קשר, בגידה ומשבר אמון

שלום
:)אני חושבת שניתנת לי הזדמנות לחדש קשר עם אהבתי הישנה הטהורה והאמיתית.אני רוצה למנות את הטעויות שלי ולבקש עזרה איך לא לחזור עליהם על מנת שהפעם הקשר שלנו יצליח. חשוב לי לציין ש"מוטו" כללי, או איזושהי תשובה אבסטראקטית לא מועילה לי, ואני צריכה ממש תוכנית מפורטת ומוחשית למקרים הספציפים שלי על מנת שאוכל להעתיק את ההתנהגות שלי לחיים האמיתיים.אני זקוקה למוטיבציה הזאת, לדעת שזה אפשרי.לדמיין לי בראש את הסיטואציה הטובה - הסיטואציה שאמורה להתרחש במציאות על מנת שהיא תקרה כמה שיותר קרוב לדימיון- שם הכל מדהים, שם אין טעויות, שם לא נהרסים דברים עד היסוד.אני חושבת שלטנגו צריך 2 , ואני לא לוקחת את כל האשמה עליי על הסיבות למה נפרדנו. אבל אני בהחלט מודעת לזה שיכולתי להתנהג אחרת ואולי להציל את המצב.1) הסיבה העיקרית שנפרדנו היא שאני תלויה בו וזקוקה לו יותר ממה שהוא אותי. תמיד פירשנתי את זה כחוסר אהבה, או במקרה קשה יותר- כיותר אהבה מצידי. היה לי קשה שהוא לא רוצה לראות אותי יותר מפעם בשבוע, שסדר העדיפויות שלו שם אותי ממש בתחתית הרשימה, (מדובר בחדר כושר מול פגישה איתי לפעם השניה באותו שבוע- הקרב הגדול והמשמעותי..מי ניצח? המשקולות כמובן) הייתי מתלוננת ובוכה למה הוא לא רוצה אותי וזקוק לי כמו שאני רוצה וזקוקה לו? ואז נוצר מצב שהבו הוא חש שאני לא מעריכה אותו, מתלוננת ומתבכיינת על כל דבר, ששום דבר אינו מספק אותי.בקיצור אחרי שהוא מנה את כל מגרעותיי, הרגשתי מכשפה בהתגלמותה. לקח לי זמן להבין שאני רוצה ודורשת משהו בסיסי, רק שלא עשיתי זאת בדרך חכמה.אם כך שאלתי היא: מהי הדרך לגרום לו לרצות לשהות במחיצתי כמה שיותר? איך לטפס בסולם ולהיות מקום ראשון בחייו (המקום שבו הוא נמצא בחיי) חשוב לי לציין שלשנינו יש חיים מאוד מלאים, הוא עובד בעבודה קשה גם בלילות, הוא גם סטודנט, ואני סטודנטית ועובדת קצת פחות ממנו, אבל אני חושבת שזה טבעי שכשאוהבים מישהו אז הרצון לברוח אליו בסוף כל יום הוא זה ששולט בך יותר מכל כוח ראציונאלי אחר. ולא ברור לי למה אין לו את הרצון הזה.למה טוב לו איתי, אבל גם ממש טוב לו בלעדיי? ולמה זה נראה לו אבסורדי שאני רוצה לראות אותו כמה שיותר ושאני נעלבת אם הוא בחר לנקות את האוטו בשעתיים הפנויות היחידות שהיו לו באותו יום?אני מבינה שהוא לומד ועובד, גם אני, אז איך אני מוצאת את הזמן ואת הכוח לבוא, להיות, ליזום פגישות, ולרצות, ולעשות והוא לא? למה הוא "צריך אוייר"?2) המצב הזה יצר איזושהי חומת הגנה אצלו.. כיום כל ציפצוף שאני מוציאה מפי, נתפס אצלו כמשפט או כסיטואציה מהריבים שלנו בעבר. הוא כ''כ מפחד משיחזור ריבים כאלה שישר הוא תוקף ומתגונן, אז נוצר מצב שאני אפילו לא יכולה להתחיל איתו מ0. כי כבר יש עליי את הסטיגמה שאני מאוד אימפולסיבית, מאוד מפונקת, ושאני אומרת את מה שאני אומרת מהסיבות הישנות(חוסר הערכה, מלחיצה וכ''ד) הוא אומר שהוא מפחד. בצדק. אבל מה, הוא גבר או תינוק? גם אני מפחדת שנפרד שוב..כל פרידה שהייתה לנו שברה אותי לרסיסים שהייתי מגיעה לבית חולים, וסביר להניח שאם הייתי מתה שם, זה היה מלב שבור. אני בטוחה שהפרידה האחרונה הייתה אירוע טראומתי לשנינו, אבל הוא עדיין אוהב, עדיין רוצה, וכמובן שגם אני, אז למה הוא יוצר קשר ואומר שהוא מתגעגע ועדיין חושב עליי אם הוא לא מוכן לנסות שוב? פה אני מרגישה שניתנה לי ההזמנות לשנות משהו ולהציל את המצב, אני רואה בשיחות שכאלו שהוא עדיין לא התייאש לגמריי, אז מה אני יכולה לעשות שהוא יסמוך עליי שוב, ואיך נוכל לתקן את המעוות, ולהתחיל עם יסודות יציבים יותר?אמרתי לו שהתנאי שלי לחזרה שלנו ביחד זה ייעוץ זוגי-לפחות 3 פגישות. הוא מאוד מסתייג ואין לי מושג איך לשכנע אותו. הוא מפחד שאני אמשיך להלחיץ אותו בקשר לפגישות שלנו ושאני אפעם לא היה מרוצה לא משנה כמה פעמים הוא יראה אותי. וזה ממש לא נכון, אם הייתי יודעת שהוא "שלי"- שאנחנו ביחד ואני בטוחה איתו, אז לא היה לי מפריע לא לראות אותו שבוע שלם מצידי(או עד שהגעגועים אליו היו הורסים אותי- הקרוב מבינהם) אני חייבת להבהיר מאיפה זה נובע- היינו 3 וחצי שנים ביחד... ואחרי 3 שנים בערך העלתי את נושא החתונה.. המשפט ששבר אותי " אני אוהב אותך היום, אין לי מושג מה יהיה מחר אני לא רוצה להיות כבול בשלשלאות" אז בעיקרון מאותו רגע הפכתי להיות הבחורה חסרת הביטחון והבלתי נסבלת שאני מתארת כאן. אני באמת חיה בפחדים, ואני באמת חיפשתי אותו על כל משפט שהוא אמר בצורה עקומה. "חיפשתי" אותו.בדיוק כך. כל מילה פירשתי לשלילה.וכל משפט או מעשה או חוסר מעשה הראה לי בוודאות שהוא רוצה להפרד ממני. עד שזה קרה. ליפול, העיקר לא להיות תלויה שם באוויר, ולחכות לנפילה הזאת. הייתי אז בת 24.. אז קצת הגיוני לדעתי שאחריי 3 וחצי שנים אני אשאל את עצמי ואותו "יחסינו לאן"? כי אני אישה..לחכות לו עד גיל 30 בלי לדעת לאן פנינו מועדות? ואם היינו נפרדים אחריי 6 שנים..? בקיצור, זה הסיפור.. הפכתי להיות בחורה שמתעצבנת על כל מילה שלא במקום, כי הוא בוחן אותי, כאילו רוצה להוכיח לעצמו שהוא צודק, שאני בחורה אימפולסיבית ועצבנית "כמו אמא שלך" , עד שבאמת סבלנותי הייתה פוקעת למרות 10 הנשימות של לפני..למרות החשיבה על השדה הפורח ועל "האני אוהב אותך" שהיה שעה לפני... והייתי מראה לו שהוא צודק. מפלצת בהתגלמותה. והוא נבהל, לא ראה את עצמו חיי עם מישהי עצבנית ואימפולסיבית כמוני, ובצדק.אני רוצה להשתפר, אני רוצה להיות ראויה לו, אני רוצה לגרום לו לאושר אינסופי שאני רוצה לתת לו כל כולי.. אבל אני רוצה שגם הוא ירצה אותי, שיזדקק לי, לדעת שגם הוא תלוי בי שהוא לא יילך לי שוב. לא רוצה לאבד אותו שוב פעם בחיים שלי. הוא הנשמה שלי, הנשימה שלי.אז איך למתן את עצמי? איך לא להתעצבן מכל משפט שלו? איך לחזור להיות הבחורה הזאת שהוא התאהב בה מעל הראש עם השמחת חיים והמצחיקה? איך להחזיר אותו להיות הבחור הקליל שלא מפחד שלא מתגונן ושלא חושב ישר על אינטרפרטציה שלילית למעשיי שרוצה לראות אותי כמה שיותר, כמו פעם?שנינו ממש מתגעגעים לפעם..3 שנים נפלאות..מלאות באהבה אינסופית עמוקה וניצחית,לא משנה המשברים, הקונפליקטים..איך מחזירים את האמונה העיוורת הזאת שנצליח לעבור את כל המשברים ויהי מה? שנינו פוחדים להפגע שוב, אבל אם נתכנס כל אחד בקונכיה שלו לעולם לא נחזור להיות ביחדאשמח ממש לתשובה מוחשית, והדרכה איך להתנהג בפועל, הגעתי למצב שאני משננת טקסטים מספרים, רק שאשמח לשנן פניני חוכמה מאדם שמבין, יהיה לי הרבה יותר ביטחון :)מאחלת שבוע טוב

איזו יקרה,
מה שאני מבין ממכתבך שהיה לך קשר עם איש, שבו נפגשתם פעם בשבוע בלבד. הסיבות הן תמיד אילוצים והעדפות, ואני מבין שהאילוצים היו רבים, וההעדפות באפשרות היחידה שלו מעבר למפגש היחיד שלכם היתה הצורך שלו ללכת לחדר כושר. כך שהזמן הפנוי היחיד שלו היה פגישה איתך פעם בשבוע, ועם חדר הכושר פעם בשבוע. זה מעט מאד זמן חופשי. סליחה שאני טכני כל כך, אבל זה מה שאני מבין, ואולי קצת טבעתי במכתב הארוך.לך זה הפריע לך, ובגלל זה נפרדת ממנו (ועכשיו האפשרות לחדש איתו את הקשר נוצרה מחדש). עוד אני מבין ממכתבך שהיו לכם כמה פרידות, ושאת לוקחת פרידות כאלו כל כך קשה, עד שאת מגיעה לאחריהן בכל פעם לאישפוז בבית חולים.גם הוא לא בדיוק מקל, כי אמירה כמו "אני אוהב אותך היום, אין לי מושג מה יהיה מחר" היא אמירה שבאה לשים לך גבולות ולא להתחייב. מדוע? - לא ברור לי. האם משום שהוא כזה, שגם בעוד חמש ועשר שנים, וגם אחרי חתונה לא ירצה להתחייב לך? האם כי הוא רוצה לשים גבולות לצורך שלך בו שהוא רואה כצורך בלתי אפשרי עבורו? - אני לא יודע.אני מתרשם שהמכתב שלך כתוב עם כמה וכמה הקצנות. בין אם הכל מדוייק מילה במילה, ובין אם אלו הגזמות של המציאות - כך או כך מה שכתבת מעיד על בעיה. שלך, שלו או של שניכם. אני לא יודע אם הוא יסכים שתלכו ביחד לייעוץ זוגי, כי כתבת שלא. אם לא - התחילי לבד. אני חושב שלשניכם יש תהליך ללכת איתו, ואם את רוצה לקחת דברים הפעם בפרופורציה, להקל עליו ולשמור עליו, ושהוא ייקל עליך בהתנהגות שלו, ושתהיי מוכנה לקבל אותו גם אם הוא לא יהיה "תלוי בך", אלא פשוט רוצה אותך, גם בגבולות מסויימים כי הוא רוצה עוד דברים (ואני מדבר על דברים לא על נשים), התחילי לבדך. יש לכם כנראה הרבה על מה לעבוד, ותשובה כאן, פשוט לא תספיק, כי יש הרבה מאד דברים שצריך לברר, ותצטרכי ליווי לשאלות שיעלו תוך כדי הדרך, ולא תשובה חד פעמית.