רומן בנישואים: מה באמת רוצים?

אני נשואה+3, בת 38 לפני כשלושה חודשים נוצר קשר עם בחור מאזור מגורי, לפני כן היה קשר של שלום בלבד. הבחור נשוי גם הוא, התוודה בפני על אהבתו ומשיכתו, כמובן שנשביתי בקסמיו, נפגשנו מספר פעמים, לא שכבנו, כל היום היינו בקשר טלפוני, מיילים ו-SMS. הרגשתי בהיי, פרחתי, התלהבתי כמו נערה מתבגרת. חודש אח"כ החליט לפתע כי הוא מבולבל ולא מעונין כרגע, למרות שרגשותיו כלפיי לא השתנו (היתכן??) קיבלתי את קשה, לא ויתרתי, התקשרתי המון ניסיתי לשכנע אך לשווא. חודש לא דיברתי, שולחת מייל הוא לא מגיב, מתעלם לגמרי. אני במצב נפשי קשה, לא מתפקדת בבית, הכל הפך לחסר משמעות בעיני, רק יושבת ומחכה שיתקשר. הבעל לא מבין מה קורה לי, מתאפקת שלא ליצור קשר וקשה לי מאוד. לו רק יכולתי להיכנס לראשו ולדעת מה הוא חושב ומה גרם לשינוי. זקוקה נואשות לעזרה, ליעוץ, איך יוצאים מהמצב הזה? איך התאהבתי בו תוך זמן קצר? ולמה הוא בעט ונטש בצורה כזו? לא הייתה לנו כוונה לפירוק משפחות חלילה, זה ברור! רוצה רק להיות איתו בקשר. מה עושים? יש לי סיכוי להירפא???

חנית יקרה,
השאלה היא מה את רוצה? להמשיך להיות נשואה ועם רומן מהצד, או לחיות עם בן זוג חדש, או להתאהב מחדש בבן זוגך ואבי ילדייך?מה שקרה לך עם הבחור הזה הוא קשר קצר, של חודש עם כמה פגישות, שאחריו הוא החליט שזה לא מתאים לו. והרי זה קורה כמעט לכל אחד שנמצא במעגל של פגישות ודייטים. אז מדוע שזה לא יקרה גם למי שעושה פגישות מחוץ למסגרת הנישואים? כלומר, מדוע שקשרים חדשים שאת תצרי מחוץ למסגרת הנישואים, יהיו יציבים יותר מאשר כל קשר אחר ראשוני שנוצר לאדם שאינו במסגרת נישואים?מה שקרה לך הוא שזה מילא לך כמיהה שהיתה חסרה לך, ולא השלמת עם האבדן. כדאי שתתחילי להשלים. ואם קשה לך, לכי לטיפול פסיכולוגי, שיעזור לך להרפא, כי מאד לא רצוי לך, לזוגיות שלך ולילדים שלך להשאר במצב דכאוני.

תודה ד"ר חסון על התגובה, זה ישמע נורא לומר אבל כן רוצה איתו קשר מהצד אפילו ידידותי. כואב לי שהוא ניתק קשר בצורה כ"כ אכזרית, פשוט קרע אותי ממנו. הייתי בטיפול אומנם אחד בלבד אצל פסיכולוג שאמר שאני משחקת באש אבל לא הדריך כיצד להתאושש. יש לי בעל מסור וסה"כ חיי הזוגיות יציבים מלבד עליות וירידות כמו לכל זוג.מה אתה אומר ד"ר, יש טעם לנסות ליצור איתו שוב קשר ומה הסיכוי שהוא יחזור אלי? רוצה להתרגש שוב ולפרוח כמו שהיה בתחילת הקשר איתו. תודה.

חנית,ההסתכלות שלך על כל זה היא מאד אגוצנטרית, לא רק במובן הזה שאת בוחרת להתעלם מהצרכים של בן הזוג שלך ושל הילדים שלך (ולכך יכולות להיות השלכות משמעותיות על האופן החיובי או השלילי שבו את מעריכה את עצמך), אלא גם שאת בוחרת להתעלם מהצורך של אותו בחור ומהבחירה החופשית שלו להתרחק ממך.הפסיכולוג שלך צדק, כמובן, בזה שאת משחקת באש. שכן, לו היה הכל מתפוצץ בשלב מוקדם, והיית מאבדת את הנישואים שלך כתוצאה מכך, היית מתחרטת חרטה עמוקה על זה שעשית את כל זה. וראיתי את זה קורה. אבל פגישה אחת אינה מספיקה כדי להתאושש. את זקוקה להמשיך בטיפול הזה, כדי לקבל נקודת מבט פחות אגוצנטרית, יותר רחבה, וגם יותר מעמיקה על עצמך.