חרדה מקצועית: איך להפחית דאגות

שמי סיוון ואני בת 22, כרגע אני עובדת במעון עם ילדים קטנים גדולים, תלוי באיזה כיתהאני התקבלתי לשם דרך קורס שאני לומדת, ושסיימתי את הקורס התחלתי לעבוד כמחליפה, ואני שם איזה כמה חודשים או יותר...ואני לכל קריאה שלהם באתי לעזור להם, באמת שמחתי להיות שם, אבל מההתחלה ידעתי שכולם אינטרסנטים, לא טעיתי האינסטינקטים שלי צדקו בזה.היום אחרי שעבדתי יומיים רדוף, וכלח שאר הימים באמת עבודה קשה,לא רק לי.כי זה מה שההעבודה הזאתי דורשת לא רק ממני, מיכולם.התעוררתי מאוחר יחסית, כי ראיתי שהם לא הזעיקו אותי כדי לבוא לעבודה, אז המשכתי לישון, שקמתי, אז בדקתי את הנייד שלי והוא היה כבוי {בלי ידיעתי} הוא התכבה לי כניראה אתמול בלי שסמתי לב.אני לא כל היום עם הנייד שלי.אז שראיתי את ההודעות שלהם, די נילחצתי, ואמרתי לעצמי שעשיתי טעותשלא קמתי מוקדם, הייתי מונעת את השיחות המיותרות האלו.אני אחראית, זה מה שיש לי לומר,טעויות קוראות תמיד כי הרי כולנו בני אדם, ולא מושלמים.אני בחורה ישרה עם כולם, ובחיים האלו למדתי, שלא הכל ורוד לצערי, ממה שחוויתיבתיכון, וכיום.אני יודעת שעם מבשלים את הדיסה אוכלים אותה, יש כזה פיתגם, וזה נכון.אני יודעת שאני לא מושלמת, כמו שכולם לא.ואי אפשר לתקן ולישר הכל.למה אני לחוצה? ולמה אני מרגישה כמו במירדף אחרי הזמן? אחרי העבודה?שעם יקראו לי ואני לא יענה זה דבר נורא? והם יכעסו?הרי כולנו בני אדם, ולכולנו ניכבה הטלפון לפעמים וכולנו עושים טעויותאז למה דווקא היום? הטלפון התכבה לי שהם היו צריכים אותי?למה אני מרגישה אשמה? ואני מאשימה את עצמי ביגלל שאני לאבסדר? ביגלל שלפעמים אני לא זמינה? שאני מדמיינת את כל זה כמו מירדף?אשמח לקבל את חוות דעתך בנושאהמשך יום טוב, ומקסים שיהיהתודה רבה, סיוון

סיגל יקרה,
כי את כנראה קצת אשמה. אבל יכול להיות שאת חרדה למעלה מן המידה להיות "בסדר". את בתחילת דרכך המקצועית, וקצת חסרת נסיון, ולכן גם דואגת. ככל שתהיי יותר בסדר, כך תלמדי לדאוג פחות ממקרים נדירים שיכולים לקרות בטעות, וגם ללמוד איך להימנע מטעויות ולהקטין את הסיכוי שיקרו. שני התהליכים יגדילו את הבטחון שלך.