רווקה: נטיות, צרכים ומורכבות

אני רווקה בשנות ה- 30 לחיי ויש לי שתי שאלות:1. כבר מגיל ההתבגרות התעוררו בי רגשות של משיכה לנשים.בשנות ה- 20 לחיי יצאתי עם גברים, נמשכתי אליהם, אבל במקביל היו לי יחסים סוערים, לא רומנטיים, אבל מאוד רגשיים עם נשים לרבותמשיכה מינית אליהן..כיום, בשנות ה-30 לחיי אני כמעט ולא נמשכת לגברים, ומתאהבת בעיקר בנשים.אני שואלת את עצמי האם חוסר המשיכה והעניין שלי בגברים כיום קשור בניסיונות לא מוצלחים מהעבר או שהנטיות "האמיתיות" שלי באות לידי ביטוי, מה שבהיות בשנות ה-20 שלי הצלחתי להדחיק איכשהוא.אולי "בזכות" התלהבות נעורים וסערה הורמונלית כללית של הגיל הזה.לא מבינה איך בעבר נמשכתי והתאהבתי בגברים וכיום יש לי רתיעה מלהיכנס לקשר עם גבר, מה גם שכיום אני נמשכת ומתאהבת רק בנשים.2. השאלה השניה קשורה לראשונה.קשה לי עם האופציה של ניהול אורח חיים לסבי, ברור לי שאין בזה כל פסול ושאפשר לנהל חיים מאושרים ואוהבים גם אם בוחרים לממש את האופציה ההומוסקסואלית.הבעיה היא שאני לא מצליחה להשתחרר מהפנטזיה על בעל, משפחה "נורמלית".מרגישה פספוס, שאני לא אקח חלק בחוויה שמשותפת לרוב.אציין שגדלתי במשפחה חד הורית ואני מניחה שזה קשור.חשה קנאה בנשים שיש להן בן זוג אוהב ומשפחה "נורמלית", גם אם אני אישית לא מעוניינת בקשר זוגי עם גבר.קשר עם אשה נתפס בעיניי לצערי כ"נחות", משני, שולי.פחות מגן ובטוח.ברור לי שיש גם סיבות אובייקטיביות לתחושות האלו שלי, אבל ברור לי שאפשר גם לראות את הדברים אחרת.בראש אני מבינה, בלב פחות.אני מרגישה שחוסר היכולת שלי להרפות מהפנטזיה תוקע אותי, כי הוא גורם לי לחשוש מלהיכנס למערכת יחסים רצינית עם אשה, וכך אני לא פה ולא שם.תודה מראש.

רווקה יקרה,
השאלה שלך מורכבת משני עניינים חשובים:האחד – מה את רוצה לעצמך בחייך?השני – מדוע את רוצה זאת?הקונפליקט יכול לנבוע כי את רוצה את שניהם, ונשים רבות הן אכן דו-מיניות. בעיקרון, אני לא אוהב קיטלוגים של אנשים, אלא להגיד אותם על המורכבות שלהם. ואת, יש לך את המורכבות שלך: את נמשכת לנשים, נמשכת גם לגברים, וחברתית, את מעדיפה את האופציה הגברית והמשפחתית המקובלת, של אמא, אבא וילדים.לכן, אני לא בטוח מהן הנטיות ה"אמיתיות" שלך. כלומר, אם את צריכה להגדיר דברים לפי תיבות מוגדרות מראש, מה שיש זה רק "לסבית" או "הטרוסקסואלית". במקרה של הברירה הזו לבד, את מחוייבת, אולי, להגדיר את עצמך כלסבית, גם אם זה לא מדוייק לגמרי, כשם שגם לא יהיה מדוייק להגדיר אותך כהטרוסקסואלית.נכון שגברים הם עולם אחר, בודאי מבחינה פיזית, אבל גם מבחינה נפשית. לאחר שהתרגלת לקשר נשי, קשר עם גבר הוא אחר, והשאלה אם החשש הזה, של התמודדות עם העולם הנפשי הגברי, הוא שמרתיע ומפחיד אותך, או אם הפיזיות הגבריות. שאלה שתצטרכי לשאול את עצמך. אם זה עם העולם הגברי הנפשי, אפשר להתמודד עם זה. ההתמודדות שלך לא תהיה קלה, אמנם, אבל זה אפשרי. אם מדובר ברתיעה פיזית מגברים (ולפעמים היא יכולה להיות תלויה בעוצמת הקשר הנפשי), הקושי גדול יותר.בדומה, כך התשובה לשאלה השניה: האם את רוצה קשר עם גבר כי בעיני החברה זה סממן טוב יותר ל"הצלחה" שלך? כדי שלא תרגישי מנודה? אחרי הכל, קשרים לסביים של רווקה ללא ילדים הרבה יותר קל להסתיר מהחברה מאשר קשר לסבי של זוגיות עם ילדים. גם כאן, קשה לי לתת לך תשובה ברורה. קל לצקצק בלשון ולומר לך ללכת אחרי נטיות לבך, כי זה "ראוי" וכי זו "האמת שלך". אבל לפעמים הליכה אחר האמת שלך לא בהכרח תהפוך אותך למאושרת. בדיוק כפי שגבר או אשה ההולכים אחר לבם, ואחר האהבה, לא בהכרח יהפכו להיות מאושרים, כי הם נמשכים למי שלא יצליח לעולם גם להקנות להם חיים בריאים, תקינים ומספקים. לא תמיד האהבה מספיקה, ולא תמיד נטיות הלב מספקות את יתר הצרכים.אני בטוח שאת מנהלת עם עצמך דיאלוג ארוך בנושאים הללו. המשיכי לנהל אותו. אני מקווה שמה שכתבתי כאן נותן לך עוד כמה נקודות למחשבה שאולי יוליכו אותך לפתרון טוב, או לפחות לפתרון הכי טוב בתנאים המיוחדים שלך. ואם את צריכה, ייתכן שכדאי לך ללכת ליעוץ מקצועי פרטני, אבל כזה שלא מתלהם. כזה שייתן מקום להתלבטות, לנטיות הלב שלך ולצרכים החברתיים שלך גם יחד.

עשה לי כל כך טוב שלא בחרת בסיסמאות של "ללכת אחרי הלב" ול"היות נאמנה לעצמי", ונתת מקום למורכבות.אני מבינה שבסופו של דבר, כל החלטה שאקבל, תהיה גם היא מורכבת, ואולי הפתרון מבחינתי הוא לחיות את ועם המורכבות.תודה על מילותיך החכמות והמחכימות.

רווקה יקרה,
והרי כל אחד ואחת מאיתנו כל כך מורכב, בין אם נטיותיו או נטיותיה המיניות הן כאלה, אחרות, או אי שם באמצע. אני כן מקווה שתהיי נאמנה לעצמך, אבל בכך אני מתכוון לכך שתדעי לקבל את המורכבות שלך ושל אחרים, ושתדעי להשלים עם מה שאת ועם מי שאת, על המורכבות שיש בך. להבחין בה את הרי כבר יודעת. ושתדעי לעשות את ההתאמות שיועילו לך להיות מרוצה ממה שיש לך בדרך, ולהשלים עם מה שלא תוכלי לשנות.