רגשי אשם בזוגיות: מה מותר?

אני וחבר שלי נפרדנו לא מזמן עקב קשיים אישיים שלו עם עצמו. סיימנו את הקשר טוב ועדיין מדברים פעם בשבוע- שבועיים. (הוא נפרד ממני).היום יצא לנו לדבר. הוא אמר שהוא סובל מכאבי גב וכנראה עוזב את העבודה. דבר שהכניס אותו לבאסה רצינית.בנוסף יש לו עוד כמה קשיים בחיים ודברים שהוא אמר שנורא חשוב לו לשתף אותי ולשמוע מה לי יש להגיד על הדברים האלה.הוא אמר שמאוד מאוד אכפת לו ממני וממה שאני חושבת. הוא היה משתף אותי בהמון דברים שלא נהג לשתף את חבריו ואת משפחתו. הוא לא מסוגל להיפתח אליהם כמו שהוא נפתח אליי כי הוא חושב שהם לא יקבלו אותו כמו שהוא. כמו שאני קיבלתי אותו.מצד אחד- אני נורא רוצה להיות שם בשבילו ולשמש לו כתף תומכת. אני שומעת כמה רע לו. (לוא דווקא בגלל הפרידה אלא באמת עם הקשיים שיש לו עם עצמו). מצד שני , הוא נפרד ממני.אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות. מאוד אכפת לי וכואב לי נורא שכואב לו. אבל האם אני עדיין צריכה לשמש לו ככתף תומכת כשהוא בעצם זה שנפרד ממני? יהיו הסיבות אשר יהיו.היתי מאוד שמחה לעבור איתו תהליך ולנסות לעזור לו להתגבר על הקשיים- כל עוד היינו נשארים להיות זוג.עכשיו אנחנו אמנם כבר לא זוג אבל עדיין מאוד אכפת לי ממנו ועדיין מרגישה את הצורך לעזור לו ולהיות שם בשבילו.האם זה נכון? כי הוא לא נפרד ממני ברע. לא רבנו.בשורה התחתונה- האם אני עדיין צריכה לשמש כתף תומכת למישהו שאני יודעת שאני היחידה שהוא יכול לדבר איתה או שאני צריכה להפנות לו את הגב כי הוא נפרד ממני ולהגיד לו "אם אנחנו לא עוברים את התהליכים האלה שקשים לך, יחד, כזוג- תפנה לפסיכולוג ולא אליי"?תודה על העזרה.

דרדסית יקרה,
מותר לך לומר לו שזה קשה לך. אמנם זה אגואיסטי, אבל גם הצורך שלו בעזרה שלך הוא צורך אגואיסטי, כי גם הוא לא מתחשב בקושי שלך עם הנוכחות הקרובה שלו, ועם התמיכה בו, כאשר הוא זה שעשה את הבחירה לנתק איתך את הקשר, וכאשר את נותרת פגועה ממנו.בטוח שתרגישי רגשי אשם בעניין הזה. זה טבעי, וזה בסדר, וזה בסדר גם להתגבר עליהם כאשר את מרגישה שההתנהגות שלך מוצדקת, ושקשה לך להרגיש פראיירית לאורך זמן.

האם כדאי לשבת איתו לשיחה ולהגיד לו שאני מוכנה לעבור איתו את התהליך הזה רק אם הוא נשאר איתי?שאני לא יכולה להיות שם בשבילו אם אני לא שלו עד הסוף?שאם נהיה ביחד זה יהיה רק תוך טיפול בעצמו? (גם אני התחלתי ללכת לטפל בעצמי).כמובן שהוא יכול להסכים או לא להסכים השאלה היא אם בכלל יש טעם לשאול או לייעץ דבר כזה כדי שנוכל להיות ביחד כי כרגע זה לא אפשרי מבחינתו בגלל כל ה"אישיוז" שיש לו עם עצמו.

דרדסית יקרה,
שאלת שאלה לא פשוטה. האם לא תשאלי את עצמך אחר-כך אם הוא איתך רק כי הוא זקוק לך לפתרון בעיותיו הנוכחיות, ולא כי הוא באמת רוצה וירצה להיות איתך? האם זה משנה לך?אלא אם את חושבת שהוא לא איתך רק בגלל הבעיות הממוקדות הללו, ולכן זה קצת סיפור אחר, שאולי עדיף לעבוד עליו ביחד.

אני יודעת בפירוש שהוא עוד אוהב אותי ושאכפת לו ממני. והוא נפרד כי הוא לא רוצה לפגוע בי שהוא לא נותן את כל כולו לקשר בגלל שהוא עסוק כרגע בבעיות שלו של מציאת עבודה למשל, והצורך שלו כנראה, להתנסות גם בדברים אחרים.אם זה הצורך בלהתנסות- אז אם כל הצער שבדבר, "אשחרר" אותו לדרכו החדשה בהבנה אמיתית שהקשר הזה לא יכול לעבוד. לפחות לא בינתיים. אולי עוד כמה שנים אם הוא יתנסה אבל כמובן-שאני לא אחכה לו. אולי אמצא בינתיים משהו יותר טוב או שיצטלבו דרכנו וניפגש.אבל אם זה חוסר הביטחון שלו או בעיות עם עצמו שפסיכולוג אולי יכול לפתור- אני לא רואה סיבה שכן נתמודד עם הדברים יחד בתוך הקשר. אני חושבת שהוא פשוט לא רצה לגרור אותי איתו לתוך הבאסה הזו.הסיבה שאני רוצה לדבר איתו על זה היא שאני יודעת שהוא לא יעשה את זה בגלל חוסר הביטחון הזה.וחבל לאבד דברים בגלל זה. מצד שני אולי זה ילמד אותו לצאת מחוסר הביטחון הזה כי זה דבר שיגרום לו רק לאבד דברים טובים..?

דרדסית יקרה,
אני רואה שאת די ברורה לעצמך בהחלטה שלך, וגם בשמירה על הצרכים שלך במקביל. בהצלחה.