כדור שלג בנישואין: איך לטפל בו

היי,אני מתנצלת מראש אם זה יהיה קצת ארוך, אני בת 28, נשואה 3 שנים, אמא לתינוקת מדהימה בת שנה וחודשיים ונמצאת עכשיו בתחילתו של השליש השני להריוני השני. מאז שנולדה בתי הזוגיות השתנתה ומאז שנכנסתי להריוני השני היא כבר הגיעה לצומת כזו שאני לא יודעת אם יש ממנה חזור וכאן אני מבקשת עזרה או עצה.הקשר בינינו נוראי, או יותר נכון אין קשר, הכל נעשה בכעס ובמלחמות, כל דבר מתפרש כשנאה, יש דברים קטנים ופשוטים שאני יכולה לעשות והוא מייד יחשוב ש"עשיתי לו תרגיל". הוא מאוד אוהב את המשפחה שלי אבל כל הזמן אומר שאליהם אני מתייחסת יפה ושאליו אני לא מתייחסת ובכל דבר קטן מאשים אותם, לפני שבוע הוא אפילו אמר לי שיש לי רק משפחה אחת ושזו המשפחה המקורית שלי ושאני והוא לעולם לא נהיה משפחה.הוא מתנהג כמו ילד קטן שרוצה שיעשו בשבילו הכל, לא מסוגל לסיים לאכול ולהניח את הצלחת שלו בכיור, לא ישים את הנעליים במקום, גם הוא הוא רואה שהילדה הקטנה מכניסה אותם לפה, שום אוריינטציה לסדר וניקיון. הוא אף פעם לא היה מסודר אבל בשנים האחרונות (אנחנו 7 שנים יחד) זה רק הולך ומחריף, כאילו שהוא עושה דווקא, לא מבין שחלק מהחיים הן המטלות, במיוחד אחרי שיש ילדים. לא מבין שאני מגיעה אחרי העבודה, לוקחת את הילדה מהגן, נמצאת איתה, דואגת לבית, לחשבונות, להכל והוא, הוא לא עושה שום דבר, יש לו רק טענות, הוא עובד וחוזר בשבע הביתה ולא עושה כלום. אני לא אמא שלו ואני גם נמצאת בהריון, לא יכולה לרדוף אחריו כל היום שיעשה את הדברים המינימליים כמו לשים את הגרביים בכביסה במקום לזרוק בסלון. כשאני מעירה לו הוא טוען שאני כל היום רק מעירה ועל כל דבר. אפילו את הדברים שסיכמנו בינינו שהוא יעשה, כמו לקפל כביסה הוא כב לא עושה ויכול להשאיר אותה שבוע ויותר על הספה, הוא יעדיף לשבת על הריצפה מאשר לקפל את הכביסה שיושבת על הספה.אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא מרגישה שאני אוהבת אותו, אני לא נמשכת אליו, למרות שכל ערב הוא מתעצבן ולא מבין למה אני לא רוצה לשכב איתו, מעניין באמת למה...הכל משחקי כוח ואני לא יכולה להתמודד עם הכל לבד וכל הזמן לריב איתו והרבה פעמים עוברת לי המחשבה שאולי כדאי שניפרד, למרות שאני יודעת שיהיה לי קשה אבל אולי יהיה לי גם שקט נפשי.אני חייבת לציין שניסינו לדבר כמה פעמים על הדברים, לפני שבוע אפילו כתבתי לו מכתב שכתבתי בו את כל מה שאני חושבת, אפילו כתבתי שכרגע אין לי רגשות כלפיו חוץ מהעובדה שהוא באמת חשוב לי. הוא כתב לי חזרה אבל כלום לא השתנה.דוגמא מאתמול: אני חולה עם חום בבית, בהריון והוא חוזר מאוחר מהעבודה אז נסעתי אתמול אחה"צ להורים שלי כדי שיהיה לי יותר קל. כשחזרתי ממש לא הרגשתי טוב, הוא שאל אם אני רוצה לאכול ואמרתי שלא כי כבר אכלתי, אמרתי לו תכיו לך אבל תחזיר את הדברין למקום אל תשאיר את המטבח מלוכלך, אז הוא התעצבן צרח עלי ואמר שאין לו כח לשמוע אותי ושכל הזמן יש לי הערות וניתק את הטלפון, מאתמול בערב אנחנו לא מדברים. ככה מתייחסים לאישה חולה ובהריון...? שלא לדבר על זה שהוא בטח לא פינה את הלכלוך שלי שעכשיו אני אמורה לפנות אם אני בוחרת לא לחיות בבית מטונףמה עושים?תודה,

זוגית יקרה,
כאשר המאבק מחריף, מן הסתם הוא עושה פחות מאמץ, ואולי אפילו דווקא כדי להרגיז וכדי לפגוע. מצד שני, ברור שגם הוא מרגיש דחייה מצידך, ולא משנה בכלל אם הדחייה מוצדקת או לא. וסביר שהוא משתמש בה כסיבה למעשיו, וכך נוצר כדור שלג שהולך וגדל. בסופו של דבר, או שכדור השלג הזה יתרסק עם הנישואים שלכם, או שתחליטו ללכת ליעוץ זוגי, ובעבודה קשה (קשה!), רגשית בעיקר, להמיס את כדור השלג הזה.