הרגש מאחר להגיע - מה עושים?

שלום,
קשה לספר במלל קצר את התחושות שאני חווה בתוכי ומנסה לתרגם למילים. ובכל זאת אנסה... הכרתי בחור בעבודה. הוא יזם עימי קשר בשיחה "חביבה" במסדרון בסיום פגישה משותפת...שהתראכה והתארכה..מראש ידעתי שהוא נשוי ועל כן ידעתי ש"אין מצב"...לא פילרטטתי, לא יזמתי, אבל, כן, "זרמתי עם השיחה" שהפכה לעוד שיחה....ולשיחות......מ"היכרות" נוצרה ידידות משם נוצרה קירבה...ומשם קצרה הדרך אל הלב. הוא בן 41 + 3 במשבר זוגי (לדבריו בייעוץ זוגי כדי להיפרד בטוב). בתחילה, הידידות הושתתה על "כמה קשה" וסיוע ותמיכה (לא שיש לי נסיון, רק אמפתיה ואוזן קשבת..) ומפה לשם נוצרו גם רגשות, תוצר הפתיחות.. אינני יודעת להצביע היכן נחצה הגבול בדיוק...רק יודעת שלא עצרתי את עצמי למרות אזהרות ההגיון...משם חודשיים של אהבה טהורה ומושלמת או כך חשבתי, לא רק במילים, גם במעשים, זמן והשקעה, מחוות (כן כן, ברור לי מהי המילה המדוייקת "מאהבת" "בריחה מהמציאות"...אינני ילדה). לאחר חודשיים הבנתי שאין זה נכון להמשיך כך, כל עוד עובר תהליך של ייעוץ, עליו להשקיע אנרגיות בעצמו, במשפחתו ובמצב ולא לברוח אלי. צומת הדרכים היא שלו ולא שלי ולכשיתמודד איתה, לכאן או לכאן...נראה. בלב כבד התנתקנו מיוזמתי, כשאני מאמינה בכל ליבי שהוא באמת אוהב אותי ואם זה נועד..הוא יחזור וזה רק עניין של זמן... לאחר כשבועיים, גיליתי לתדהמתי הרבה ממשהי בעבודה שתרגיל האמפתיה הוסב אליה (אין לו מושג שאנו חברות, והיא בת 22)...והקווים מקבילים בשיחותיהם...צרמו כ"כ. השיחה בהחלט בעלת אופי של "אני בדרך להפרד ואת מוצאת חן בעיני".. ולצערי הרב (מאוד..) הבנתי שהיא לא היחידה וגם לא "המיוחדת". הלב אומר - לא יכול להיות, הכל הרגיש כ"כ אמיתי, והייתי רוצה להאמין על עצמי שאני אשת אינטואיציה וידעתי מתי לברוח וממי בזמן. האם כל המילים (ואו, אילו מילים!!) - היו שקר? וההגיון אומר - היית תחליף לאישתו והנה התחליף שלך. ואולי כמה תחליפים...?. הלב מסרב להאמין, הראש מכה בפטיש... מלחמת העולמות בתוך תוכי... כבר לא יודעת אם כל זה היה אמת או שקר...לא יודעת מה לחשוב, איך לעכל, איך לצאת מתחושת ה"חכיון" הזו שיחזור..ולמה שארצה שיחזור אחרי מה שגיליתי?? והמלחמה הזו מתקיימת לי יום יום שעה שעה בראש, לא נותנת מנוח, גורמת לי להרגיש "נבגדת"? אולי אפילו להחמיר ולומר מושפלת? ובעיקר אבודה בתוך ים המחשבות וחוסר האמונה שהגבר שאהבתי הוא הגבר שהתגלה למולי. אני לא יודעת איך לעכל, והכי גרוע איך להמשיך, כשאני ממשיכה להאמין בעוצמה רבה בתוך תוכי שהיתה זו אהבת אמת. האומנם..?

אבודה יקרה,
ראי... את לא בדיוק אבודה. למזלך, הבנת את העניין בראש, אלא שהרגש מאחר להגיע. ולא פעם זה המצב. כלומר, בין אם התאהבת במישהו, וגילית פתאום שהוא אחר, ובין אם למדת לשנוא מישהו, ויום אחד את מגלה שהוא אחר – לעבור את השינוי הזה זה תהליך לא קל. הרגשות שלנו, בניגוד למודעות, משתנים לאט יותר.זה יעבור לך. את צריכה לומר לעצמך מספיק פעמים מה באמת קרה, ולא לתת לרגש שלך להוליך את הלוגיקה שלך שולל. יש לו לפעמים נטייה כזו. ואת לא צריכה לפחד לומר לעצמך שכן יכול להיות שטעית. זו טעות נפוצה, את לא הראשונה ולא האחרונה שזה קורה לה, וקשה לראות זאת בזמן שזה קורה. כדי לסייע למרכיב הלוגי הזה שלך מול מלחמת ההשרדות של הרגש שלך, יכולה לעזור לך גם תמיכה חיצונית (ובכלל זה גם חברות או בני משפחה). אבל גם הבנה רחבה יותר של התהליך - קראי בבקשה מאמר שכתבתי בנושא הזה, אולי זה ייתן לך את זה:גבר נשוי: מלכודת דבש עם עוקץ בקצה.

תודה על תגובתך.קראתי את המאמר עוד טרם כתבתי בפורום כיון שקראתי סיפורים רבים פה, לפני שהעלתי את שלי על הכתב. זה לא שהוא לא מתגרש. הוא מתגרש. הוא הוציא את זה לאור וזה כבר לא סוד. הגירסא עקבית ואין שקרים, לפחות לא לגבי הסיבה והכוונה (הביצוע בפועל...נחיה ונראה).מה שמטריד אותי הוא שאני לא מצליחה בכל הסיפור הזה להפסיק להלקות את עצמי. ולא אכפת לי שקל לו או לא קל לו להתנתק ושהוא חושב שזה היה שווה את זה. גם אני מרגישה שזה היה שווה ומדהים וכיף ואמיתי. אני פשוט פגועה מכך שמייד נמצא לי תחליף פשוט בדמותה של ילדונת, סיפור שלא היה אמור להגיע לידיעתי בכלל...אני מרגישה תחושה של "מחכה לו" שיצא מהבלבלת, ומחיפושי העלאת האגו ויחזור לקשר היציב שדיברנו עליו (אם כי ברור לי שגבר שמתגרש לא בהכרח מייד יקפוץ למחוייבות הבאה). אני מניחה שאני שואלת במילים אחרות איך לרפא את עצמי מתוך עצמי פנימה ולא רק ע"י "הוצאה" של הסיפור כלפי חוץ.

אבודה יקרה,
הוא מתגרש. לכאורה הכל פתוח, אלא שכפי שאת רואה – הוא מבין את "הכל פתוח" אחרת ממך. ומכאן ששוב את חוזרת לדיון שבין הרגש, שכל כך קיווה וציפה והאמין, לבין הלוגיקה שאומרת לך אחרת. זה עדיין מחזיר אותנו לתשובתי הקודמת, כמעט אחד לאחד. קחי בחשבון שבינתיים במלחמת ההשרדות שלו, הרגש שלך עדיין על העליונה, למרות החלק הרציונלי שלך שמחבר עובדה לעובדה ואומר: "אם כי ברור לי שגבר שמתגרש לא בהכרח מייד יקפוץ למחוייבות הבאה". בסופו של דבר, עושה רושם הרי שזה מה שהוא עשה – בוחן את כל האפשרויות הזמינות.אם את רוצה להאמין לו או לבדוק – בדקי איתו. התעמתי איתו. שמעי את התשובות שלו, ונסי לראות אם יש לו הסבר הגיוני, או שהוא מנסה למרוח אותך. זה ייתן לך אינדיקציה, למרות שעושה רושם שהרגש שלך ירצה להאמין למריחה, אם כזו תהיה. לא חושבת?ההוצאה החוצה – היא פשוט נקודת מבט חיצונית. בהחלט יכול להיות שאת זקוקה לה במאבק הפנימי שלך. ברור לי שאת לא רוצה לחשוף יותר מדי, כי את לא רוצה להצטייר רע אחר-כך, או רוצה לקבל ביקורת עכשיו, שאת יודעת מהי תהיה.