רגישות יתר בזוגיות: מה עושים?

אהלן,אז כמו שכתוב נפרדתי מבן זוג שלי(שנינו בני 26) אחרי שהיינו שמונה חודשים יחד.מה שהיה זה שמההתחלה כשיצאנו היה זורם, היינו באותו ראש, היה מצחיק וזורם בפגישות. כן הרגשתי שחסר לי עומק, שיחות כאלה של מעבר.. ניסיתי להביא את זה על ידי משחקי קלפים כאלה שפותחים והוא כן שיתף פעולה, אבל עדיין משהו ברמת העומק שהגענו אליה היה חסר לי.. אולי כי אני אדם מאוד עמוק ומאוד רגיש אז רציתי שאצליח להגיע לרמות האלה איתו. זה תמיד הפריע לי וניסיתי להביא לשיחות האלה ולא ממש הצליח כמו שרציתי ותמיד רציתי שנדבר יותר והשיחות ביננו יהיו כאלה מלב אל לב. אבל הוא לא אדם מאוד פתוח.מצד שני יש בו הרבה תכונות שמאוד קסמו לי, כמו זה שהוא אדם מאוד טוב, יש לו ערכים שאני אוהבת, הוא מצחיק אותי, נעים לי איתו, הוא חכם, אכפתי, יציב, מחמיא.אחרי כמה חודשים הגיעה הקורונה ואני הייתי במשבר כי לא הייתה לי עבודה והייתי צריכה לגור אצל אחותי כדי לשמור על ההורים שלי. בתקופה הזאת מאוד הייתי זקוקה לו.זה היה סוג של משבר מבחינתי. הוא מצדו המשיך לעבוד בעבודה שלו והרגשתי שהוא לא רואה את המצוקה שלי. הוא אמנם התעניין אבל לא כפי שרציתי. ציפיתי שהרבה יותר יראה אותי, יבין את הקושי שלי. הוא מצדו אומר שהשתדל לעשות את המקסימום, אבל אני הרגשתי לבד..משם זה התדרדר, כבר כאילו לא היה לי כוח אליו. המשכתי בקשר אבל הייתי רחוקה. אחרי חודש הוא אמר שהוא מרגיש שאני לוקחת אותו כמובן מאליו ושהוא לא יכול יותר ככה. שאל אם אני רוצה להילחם על הקשר. אמרתי שכן. אבל לא כל כך ידעתי מה זה אומר ולא באמת דיברנו על הדברים. המשכנו עוד חודשיים שבהם היו לנו ממש אפס אנד דאונס רציניים. עשיתי לו 'מבחנים' בהם אני בודקת את רמת הרגישות שלו כלפיי ובכל פעם הוא נכשל, מה שגרם לי להיסגר ולו להרגיש אשם. לזכותו ייאמר שהוא ניסה מאוד והתאמץ מאוד. לקח ימי חופש מהעבודה כדי שיהיה לנו זמן איכות יחד. היו רגעים כיפיים והרמוניים ורגעים שאני מתוסכלת מאוד והוא גם. הרגשתי שאני דורשנית כלפיו, מצפה ממנו להכיל, להקשיב והוא רק מרגיש כבר שאין לו כוח, ש"מתרוקנים לו המחסנים והוא לא מתמלא"- ככה הוא תיאר את זה.גם בשיחות שכן ניסינו להגיע לשורש העניין אני הייתי פגועה מדי וזה התבטא בביקורתיות ובכלל כל הזמן בראש התלבטתי עם עצמי אם הוא מתאים לי שהוא ככה לא רגיש אליי כמו שהייתי רוצה ופתאום עוד דברים צפו והפריעו לי כמו זה שהוא מעשן וזה שאני לא אוהבת את החברים שלו והשיחות האלה תמיד הסתיימו במין הרגשה כמו שלא הגענו להבנה לגמרי אבל כן ממשיכים כי יש רגשות.הפרידה שלנו קרתה אחרי התפוצצות שלי עליו בטלפון אחרי שהוא שכח משהו שסיפרתי לו שהיה לי חשוב שיזכור. זה פגע בי נורא כי זה קרה כמה פעמים שהוא פשוט לא זכר דברים שאמרתי לו וזה רק העיד לי כמה הוא לא נוכח בקשר. הצעתי את רעיון הפרידה והוא אמר שהוא באמת מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות.עכשיו אחרי הפרידה.. היה קשה מאוד, שנינו בכינו, היינו שבורים. הוא אמר שהיה בטוח שזה זה ואני גם לא מעכלת את הרעיון שהוא לא יהיה חלק מהחיים שלי יותר. ותוהה לעצמי, מה בדיוק היה שם...? האם המחשבות הבלתי פוסקות שלי על זה שהוא לא מתאים לי ולא רגיש הן אלה שהרחיקו ביננו? אולי לא באמת נתתי צ'אנס כל הזמן הזה? למה בעצם לא הצלחנו לדבר, מה היה התאקל בתקשורת ביננו, אולי הביקורתיות שלי..? עצוב לי בלעדיו ואני לא יודעת אם להיפרד היה הדבר הנכון לעשות. מצד שני הוא כן אמר שהוא מרגיש שהוא חייב עכשיו זמן לבד כדי להתמלא כי הוא מרגיש כבר סחוט ושהרבה זמן לא טוב לו. אני מרגישה פספוס.. מרגישה שאולי לא פעלתי נכון ובדיעבד הייתי יכולה לעשות דברים אחרת.. תוהה אם זה משנה ומה אני אמורה לעשות עכשיו..אשמח להבנות חדשות על המצב ביננו. תודה.

אני מרגישה שאולי חשוב לומר שההבנה שלנו של למה צריך להפרד היא שברגע שהתגלו קשיים ביננו וכבר נהיה פחות את הכיף של ההתחלה אז לא הצלחנו באמת להתגבר על הקשיים, התקשורת ביננו לא עבדה ונוצר ריחוק. משם הבנו שאנחנו לא מתאימים.זה הקשר הרציני הראשון שלי וגם שלו ומערכות היחסים של ההורים שלי ושלו בבית לא מאוד מוצלחות. גם אצלי בבית ההורים לא מתקשרים טוב אחד עם השני וגם אצלו (שזה גם משהו שהפריע לי והפחיד אותי.. שאיך אנחנו נדע לעשות את זה מבלי מודל זוגי טוב ?) ולכן אני באמת לא יודעת למה להשוות ואני לא יודעת אם ויתרנו מהר מדי.

מיכאלה יקרה,
להיות "אדם מאד רגיש" זה תיק. זה לא פשוט.קשה לי לומר לפי דברייך באופן חד משמעי אם הוא ממש לא בסדר, או שהוא רק "לא רגיש" באופן "נורמלי". יתכן שרגישות היתר שלך, שהיא בעיקר פגיעות וצורך בהגנה, ובהבנה, וקושי ביכולת להתמודד עם אכזבות ועם העובדה שהוא לא תמיד עוזר לך לנהל דברים כמו שאת חושבת לנכון – לפעמים אולי כי הוא לא מסכים, ולפעמים אולי כי הוא לא שם לב – גורמת לך להילחם בו כדי "ללמד" אותו מה את מצפה ממנו. אם הוא לא רגיש להבין לבד, או אם הוא חושב שאת נלחמת מלחמות שהוא לא חושב שצריך להילחם, או רוצה ממנו שישמור עליך במקומות שהוא לא מבין אותם באופן אוטומטי ובקלות, או לא רוצה להילחם כי הוא חושב שלא צריך, ושבכלל הוא אדם של שלום וחי היטב עם זה, אז קשה לו איתך. אולי כי את מנסה להוציא אותו מהשלווה שלו. לא כי זה מה שאת רוצה לעשות לו, אלא כי את צריכה את השקט והביטחון שלך.אני לא עוסק כאן בשאלה אם השלווה שלו מוצדקת או לא. בדרך כלל, כל אחד מתנהל מול העולם בדרכו, ובדרך כלל מצליח להתמודד עם זה לא רע. אבל כאשר את מרגישה שאת לא מקבלת בקשר את מה שאת רוצה – לא פלא שאת הופכת רגישה לדברים נוספים. כי אם את "מוותרת" בדברים מסויימים ומסתדרת עם זה, באופן רגיל, כמו למשל העישון שלו, אז לאחר שאת עושה ויתורים גדולים יותר – או מרגישה מקופחת יותר (שזה די אותו הדבר) – אז יותר קשה להתמודד עם דברים שהתמודדת איתם בעבר, כי תחושת הקיפוח עולה.אני לא בטוח שהוא לא מתאים לך. העובדה היא שבהתחלה הסתדרתם היטב, ושיש בו דברים שבאמת מוצאים חן בעינייך. אלא שאני חושב שאם את שואלת אותי את השאלה הזו, את גם לא לגמרי בטוחה שאת בסדר, ושתסתדרי עם אחרים.בטוח שיהיה גבר שתסדרתי איתו טוב יותר. השאלה היא כמובן כמה זמן ייקח למצוא מישהו שגם תימשכי אליו, והוא אליך, מוצלח מבחינות אחרות, אינטלקטואליות ורגשיות, ועם אמביציה להצליח, מסודר מקצועית וכלכלית, והוא גם יהיה רגיש אליך, ויוכל להכיל את הבחינות שתעשי לו. השאלה היא גם אם תצליחו לצלוח את השלב הראשון, של חוסר אמון וודאות, שאופייני להרבה התחלות. לא פשוט למצוא את בן הזוג המושלם. לא פשוט למצוא את בן הזוג המושלמת. זה עלול לקחת המון זמן, ולפעמים עדיף לקחת את מי שיש, וללמוד להסתדר ביחד.ואז את מתייאשת, כי את אומרת לעצמך: ההורים שלו לא מתקשרם טוב, ההורים שלי לא מתקשרים טוב, ואם זה המודל שלנו, הכל אבוד. האם זה יהיה נכון גם לגבי הקשר הבא שלך, כי לעולם יהיה לך המודל של ההורים שלך? האם זה נכון לגבי הקשר הבא שלו, וכל הקשרים שלו שיבואו בהמשך, כי לעולם יהיה לו לנגד העיניים המודל של ההורים שלו?ואולי אפשר לקחת את המודל הזה, ולומר לעצמכם – הנה, משהו ללמוד ממנו, כדי להיות טובים יותר. ראיתי לא מעט גברים ונשים שאומרים את זה לעצמם בקשר לזוגיות שלהם, וגם בקשר להורות שלהם. זה עבודה, מיכאלה. זה לא אומר שזה לא אפשרי.אני לא יכול לומר לך מה לעשות בקשר שלך עם בן הזוג שזה עתה נפרדת ממנו. אני לא יודע מה נכון או לא. אבל אם היה משהו טוב בו, והנסיבות קצת קילקלו, ושניכם מצטערים על כך, אולי שווה לבדוק שוב, ואולי אפילו להיעזר באיש מקצוע

תודה על תגובתך! מאוד מעוררת מחשבה והבנות.אתה כותב שלמצוא את בן הזוג המושלם לוקח זמן.. וזאת בדיוק הנקודה, קיים בן זוג מושלם? כשהייתי איתו כל הזמן העסקתי את עצמי במחשבות של אני רוצה מישהו יותר רגיש, ומישהו שלא מעשן ושעושה ספורט ושיש לו חברים שאני ממש אעריך. ואני כאילו לא יודעת אם אני מה שנקרא חיה בסרט. מבקשת איזשהו משהו מהסרטים. אף פעם לא הייתי באמת מאוהבת. אני ביקורתית מיסודי. ואיתו היה לי כיף, היה לי טוב כשהיה טוב.לא היה מושלם. אבל היה נעים והרגשתי בטוחה.אבל תמיד הפריע לי קול במאחורה של הראש שאולי אי שם קיים מישהו יותר מתאים עבורי. אני לא רוצה להסתובב בעולם עוד שנה בתחושת החמצה, לגלות ששוק הרווקים מלא באנשים שלא מתאימים לי ופספסתי את זה שכן... אני חוששת מאוד לקחת החלטה לא נכונה... להתחתן עם מישהו זו החלטה כזו ענקית ואיך לעזאזל מחליטים ? במיוחד כשזה הבחור הראשון הרציני שלי. אמנם היו לי קשרים קצרים לפניו אבל לא משהו שהחזיק מעמד. אני גם לא יודעת איך לעשות את הצעד של לבקש ממנו שנחזור, ואם אעשה את זה איך אוכל להבטיח שהפעם יהיה שונה?

מיכאלה יקרה,
אני שמח שבעקבות התשובה שלי את שואלת את השאלות הללו, כן הן נכונות לגמרי: האם קיים בן זוג מושלם?ואולי מה שקיים זה בן זוג שאפשר להיות שלמה איתו – שאז לא הוא העניין, אלא היכולת שלי לקבל אותו כפי שהוא, ולהשלים עם זה, ולהיות מספיק שלווה ומקבלת את הקשר הזה, כי אז את מרגישה בטוחה יותר, ושלווה יותר. והשאלה המרכזית היא כמובן – איך יודעים היכן הגבולות? איך יודעים למצוא את האיזון בין מה שכולל את מה שיש ומה שחסר, לבין היכולת שלי לקבל את זה? האם זה נכון לקבל את זה? מתי כן, ומתי זה באמת לא מספיק? איך יודעים?האיזון הזה הוא באמת קשה.אם את חושבת שהוא באמת בחור טוב, ושאולי את מרגישה שאת קשה מדי איתו ואולי עם עצמך, או לא בטוחה לגמרי ביכולת שלך לדעת לאזן נכון בין הצרכים שלך, ואולי גם בין הצרכים שלך לצרכים שלו – אז אולי כדאי שתלכו לטיפול זוגי. אני יודע שזה נשמע מוקדם, והרי הייתם רק 8 חודשים ביחד, ועכשיו אתם בספק. אבל אני מציע בכל זאת שתקראי את הדף הבא אצלי, באשר לטיפול זוג לזוגות צעירים. לפעמים זה בכל זאת צעד נכון:טיפול זוגי לזוגות צעירים.אם את לא בטוחה, אולי תנסי לעשות איתי שיחה טלפונית של שעה, שבה נוכל להעמיק יותר ולהבין יותר טוב את האפשרויות, ואת המקום שלך ושלו. ראי את האפשרות הזו כאן: "ייעוץ טלפוני".