פער בלתי ניתן לגישור בזוגיות

שלום,
אנחנו בזוגיות 5 שנים ולפני הקורונה אף התחלנו לחפש דירה משותפת. בזמן הסגר שמרנו על כל ההנחיות. למרות שההקלות היו אמורות להביא להקלה ולחזרה לחיפוש דירה, זה הכניס אותנו בין הפטיש לסדן. נסביר בקצרה כל צד:בן הזוג: עם ההקלות, חזרתי לשגרה ואיני משתמש במסכות כלל בפגישות ביתיות עם חברים ומשפחה. איני רואה בזה משהו הגיוני. לא מסכים לשים מסיכות למרות שבת הזוג ביקשה ממני כי אני לא רואה בזה הגיון ומוצא רק סיכון מזערי במצב. מרגיש שהמסכה מונעת ממני לעשות דברים.בת הזוג: גרה עם אוכלוסיית סיכון וממשיכה לדאוג להם לפי כל הנהלים. פוגשת משפחה וחברים רק עם מסכות ולא הולכת למקומות בילוי. יש לציין הפרעת חרדה שנמצאת בטיפול. למרות שאני נזהרת בהמון אמצעים, הדבר היחיד שביקשתי מבן הזוג זה לשים מסכה כשהוא פוגש חברים ומשפחה. מרגישה ללא תמיכה מבן הזוג שלא מוכן לבוא לקראתי למרות הקושי האיום שלי כעת.אנחנו לא מצליחים להתקדם ולא מצליחים להבין איך הצד השני מרגיש. מה אפשר לעשות ואיך אפשר לשפר את המצב?תודה מראש.

אלמונים יקר
ים,אני חושש שיש ביניכם פער בלתי ניתן לגישור.אתה מתעלם מתפיסת הסכנה שלה, שבמקרה הזה, אגב, היא לא נובעת מתוך חרדה אישית שלה בלבד, אלא מהנחיות משרד הבריאות, כלומר, במקרה הזה היא נתלית באילנות גבוהים למדי. אתה, שאולי אנטי ממסדי באישיות שלך, ואולי חרד מאד מחרדות – שאולי אתה חושש שישתלטו עליך (בין אם ישירות, ובין אם דרך בת הזוג שלך), לא מוכן להכנע להן.ואת – לא מבינה את המשמעות הנפשית האדירה שיש להשפעה של כבלים מכל סוג שהוא עליו, ולא מאפשרת לו חופש, אם את חושבת שזה עלול לסכן אותך או את האוכלוסיה בסיכון שאת פוגשת (הורים? סבים וסבתות?). לכן קשה לך לראות שכניעה שלו לכללים החברתיים, ואולי למוסכמות, היא ויתור אישיותי בלתי אפשרי.בעתיד, זה אולי לא יהיה רק בהיבט הזה. כי אם תוותרו כאן, מי יודע לאן זה יגיע? ואם אחד מכם יוותר כאן לאחר, מי יודע מה הוא או היא (אתה או את) יעשו עם הכעס המצטבר?כי אם באמת מישהו ייפגע במשפחה שלך, האם תוכלי לקיים יחסים תקינים איתו כאשר הארוע הזה יישאר שם ברקע ביניכם לנצח? ואם אתה תוותר על עצמך כאן, על הדבר החשוב הזה, שהוא האישיות שלך, האם תוכל לוותר אחר כך בהמשך על עוד דברים נוספים, חשובים פחות אולי, כפי שמתבקש בדרך כלל ביחסים זוגיים לאורך זמן?