רגישות ופגיעות בזוגיות

היי,
אני נשואה פלוס שתיים. אחת בת 3.5 אחת בת 10 חודשים. אני בת 35 בעלי בן 33. אנחנו ביחד 5 שנים ובהן מעט מאוד תקופות של שקט ושל יופי. הרבה ביקורת הרבה כעסים והרבה פחות מחוות אמפטיות. אני אדם מאוד רגיש ו"מטפל" בעלי לא יכול לשאת רגישות יתר, הוא לא יכול להכיל כעס, בכי, מרמור, עצב..הוא פשוט מתנתק והופך לאדיש. כך נוצר מצב ביננו של ניתוק והמון כעס מצידי. אתמול הוא קיבל החלטה להתגרש, הרגשתי שעולמי חרב עליי, במיוחד כשזה הגיע עם עוד שלל של ביקורת, זה לא שהמחשהות לא עברו לי בראש ושלא העלנו את הדברים מספר פעמים, אלא שכשראיתי שהוא ככ מכוון מטרה זה מוטט אותי. הוא הגיע מלא ביטחון כאילו דבר לא יכול להניע אותו מהמטרה הזו. נחרץ למדי. רק לאחר כמה שעות של מעין תחנונים פתתיים שכל אשה בעלת דימוי עצמי וביטחון לא הייתה לעולם מפגינה, נענתי בחיוב למפגש אחד( הוא אמר שמה הטעם אם 99 אחוז שזה לא יצליח)..היום דיברנו בטלפון ואמרתי לו שאם זה חד צדדי אז אני חוששת שזה לא יעבוד ואז הוא אמר, אני יכול הכל אבל אני לא חושב שאת יכולה. אני חא רואה איך את מפסיקה להתפוצץ עליי..כשניסיתי לומר לו שאני בנקודת שבירה כי אין ביננו תקשורת ושהוא לא מסוגל להכיל אותי אז הוא הסכים ואמר שאני אדם כזה שלא יודע להתנהל נכון( עד היום לגדל את שתי הבנות כמעט לבד היה נכון..) ושהוא לא יכול להכיל את הרגישות שלי. שהיחסים ביננו פוגעים בבנות וכדומה..אני תוהה עד כמה הרסני זה להתחנן לגבר שאומר שהוא פוחד שמרוב עצבים לא יוכל לשלוט בכעס ויפגע בי( בעבר דחף אותי ונתן בעיטה ברגל), שהוא רוצה אותי שותקת ושהוא בא למעני לטיפול..איך אפשר להמשיך לטיפול כשאני מרגישה מושפלת, מוקטנת, חסרת אונים ושבירה ככ לעומתו...

סתיו יקרה,
את מגדירה את האישיות שלך ככזו שהיא בעלת "רגישות יתר". אני חושב שאת מדברת בעיקר על "פגיעות יתר", כי רגישות כוללת גם התחשבות במצב האחר, ואת מדברת על פגיעות שלך, ומכאן מגיעות תגובות של כעס, בכי, מרמור ועצב, שקשה לו להכיל.עצם העובדה שהוספת את המילה "יתר", אומרת שאת מבינה שזה אולי קצת בעודף. שאולי היה רצוי פחות, אבל שזה מה שיש, ושאת רוצה שיהיה מסוגל להכיל את התגובות שלך, ולהגיב בהתאם לצרכים שלך. העניין הוא שכפי שאת רואה לא רק לך יש משהו ב"יתר", ביחס אליו, אלא גם לו יש רגישות יתר, או פגיעות, וזו מתרחשת כאשר את כועסת עליו או מאשימה אותו - ומתוך דברייך, אני מבין שאולי קשה לו להכיל. ואולי רק כאשר את עושה זאת בעוצמות גבוהות מדי. ברור לי שהיית מצפה שהוא יהיה מסוגל להתמודד עם זה, לפחות כי הוא אוהב אותך וכך צריך כשאוהבים, נכון? ויתכן שהוא אוהב אותך מספיק כדי להתמודד עם 50% מהתגובות האלה, אבל לא יותר מזה, כי זה קשה לו. בדיוק כפי שגם לך קשה להתמודד עם אכזבות שאת חווה בשל דברים שהוא עושה או לא עושה, למרות שגם את אוהבת אותו.על כך בדיוק אתם צריכים לדבר.וכאן - לא הבנתי בדיוק אם הלכתם לטיפול לפגישה אחת, או לא. ואם אתם ממשיכים או לא. האם בפגישה הטיפולית הראשונה "התפוצצת עליו" כפי שאמר, כך שהוא התייאש עוד לפני שהתחלתם? את צריכה לקחת בחשבון שאם הולכים לטיפול, לא פותרים הכל בבת אחת. אם תנסי בבת אחת, אז כאילו שלא היית בטיפול. אתם צריכים לספר למטפל שיש לכם קונפליקטים, אתם צריכים לבקש עזרה ולא לדרוש על ההתחלה לתקן את בן או בת הזוג. כי את רוצה אותו בטיפול, ואת צריכה להתחשב במה שהוא מרגיש, אחרת תאבדי אותו גם בטיפול. את חייבת להתחשב במה שהוא מרגיש, כדי שירצה לנסות ולהמשיך.ולקחת בחשבון שגם הצרכים שלך יובאו בחשבון, בודאות, אבל אולי לא מייד. כך נכון אגב גם לגביו. כי לנסיון ליצור את ה-"מייד" הזה, משני הצדדים, יש גם מחיר מיידי - שמהר מאד מישהו מכם יישאר לבד בטיפול.