רגישות בזוגיות: מה עושים?

שלום
ד"ר,אני נמצא מזה כשנה וחצי במערכת יחסים עם חברתי (שנינו בני קרוב ל-30). מבחינות רבות, חברתי הינה אהבתי הגדולה עד היום והריגוש והעניין הנובעים ממערכת היחסים הינם ברמות הגבוהות ביותר (עבור שנינו). הצרה היא שכגודל הטוב בינינו גם גודל הרע- מתחילת הקשר, אנחנו רבים ריבים קשים, מגיעים למצבים לא נעימים ומוצאים עצמנו פעמים רבות מתבוססים בצער רב. קיימת דינמיקה מסויימת בינינו שאינה "מאפשרת" לנו, לדעתי, להסתדר. אינני מאשים רק אותה, אולם יש להתנהגותה חלק חשוב במצבנו. אני מטבעי טיפוס רגיש ומאוד דקדקן לגבי ההתייחסות אליי והיא לא תמיד שמה לב ופוגעת בי. היא רגילה כנראה להתנהגות כזו שלא זכתה לתגובה אצל אחרים ואיתי זה לא הולך. יש בעיות אחרות, אבל אין כמובן מקום לפרטן כולן. בכל מקרה, אני מוצא עצמי נע בין אהבה ומשיכה (שיש לציין שהן אדירות בינינו- המין הינו מדהים) אליה ובין כעס וזעם עליה שלא לומר תיעוב לעיתים (הזעם הזה עולה בי בסיטואציות מסויימות ואז נמוג- תופעה מטרידה נוספת). אני די מרגיש שלא נוכל לקיים קשר רציני בינינו על כל המשתמע (נישואין, בית, ילדים) אך אינני מצליח להביא עצמי לפרידה וזאת גם מטעמים ענייניים כגון- הכרה בכך שיש בידיי בחורה מדהימה (יפה חכמה מלאת חיים וכו') והן מטעמים שאינם ענייניים- כגון פחד להישאר לבד, הכרה שקשה למצוא בחורות ברמה, פאסיביות שלי וכו'.יש לציין, כי אינני מחשיב עצמי אדם שקל להסתדר איתו והיו לי בעבר חברות אשר הייתי דומיננטי עליהן והן בסופו של דבר לא עניינו אותי כפי שחברתי הנוכחית, אשר שווה לי לגמרי (ואף עולה עליי לפעמים) מעניינת.יש לי הרגשה לפעמים שההתעסקות במערכת היחסים השברירית שלנו ומלאת המשברים נותנת לי אשליה של התעסקות במשהו וממלאת לי חוסר מסוים (כמובן שיש גם המון המון דברים טובים בקשר- חוויות משותפות שלנו, שיחות נפש, צחוק וכו'). אולם מצד שני אני גם מכיר בעובדה שההתעסקות הזאת בולמת אותי ומפריעה לי לממש את חיי באופן תקין. אני לא רואה עצמי מתחייב לבחורה הזאת, למרות שאני "רוצה" לרצות.נראה לי שאיננו מתאימים בדברים בסיסיים באופי- אני אינני מקבל ממנה חלק מהדברים שאני צריך והיא אותו דבר ממני. ייתכן שאני מנסה להצליח בכל מחיר וזאת משום ה"פרס" הגדול שאני רואה בה (באמת בחורה שלא כל גבר יכול להשיג). אולי אני לא רוצה להודות בפני עצמי שאני צריך בחורה קצת פחות מרגשת ומוצלחת ויותר "פשוטה" ו"קלה" עבורי- אבל מצד שני אני יודע שחלק גדול מהתכונות שיש בה מאוד חשובות לי בבת זוג- אך אולי לא באשתי. יש לציין, כי היא איננה שותפה באופן מלא לפסימיות שלי והיא דווקא חושבת שאני עושה יותר מדי מפחות מדי. אני לעומת זאת, חושב שהיא פשוט רואה את הדברים בקלות דעת יותר (דבר נוסף שמאפיין הבדל בינינו- אני יותר שקול והיא יותר "קלת דעת").כפי שאתה רואה, אני מבולבל לחלוטין ואינני יודע כיצד לנהוג.אודה להתייחסותך.

מבולבל יקר,
הרשה לי קודם להחמיא לך על הרגישות. לאחר קריאה ראשונה, קראתי את מכתבך שוב, והפעם בהיפוך המינים (היינו, בלשון נקבה), והוא נקרא הרבה יותר חלק וטבעי. כלומר, איכשהו התהפכו לכם כמה תפקידים, בעיקר בנושא הרגישות, ואפילו בכושר ההתבטאות שלך, וזו בהחלט מחמאה, כזו שגברים אינם מקבלים בקלות.בהחלט יכול להיות, כפי שאמרת, שהמראה שלה, החוכמה שלה והחיות שלה לא רק שאינם באים בקלות, אלא גם נתנו לה את הכוח לדרוש מה שהיא רוצה. אחת הסיבות שגברים נרתעים מנשים שהן מצליחות מאד, ובעיקר יפות מאד, היא שנשים אלו רגילות יותר שטורחים סביבן, ועושים כל שברצונן. העובדה שאתה יודע לעמוד כנגדה היא לא רק חריגה, עבורה, ולא רק גורמת לחיכוכים תמידיים, אלא גם, ככל הנראה, גורמת לה להמשך אליך. כך שיש לעניין הזה שני צדדים, ואחד מהם חיובי.אבל אתה לא מסתפק בזה, והאמת היא שאני לא בטוח שתסתפק גם בפחות מזה. אני חושב שיעוץ זוגי, שיקל עליכם את התקשורת ביניכם, וכנראה בעיקר זו הנוגעת לענייני אגו, מאד חשוב לכם כדי ללמוד להסתדר ביחד. זה עניין של זמן ורצון, אבל זה חשוב.