רגישות בזוגיות: איך להתמודד

שלום,
לי ולבן זוגי, מזה כשנתיים וחצי, יש בעיה. שהיה צעיר ראה קרוב משפחה מת. מאז, התקופה שקודמת לתאריך הפטירה היא תקופה טעונה מאוד בה הוא מתכנס בתוך עצמו, קצר, לקוני ואין לו יותר מידי "חשק" לדבר או להיות "זוגי". אני בחורה מאוד רגישה ואני צריכה את החיזוקים ולשמוע כל יום אני אוהב אותך ולהרגיש רצויה, ובתקופה הזו קשה לי שאנחנו מדברים רק פעמיים ביום, ואני מרגישה כאילו הוא מנסה לנפנף אותי, אף שבתוכי אני יודעת שאין לזה כל קשר אליי וזה תקופה שעוברת עליו כל שנה. אנחנו בני 24 וכל אחד גר אצל ההורים ואנו משתדלים להיפגש פעם,פעמיים בשבוע לפחות. אני רוצה לדעת האם יש דרך שבה אוכל לא "להיעלב" או לקחת אישית את ההתנהגות הזו ולהפנים שזו תקופה ואיך לא ללחוץ עליו ובכך להעיב עליו עוד יותר... פשוט אני לא יודעת איך לעזור לו לעבור את זה ולשפר לו את מצב הרוח.. ובכלל - האם זה משהו שיכול להישאר לנצח?....=\

נועם יקרה,
הרגישות שלו מפריעה לו להיות רגיש יותר כלפייך בתקופה זו. אבל גם, הרגישות שלך מפריעה מפריעה לך להיות רגישה כלפיו. זה עניין זמני, שכואב לו והוא צריך את הלבד שלו. אם את יודעת שזה משהו שחוזר על עצמו פעם בשנה, שימי עצמך לרשותו בכל רגע שירצה, בתקופה זו, שיידע שאת מוכנה לתמוך בו אם הוא יכול להיעזר בך. וביתר הזמן, חפשי לי עיסוקים אחרים, חברות ועוד דברים שאת יכולה לעשות כשאת לבד, שיעסיקו את המחשבות שלך, ושאולי תוכלי לנצל בהם את זמן הלבד שלך, שקשה לך יותר בעת שאתם ביחד.

תודה רבה לך. יש לי עוד שאלה.. לדעתך ניתן לטפל בזה?... כלומר איכשהו לעבוד על זה כדי שזה יעבור לו ולא ישפיע עליו ככה בחיים...?

נעם יקרה,
אני לא יודע עד כמה באמת כל העניין הזה משפיע עליו מחוץ למועד תקופת האבל שלו, ולכן אני לא יודע אם באמת יש צורך בזה. מצד שני, עושה רושם שאת רוצה "לתקן אותו", כי הרגישות הזו שלו מפריעה לך, ולא העלית כאן בכלל את האפשרות ההפוכה, למרות שהרגישות שלך מפריעה לו אולי לא פחות. האם ניתן "לטפל" ברגישות שלך? האם תוכלי לקחת אחריות על זה? בדרך כלל נכון יותר לקחת את האחריות, במקום לנסות להעביר אותה לצד האחר, ולדרוש ממנו לתקן משהו שאנחנו לא מוכנים לעשות בעצמנו.

הייהיו לי כמה חברים שנפטרו לי בידיים באירוע אחד ותוך כמה דקות, הוא בהחלט זקוק לשקט ולהתכנסות שלו עם עצמו, תהיי שם כדי לוודא שהכל בסדר איתו, אל תחפרי , אל תשאלי, אלא אם הוא יבקש ממך עזרה כמובן, שאז תקשיבי ותגלי אמפטיה, תיזהרי לא להחמיר את המצב, אל תאמרי וואו איזה טרגדיה נוראה וכו', אלא שבי מרוכזת ותבלעי את המילים שלו, עם עיניים שמבינות ומכילות,מניסיון זה עובר, גזרה על המת שישכח מן הלב, זה תלוי בגיל שלו, בבגרות שלו,אם הוא מבקש עזרה תפני אותו לאנשי מקצוע, בסך הכול אם הוא יעבד את האירוע עד הסוף זה מאוד יקל מעליו,בהצלחה