יחסים עם מורה: מה מרגיש הבן?

ביקשתי חברות פייסבוק מאחד המורים של בני, מאחר וכיף לי לדבר איתו. אנו לא מדברים חלילה שום דבר מיני אלא רק בקשר לבן. ואני בד"כ היוזמת. בני במקרה עלה על זה שהוא חבר פייסבוק שלי ופתח עלי את הפה שמעולם לא פתח, אני עד עתה לא רגועה מכך, לא מרגישה שפשעתי, וטוען שהוא מורה שלו ולא חבר שלי ועלי לנתק מייד את הקשר איתו ולמחוק אותו מהפייסבוק שלי. במקביל, פגש את המחנך בהפסקה ודיבר איתו בתקיפות ואמר שלא יעז להתקשר אלי, ואם יש לו משהו שידבר רק עם בעלי. המחנך מקושר רק איתי ומעולם לא דיבר עם בעלי היות ובעלי טיפוס קר וסגור. יש לנו רק קשר ידידותי בלבד, איני מבינה מדוע בני היסטרי?? מה שקורה לי, שכל צעד ושעל שאני עושה או מדברת עם המחנך, ישר המחנך משתף את בני, כי הוא פתוח אליו. מאד וזה גיליתי לאחרונה מבני. האם כל דבר צריכים לשתף תלמיד מה שמחנך עם הורה מדבר??? אני ניתקתי את הקשר עם המחנך בפייסבוק, ואיני יודעת איך לנהוג? האם לדבר עם המחנך בקשר לזה או להתעלם וזהו. האם בני מגזים? בני בן 16. תודה.

לבעלי לא מפריע הקשר, גם הוא סומך עלי במלוא מובן המילה. הכל פתוח בינינו ואני אפילו לא מסתירה מאומה ממנו. מאד כואב לי שהבן פתאום משתלט בי ודורש שלא אהיה איתו בכלל בקשר. ניסיתי לחקור מה גורם לו כ"כ להיות עויין ועצבני, הוא לא אומר כלום, רק טוען שהוא מחנך שלו ולא ידיד שלי.

יעל יקרה,
בין אם יש בינך לבין המורה משהו, ובין אם היה רק הרהור של ריגוש, ובין אם לא היה דבר – הבן שלך צודק. ולו רק כי קשר כזה, של ידידות בינך לבין המורה שלו נתפס בעיניו קודם כל כבגידה בו (גם אם הוא לוקח את זה כבגידה באביו!). כי כך ילדים בגיל ההתבגרות רואים מורים, כסמכות שלפעמים היא סמכות מדכאה, בודאי סמכות שיכולה להשפיע על עתידו, ואם את מדברת עם המורה מאחורי גבו, ואולי עלולה לומר דברים שלא יהיו נוחים לו שיידע, הוא מרגיש עם זה כבגידה. כך שנכון שבנך הגזים בתגובתו, אבל הרגש שהוא מרגיש הוא אמיתי. ואת יכולה לומר למורה שבנך לא מרגיש בנוח עם זה, ולכן את מכבדת את רצונו. אין סיבה שלא תכבדי את רצונו, גם אם הביטוי שלה היה בוטה ופוגע. הוא נער בגיל 16, ונערים בגילאים האלה רואים דברים יותר בשחור לבן (ובכלל זה כנראה גם קשר שלך עם גבר אחר שאינו אביו). אני לא חושב שנכון לעשות את המלחמה הזו נגדו. יכול להיות שאפילו נכון יותר לומר לבנך בשקט שאת רואה שזה פוגע בו, ושלא התכוונת, ושאת מכבדת את רצונו.

חילה, תודה על התגובה. מצד שני אני מרגישה קצת פגועה כי מה פתאום נער בן 16 מצליח להשתלט בשני אנשים מבוגרים. ואנחנו צריכים לעמוד עם דום?? ומה המורה יחשוב כבר עלי שהבן אוסר על אימו לדבר עם המחנך. לאן הגענו. אני מייד כיבדתי את רצונו של בני ומחקתי אותו מחברי הפייסבוק שלי. אבל לאסור עלי לדבר עם המחנך בקשר ללימודים??? לנתק מגע לחלוטין??? הוא הרי רגיל לדבר איתי מהתחלה ולא עם בעלי. יש לו תקשורת איתי. גם דיבר עם המחנך בצורה מאיימת שלא ייצור שום קשר איתי ורק עם בעלי. אני פשוט בשוק. ועוד בחוצפתו אמר למורה שגם אם אימי מתקשרת אליך אתה לא עונה. המורה נמצא בפחד. ולא היה בינינו שום רמז הכי קטן מיני. ח"ו. האם כדאי מאחורי גבו של בני בכל זאת לנסות להתקשר או לסמס למחנך שמצטערת שמה שקרה ונכבד את בני , או לגמרי לא לדבר ונגזור משני הכוונים נתק. הדבר בלתי אפשרי לאבן מביא אותנו מבלי שהיה משהו.מה דעתך?? תודה רבה.אגב, אני ממש מתביישת. מה המחנך יחשוב כבר עלי שהבן כאילו לא סומך על אימו?!?!. אני טיפוס חם ומפרגן אבל לעולם לא אבגוד בבעלי!!.

יעל יקרה,
השאלה שלך היתה מורכבת משני עניינים מרכזיים. האחד הוא היחסים שבינך לבין המורה, והשני, שהוא הרבה יותר חשוב, הוא היחסים שביניכם (את ואישך) לבין הבן שלכם. בודאי שאת מרגישה פגועה. זה טבעי. אבל יש כאן עניינים הרבה יותר חשובים מאשר הקשר שלך עם המחנך של בנך. יש לך בן שאין לו יחסי אמון ברורים איתך, ושאולי גם לא מעריך מספיק את אביו, שהוא אגרסיבי, טריטוריאלי מאד, ואולי חרד מאד. אמרי או כתבי למורה מה שתרצי, כי הקשר שלך איתו פחות מעניין מאשר הדבר שאת מתעלמת ממנו, והוא הצורך לטפל בבן שלכם. אני מבין את הפגיעה שלך, ואולי גם את תחושת ההחמצה שלך, אבל חשוב לי שתביני שיש משהו שהוא חשוב עוד יותר, והוא העובדה שהסיפור הזה חשוב לך יותר מאשר הפגיעה שהרגיש הבן שלך, וממה שזה עשה לו. אולי אפילו כדאי שתלכו ליעוץ בעניין זה. יש כאן בסטארמד פורום העוסק ביחסי הורים-מתבגרים. שאלי שם את שאלתך, והפעם שאלי יותר במפורש לגבי הבן. אני לא עוסק בבני נוער – שאלי מי כן, ואם ואיך נכון לעשות זאת.