רבנות מזעזעת

שלום רב
אני ובעלי נשואים כבר 5 שנים ומכירים כ-7 שנים יש לנו ילדה בת חצי שנהאני אוהבת מאד את בעלי אבל הוא נעשה בלתי נסבללמען האמת מתחילת הנישואין שלנו אנו לא מפסיקים לריב בשנתיים האחרונות זה קצת פסק בעיקר בגלל שהיינו בטיפולי פוריות ועכשיו כשהילדה נולדה ניהיה גרוע יותרהוא כל הזמן מבקר אותי כל מה שאני עושה לא טובהוא לא מוכן לדבר ולהקשיב ורק אומר יהיה בסדר אל תדאגי.הוא כל הזמן מקלל אותי בקללות מאד לא נעימות, הוא לא מפסיק לרדת על ההורים שלי ועל אורח חייהם ומקלל גם אותם.כל הזמן מזכיר שההורים שלו נתנו לנו בית מתנה וההורים שלי כלום (למרות שידע זאת מראש כי אין להם מצב כלכלי טוב)לאחרונה הוא אפילו מקצין יותר שאנו רבים לא עונה פתאום לטלפונים או מנתק באמצע שיחה אם לא נראה לו מה שאמרתי לו.אם אני מרימה עליו טיפה קול הוא ישר נפגע ועושה טרור בבית ואם הפוך אז זה בסדר שהוא כל שנייה צועק ומתעצבן (לטענתו כמובן)אני כבר אובדת עצות, אין לי כח יותר הוא לא מוכן ללכת לייעוץ זוגי בשום אופן.חשבתי כבר ללכת לרבנות לפתוח תיק כדי לזעזע אותו קצת אבל בדיוק יש פגרה וזה נסחב.אני בוכה לא מעט .יחסי מין אצלנו זה כבר פעם ב...הוא נכנס לישון רק אחרי שאני כבר נרדמת אבל אומר שזה לא בכוונה פשוט נח לו יותר בסלון. ועוד..אין לי מושג מה לעשות.אנא עצתך

דנה יקרה,
ללכת לרבנות רק כדי "לזעזע אותו" זה רעיון רע. כי אם הוא יגיד לך "בסדר", תהיי במקום שאת לא רוצה ולא מובילה באמת, ואם תתחרטי ותישארו כזוג, איבדת את האמינות של הנשק האולטימטיבי שלך. איום בגרושים צריך להיות רק כאשר את באמת מאמינה שכך אי אפשר, ושאין דרך אחרת לתקן אלא בשימוש ב"נשק יום הדין". ושאם לא ישתנה, את באמת תרצי להיפרד.ברור שאת לא יכולה להמשיך כך, ובסופו של דבר אולי באמת תגיעי לרבנות, אבל מתוך ייאוש ולא כדי לאיים. לכי ליעוץ זוגי לבד, אם את יכולה. זה יכול להיות מאד חשוב לך, תוכלי בעזרת הדרכה לשנות דברים באופן שישפיע גם עליו, כך שגם לך יהיה טוב יותר. אל תוותרי לעצמך, ועשי זאת, גם אם זה אומר שאת היא זו שלוקחת את האחריות על הזוגיות שלך. יתכן שהוא יצטרף בהמשך, ויתכן שלא. מה שחשוב הוא שאת מנסה ליצור לעצמך חיים טובים יותר, וזו בדיוק היא האחריות שלך. ליצור לעצמך ולילדה חיים טובים יותר.