ירידה בהערכה עצמית: ראש מול רגש

שלום
ד"ר חסון,פניתי אליך ב- 17.9, תשובתך ניתנה לי ב - 20 לחודש.ראשית - אני חייבת לציין שכל מילה שכתבת ממש נכונה.הכל בא אצלי בקיצוניות - רצון מופרז לקשר עם בחור מסוים, ובשל כך מוכנה לתת ה - כ - ל, ולכן נתפסת ע"י הצד השני כנואשת.או - חוסר עניין בצד השני, הרבה פעמים לא חותכת את הקשר, אך משדרת חוסר ענין, וכמובן - חוסר רצון לאינטימיות כלשהי.לפני כחודש יצא לי להכיר שני בחורים במקביל, ואף לצאת עם שניהם( דבר שאני לא נוהגת לעשות כלל, אלא אם יש לי ספקות קשים לגבי הבחור הראשון שהכרתי, במקרה זה היו לי ספקות לגבי שניהם..).בחור ראשון שהכרתי הינו בחור אינטיליגנט, חכם, משכיל, מעניין, אך לצערי, אני לא נמשכת אליו פיזית.הבחור השני, לדעתי, לא ממש אינטיליגנט, וגם ללא תואר אקדמי, דבר שגורם לי לדחייה גופנית, למרות שהיה לי מאוד נחמד איתו, אבל הרגשתי שרמת השיחה ביננו לא עולה, אלא נשארת "סתמית", שיחות בענייני בילויים וכדומה.לבסוף, החלטתי לסיים את הקשר עם הבחור השני, מאחר והוא התחיל ללחוץ שתהיה קירבה מינית גדולה ממה שיש עד כה. דבר אליו לא הייתי מוכנה.לבחור הראשון אני עדיין מנסה לתת צ'אנס, למרות, שלדעתי, זה גם לא ילך בסוף.כרגע יש לי קצת חרטות לגבי הבחור שבחרתי לנתק עימו קשר, אני חוזרת ומתקשרת אליו, למרות שאני לא ממש יודעת מה אני מנסה להשיג, ואם בכלל אני מעוניינת בו (וסביר להניח שלא...)חייבת לציין, כי אני עוברת תקופה מאוד לא קלה,איבדתי את אבי לפני כשנה וחצי באופן פתאומי מאוד. היה ביני לבין אבי קשר פשוט מ - ד - ה- י - ם!הייתי מאוד קשורה לאבי רגשית, בכל התלבטות לגבי לימודים, עבודה או בחורים נהגתי לשתף אותו, ופתאום אין לי אותו...כחודשיים לפני שאבי נפטר, התגלתה אצלי מחלת אגן שגורמת לסבל יום יומי.לצערי, לעתים קרובות האנדומטריוזיס (שם המחלה) גורם לבעיות פיריון קשות צורך בניתוחים , ולכאבים קשים בבטן, בגב התחתון ולעוד תופעות.אני נמצאת בדילמה עם עצמי, האם להתפשר על בחור שאני לא ממש נמשכת אליו אינטלקטואלית או גופנית אבל אני יודעת שהוא יעמוד לצידי באם, חלילה, אסבול מבעיות פיריון, למשל או אם אזדקק לניתוח / ים. או שמא עליי להמשיך לחפש את האדם שארגיש אליו תשוקה רבה אינטלקטואליתומינית, כלומר האם עלי להתפשר בשל המחלה. ( יש נשים עם אנדומטריוזיס שלא סובלות כלל מבעיות פיריון, אך לעת עתה לא אוכל לדעת מה איתי...)אני מרגישה כאילו אני כבר לא מי שהייתה פעם, ואסור לי כיום לדרוש את מה שיכולתי לדרוש לפני כמה שנים מבן זוגי.אני בטוחה שאם הייתי במערכת יחסים עם גבר ותוך כדי הבעיה הייתה מתגלה, הוא היה תומך בי, אך כיום, הרבה גברים יעדיפו שלא להכנס לזה מלכתחילה...האם אני צודקת או שמא אני מפריזה בראייתי את הבעיה???בבקשה עזור לי, אני מבולבלת...המון תודה!

גלי יקרה,
את נמצאת היום במצב שבו סטאטוס המשיכה שלך השתנה בעיני עצמך. לפתע את מרגישה את עצמך, בעקבות המחלה, ראויה פחות לגבר שתהיי בת זוגו. אבל את זה את מבינה במודע, בראש, כאשר הרגש לא משדר לך את זה, כי שום דבר חיצוני לא השתנה אצלך, ואת ממשיכה לקבל מהסביבה בדיוק את אותם מסרים שקיבלת קודם. וגם לו היו המסרים מהסביבה נראים אחרת עכשיו, משך הזמן מאז שחל השינוי הזה היה קצר מכדי להשפיע על הערכת הנשיות שלך מהבחינה הרגשית. ראי את הקישור הבא, כדוגמא הפוכה בדיוק – של בחורה שהורידה במשקל, שינתה תדמית, וגם אצלה יש עדיין פער בין מה שאומר הראש לבין מה שאומר הרגש, למוד נסיון העבר.http://www.starmed.co.il/Forum/?ForumID=93&MsgID=702919היום את נמצאת במצב קשה עוד יותר כאשר התמיכה העיקרית שלך, של אביך, כבר לא קיימת. זה לא רק העדר חיזוקים מצידו עכשיו, כשאת זקוקה לו. נדמה לי שהידיעה שגם בעתיד לא יהיה לך הגיבוי שלו, מחלישה אותך, ומחלישה את התדמית שלך בעיני עצמך. בגלל שאת יודעת שתהיי חלשה יותר בעתיד.כל זה גורם לבלבול לא קטן, שכן התחושות שלך, של למי להימשך ולמי לא, נותרו כמיקודם, כי, כאמור, ההערכה הרגשית שלך את עצמך, נותרה כשהיתה. הראש אומר לך אחרת. הוא אומר לך שעכשיו את "שווה" פחות, וכדאי שתתחילי להתרגל לזה, ותלכי עם מי שייתן לך גיבוי, ולא אל מי שאת נמשכת אליו. אולי הצורך שלך לבדוק את מה שקורה בינך לבין הבחור שדחית הוא חלק מזה – בדיקה של מה שאת שווה עכשיו. עד כמה את יכולה למשוך מישהו ולהחזיק מישהו, למרות מצבך. ואולי גם: איך הוא יגיב אם אספר לו? ואולי דווקא בגלל שהוא פחות חשוב לך, את יכולה לעשות איתו נסיונות, כדי לבנות לעצמך את ההערכה המחודשת. זה גם מה שאת אולי עושה עם הבחור שאת מתחברת אליו אינטלקטואלית, אבל לא פיזית.אני חושב שבזמן הקרוב אולי כדאי שתתנסי קצת בקשרים ולתת לעצמך להרגיש מחדש את המסוגלות שלך: מה את יכולה? כמה רוצים אותך? מה את רוצה מהם? תני לעצמך מספר חודשים של פסק זמן מהסתכלות הכרחית לעתיד, ועדכני מחדש את הרגשות והתחושות שלך באשר למי שאת ולמי שהגברים שסביבך, ותני לאיזון שבין הראש לרגש להיווצר מחדש. זה יכול לעזור לך להחליט נכון יותר בעתיד. יכול בהחלט להיות שתמצאי שגברים נותנים לך יותר קרדיט ממה שאת נותנת לעצמך, ושאולי גם תמצאי שיש גברים שאפשר לתת להם יותר קרדיט ממה שאת נותנת להם היום.

ד"ר חסון, תודה רבה על התייחסותך המעמיקה.תגובתך בהחלט משקפת את ההרגשה שלי, אך דבר אחד לא ממש ברור לי מדבריך:אני מצטטת את דבריך:"הראש אומר לך אחרת. הוא אומר לך שעכשיו את "שווה" פחות,וכדאי שתתחילי להתרגל לזה,ותלכי עם מי שייתן לך גיבוי, ולא אל מי שאת נמשכת אליו. אולי הצורך שלך לבדוק את מה ".האם, לדעתך, היום אני באמת שווה פחות, או שזו הראייה הסובייקטיבית שלי??האם משתמע מדבריך שעלי להתרגל לזה שהיום אני שווה פחות?עד לפני זמן קצר הייתי בטיפול פסיכולוגי, כתקופה של כשנה. המטפלת טענה, שלדעתה, אינני צריכה לעשות שום פשרות לגבי בן זוג בגלל הבעייה הבריאותית.לטענתה, מי שיתאהב בי יאהב אותי עם הבעיה ולמרות הבעייה, ומי שלא, כנראה שאני ראויה ליותר ממנו( שוב, אני מדגישה, שאלו דבריה).היא טוענת, שיש לי הרבה מאוד מה להציע, וזו למרות הבעיה, ומה עוד, שלרבות מהנשים יש בעיות פיריון, למרות, שכביכול, "אין שום בעייה", כלומר - אין ערבון לכלום.אני מבינה מדבריך שאתה חושב אחרת שזהו "תיק" שבעקבותיו עליי ללמוד לעשות פשרות ולהיות עם בן זוג שלא היה מיועד עבורי לפני המחלה.האם הבנתי נכון?אשמח אם תחדד את הנקודה.שוב תודה!

גלי יקרה,
שיקפתי את דברייך כשאמרתי שהראש שלך אומר לך, כנראה, את כל זה, ובכלל זה גם שכדאי שתתרגלי לכך שאת "שווה" פחות. והרי בעצמך כתבת: " אני מרגישה כאילו אני כבר לא מי שהייתה פעם, ואסור לי כיום לדרוש את מה שיכולתי לדרוש לפני כמה שנים מבן זוגי." בשום אופן לא אמרתי שאת צריכה להפנים את זה, אבל אמרתי שנוצר פער בין הרגש לבין השכל, ואת צריכה להגיע לאיזון מחודש ביניהם. יעצתי לך לא למהר, אלא לקחת לעצמך פסק זמן כדי להגיע לאיזון המחודש הזה, "דרך הרגליים", כלומר, דרך התנסות ביחסים (כלומר, גם ביחסים שאינם באים מתוך "הנה אני הולכת לחפש לי בעל").המטפלת שלך, בצדק מבחינתה, נתנה לך את החיזוק הטוב ביותר שהיא יכולה. מי שלא ירצה בך, סימן שהוא לא יכול להיות מחוייב לך מספיק, ואינו מאוהב מספיק ביתר התכונות שלך. זה נכון עקרונית, וזה נכון בצורה האידיאלית, אלא שאת יודעת שכאשר את יוצרת קשר חדש, מתישהו תצטרכי לספר לו. את יכולה להמתין זמן רב, עד שהבחור יהיה מאוהב בך מעל לראשו, ואז לספר לו – ומסתכנת בכך שהוא יכעס על חוסר היושר שלך, וכנראה בצדק, ואולי יחליט לעזוב אותך על השילוב בין העדר היושר והמחלה, ולא רק בשל המחלה. והאלטרנטיבה היא, כמובן, לספר לו בתחילת הקשר, ואז לסכן כבר בתחילתו קשר שיכול היה להיות טוב, עוד לפני שמצאת חן בעיניו מספיק, כדי שירצה אותך למרות זה. כאן הדילמה שלך, וכאן המציאות עלולה להתנגש באידיאל –במיקום המדויק של הגבול שבין 'רוצה בך' ל'לא רוצה להסתבך' בזמן הבנת הבעיה. ולכן, כן יכול להיות מצב שבו תפסידי גבר ראוי, ולו רק כי לא זכה להכיר אותך מספיק לפני שהחליט שהוא לא רוצה להסתבך. זה המחיר, גלי, ועם זה כנראה שכן צריך יהיה להתמודד.

ד"ר חסון,תודה רבה על התייחסותך המהירה.אני כבר במשך יומיים מהרהרת מה עליי לעשות, וכיצד עליי לנהוג עם גברים.אולי תוכל להמשיך לעזור לי, בבקשה.אותו בחור שסיפרתי לך עליו במכתבי הראשון, האינטיליגנט, בנ"א מקסים וטוב לב,שלצערי, אני לא נמשכת אליו פיזית. אותו בחור, במהלך שיחת טלפון אמר לי שהוא מרגיש שאני לא כ"כ מעוניינת בקשר מאחר ואנחנו נפגשים מעט מאוד, הוא תיאר אותי כ "קרה רגשית", דבר שאני ממש לא חושבת שנכון... ( אגב - נפגשנו כ - 5 - 6 פגישות, בהן לא היהשום סוגשל מגע פיזי...)בכל אופן, אמרתי לו שכנראה שזה פשוט לא זה, ובנוסף אני נמצאת בתקופה מאוד קשה הן מבחינת לימודים, והן מבחינת תעסוקה. זו מעין תקופת מעבר ( לומדת לקראת בחינות לתואר השני , ובמקביל מנסה להבין מה הסטטוס שלי במקום העבודה).הבחור שיתף אותי כי מעולם לא התאהב במישהי וחש כלפי מישהי מה שחש כלפי, במשך תקופה מאוד קצרה של היכרות.הוא אמר שמעולם לא פגש מישהי כ"כ מרשימה, אינטיליגנטית, יפה ובעל לב מזהב, לכן הרגיש מאוד נבוך ו"קטן" לידי, והעדיף או יותר נכון חשש ליזום מגע.(מבחינתי, המגע לא התרחש כי לא נמשכתי...).במהלך שיחת הטלפון ממש בכיתי ( שלא בידיעתו), מכיוון שהרגשתי שהנה נמצא מולי אדם שמכיר בכל התכונות היפות שלי ( שאגב, פעמים רבות גם אני לא מכירה בהן), והנה אני דוחה אותו מכיוון שאני ממש ממש לא נמשכת אליו...לפני מספר ימים נפגשתי עם בחור נוסף שמאוד משך אותי חיצונית, בתום הפגישה ( שהייתה, לדעתי, מבישה - נפגשנו בגינה ציבורית ולא בבית קפה), אמר לי הבחור (בתוך סיטואציה שלמה) כי אני לא ממש הטעם שלו חיצונית.מאוד מאוד נפגעתי ממנו...ועכשיו שוב לא ברור - מדוע האדם שדווקא אני מעוניינת בו, אני לא לטעמו, וכאשר מישהו מאוד מעוניין בי, הוא לא לטעמי...בדקתי עם עצמי האם ייתכן שעצם העובדה שהוא מעוניין בי, הוא הופך להיות "לא שווה" מבחינתי, או האם אני לא נמשכת אליו כי הוא קל להשגה?התשובה היא: לא!!!בחורים( מעטים) שיצאתי איתם ושנינו היינו מעוניינים הרגשתי שאני ממש פורחת. הייתי בוכה המון מרוב אושר, כאב לי מאוד שאבא שלי לא נמצא כאן איתי כדי שאוכל לספר לו ולשתף אותו במשפט: "אבא, אני מאושרת וטוב לי".מהר מאוד קרה משהו וגם האושר הזה הפך זמני, לעתים הם חתכו את הקשר. מניתוח שלי את הדברים, הסיבה היא באמת כפי שציינת, נתתי את כל כולי, ללא גבולות, ואולי הראתי סימני נואשות. דבר שגרם לגבר לברוח.קשה לי מאוד להתפשר על בנ"א מבין, איניטליגנט ואוהב אך שאין לי רגש כלפיו. במערכת יחסים כזו אני מרגישה נובלת ולא מאושרת. לעומת זאת, כשיש משיכה אני מרגישה ממש אחרת...מדוע אני לא מצליחה למצוא את האיזון הזה, ומדוע אני כ"כ נפגעת כאשר גבר אומר לי:" מצטער, את לא לטעמי".למה המראה החיצוני הוא דבר כ"כ חשוב לי, ומדוע אני כל הזמן מתלבטת עם עצמי על הנושא של איך אני נראית וחשוב לי מאוד מה אחרים חושבים לגבי המראה שלי.מדוע, למשל, רמת האינטיליגנציה שלי, לא ממש מטרידה אותי, מהבחינה הזו אני מרגישה שאני ממוקמת "במקום טוב", ומדוע לגבי המראה אני חושבת אחרת, למרות שרוב הסובבים אותי מחמיאים מאוד.הפסיכולוגית שטיפלה בי אמרה שבמקום לצאת, לבלות, להנות ולהכיר בכל המעלות שלי, כי, לדעתה, יש י המון, אני עסוקה בשטויות. היא מעולם לא הבינה את פשר ההתעסקות שלי במראה החיצוני שלי. היא תמיד טענה שאני בחורה מאוד יפה, וזאת למרות , שלטענתה, היא מאוד ביקורתית לגבי מראה של בחורות.מדוע חשוב כל הזמן לדעת מה חושבים עלי חיצונית???בבקשה עזור לי להבין.שוב - תודה רבה, אני מאוד מעריכה את העזרה הרבה.ואגב ד"ר חסון - לדעתי, יש לך יכולת מדהימה לעזור לאנשים ולתתתשובות קולעות בול...

גלי יקרה,
את מעלה נושאים רבים, והיכולת שלי לענות כאן על כל אחד מהם היא מוגבלת. אלו הם דברים שאת באמת צריכה לברר עם עצמך לעומק, ואני חושב שסיוע מקצועי יכול להקל עלייך לעשות זאת. אבל אתן לך כרגע תשובה כללית על שאלה אחת, והיא:" למה המראה החיצוני הוא דבר כ"כ חשוב לי?" ו-"מדוע, למשל, רמת האינטיליגנציה שלי, לא ממש מטרידה אותי, מהבחינה הזו אני מרגישה שאני ממוקמת "במקום טוב", ומדוע לגבי המראה אני חושבת אחרת, למרות שרוב הסובבים אותי מחמיאים מאוד."הסיבה לכך, גלי, היא סיבה ביולוגית וחברתית גם יחד. גברים נמשכים לנשים צעירות כי משיכה לנשים צעירות, כאשר היא תורשתית, מצליחה להשאיר אחריה יותר ילדים מאשר תכונה של משיכה לנשים מבוגרות יותר (בקשר ארוך טווח, נשים צעירות נשארות פוריות לאורך זמן רב יותר). לכן, לתכונה של משיכה לנשים צעירות יש יתרון אבולוציוני. וגברים מזהים נשים צעירות, וגם נשים שהן פוריות (לפי סמנים הורמונליים המשפיעים על המראה – ובעיקר יחסי האסטרוגן/טסטוסטרון, ולפי סמנים התפתחותיים ותורשתיים אחרים) לפי המראה החיצוני (הסכום שלהם הוא שקובע לנו מה נחשב "יפה" ומה "מכוער"). גם לנשים המראה חשוב, אבל מסיבות שונות זה חשוב פחות. לכן, מכיוון שגברים נמשכים לנשים במידה רבה מאד לפי המראה שלהן, ופחות לפי האינטליגנציה והמעמד הכלכלי (תכונות חשובות בהרבה לנשים אצל גברים)., נשים מעריכות עצמן במידה רבה מאד, לפי המראה החיצוני שלהן. זו פשוט תוצאה של מה שהן לומדות על המשיכה שהן חשות מצידם של גברים.