קשר רגשי: התלבטויות וייעוץ

ניסיתי לבקש ממנו שנלך לטיפול זוגי כדי לנסות לשמר את המעט שיש לנו ביחד או לשפר את מצב ואת טיב היחסים בשום פנים ואופן הוא לא היה מוכן לשמוע על זה אפילו. הכי פשוט זה לקום וללכת אבל הוא כל מה שיש לי בעולם אין לי לא משפחה ולא חברים רק אותו והייתי מוכנה לעשות כל דבר בעולם כדי לא לסיים את הקשר הזה אלא לטפל בו כלומר בקשר בכלים הנכונים כדי לטפח אותו ולשמר אותו ולא לתת לו להיגמר או ללכת לאיבוד אבל כשצד אחד משקיע מאתיים אחוז והצד השני אפס אחוז זה פשוט לא עובד. השאלה מה ניתן לעשות שעדיין לא עשיתי כדי להבין שאני לא נמצאת לבד בסוג של אשליה שבעצם לא קיימת. מבחינתו הוא טוען שהוא לא רוצה לאבד אותי ואת הקשר איתי אבל שם בערך מסתיימת הנתינה שלו. מעבר לזה הוא לא עושה כלום. אם אני לא מתקשרת הוא לא מתקשר אם אני לא מבקשת חיבוק הוא לא יחבק אותי חוץ מהרגעים המעטים שלפני האקט המיני שגם בהם הרצון והצורך שלו הם היחידים שמתקיימים. סיפוק הצרכים שלי מכל בחינה שהיא לא קיים או לא רלוונטי עבורו.

המתלבטת יקרה,
תודה על תשובתך. חשוב היה לי לדעת את מימד הזמן ומידת הלחץ שלו, כמו במצב שבו קיימת השאיפה להביא ילדים לעולם (ושני העניינים הללו לא פעם כרוכים קשורים זה בזה). האם קיימת שאיפה כזו אצלו? - מכתבך לא מעיד על סימנים שכאלה, ולא על סיבות אחרות ברורות שבגללן הוא מעדיף להסתיר מהעולם את הקשר שלו איתך. כל זה מאפשר לי, לפחות בשלב הזה של הידע שלי, להניח שאת קולעת נכון למטרה כשאת אומרת שהוא "נכה רגשית", מבלי להיכנס להגדרות מקצועיות ו/או קליניות. עדיין נשארת בעינה השאלה של הצורך שלו בהפגנת התדמית של "אני לבד, ואין לי קשר עם אף אחת" (ואולי "אין לי קשר איתה", ספציפית, אבל במצב העניינים הנוכחי זה ממילא כמעט זהה). ויתכן מאד שהיא חשובה, אלא שאני לא יכול לעשות איתה דבר במצב הידע שיש לי עליו. ואולי גם את לא יכולה, במצב הידע שיש לך עליו.אני לא בטוח שאת יכולה לעשות משהו עם הקושי שלו. אני לא יודע ממה הוא נובע, ומה בדיוק הוא רוצה ממך ו/או מקשר זוגי. האפשרויות שונות ורבות, ואחת מהן, לדוגמא, היא זו של אורן - הפנייה השלישית אחרייך (למעלה). אני מתרשם שאצל בן זוגך זה קצת אחרת, אבל אני לא יכול לדעת איך בדיוק אחרת, ולכן לא מה את אמורה לעשות עם זה. במצב העניינים הזה, הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לדבר איתך. ואת אומרת לי משהו חשוב: אני לבד, ובמצב הבדידות הנוכחי שלי, שהתגבר עוד יותר לאחר מותה של אמי, גם הקשר הזה חשוב לי. מה שעוד אומר לי שאת מצליחה להרגיש רגש משמעותי כלפיו, למרות הריחוק שלו. כזה שהריחוק שלו והכעסים המצטברים, ואולי האכזבות המצטברות, לא הצליחו לכבות. ואני שואל את עצמי עד כמה משחק אצלך תפקיד גם החשש מכך שאם תיפרדי ממנו, תהיי עוד יותר לבד (כי הרי גם כך, את במידה רבה לבד). אני מתרשם שהצורך שלך ביותר ממה שהוא נותן לך, גבר בזמן האחרון. אולי הוא יתגבר על החשש להישאר לבדך, ותאזרי אומץ ותעשי את זה. אבל אם את עושה - נסי לעשות זאת בלב שלם. כלומר, שעד שהוא יפנה אליך שוב, לאחר כמה חודשים, ברצון לחזור ולהיות ביחד, שתהיי פחות בודדה. בין אם בעזרת בן זוג, ובין אם בעזרת חברה אחרת ועיסוקים אחרים. זכרי שאם יש לך "לבד" טוב, אף פעם לא תרשי לעצמך להיות ב"ביחד" פחות טוב מזה. כך או כך את די לבד. נסי לבנות לעצמך לבד טוב יותר, כי זה מאד חשוב. ואולי - אם הוא מסרב ללכת לטיפול זוגי, ללכת לבדך. לא רק כדי להיעזר בו כדי לבנות לעצמך לבד טוב יותר, ואולי ביחד אחר, אלא אולי עוד לפני כן, כדי להתייעץ באופן שוטף יותר ממה שאת יכולה לעשות כאן, בפורום הזה, איתי, כדי לשנות משהו בבן הזוג שלך, ולהשיג יותר.