קשר קשה: מציאות ואילוצים

ד"ר חסון היקר.
אני אבודה ואובדת עצות.אני מכירה שנים את הגבר שהיה ידידי הטוב והפך לבן זוגי בשנתיים האחרונות.הוא בן 30, וכשהכרתי אותו עדיין גר בבית הוריו בגלל אילוצים כלכליים ולימודים מתמשכים.כשהתחלנו לצאת הייתה אהבה עזה, במיוחד בשל הכרותינו הקודמת. התחלתי לבוא אליו פה ושם לישון, העניין נגרר עד שלבסוף מצאתי את עצמי גרה אצלו. העניין היה אמור להיות זמני עד שהוא יסתדר על דברים ויסיים, אבל דברים התארכו (ןהסיבות מוצדקות באמת מהבחינה הכלכלית לעבור דירה לא מתאפשר כרגע) ומצאתי את עצמי גרה אצלו מאז ועד היום(כשנתיים). אני מאד מדוכאת מהמצב אין לנו פרטיות והזוגיות לא נראית כמו שרציתי שתראה. כל פעם שאני מדברת איתו על זה הוא מתעצבן שאני מלחיצה אותו ושאני יודעת שאי אפשר וכו.הבעיה שאני מרגישה שהזןגיות שלנו נפגעה בגלל זה, במקום להשקיע בה יותר שקענו למין שגרה מעייפת, וכל פעם אמרתי לו שבמצב הנוכחי הוא צריך אפילו יותר להשקיע וכן כי אין לנו פרטיות ואנחנו אף פעם לא באמת לבד ושצריך לייצר סיטואציות שנצא ונשב ונדבר וכו אבל אף פעם אין כסף או זמן או רצון מצידו.אני מרגישה מובנת מאליו, תלויה בו וחסרת שליטה בידיים.איך אני משנה את המצב כעת?אם אעזוב זה לפרק קשר ואנחנו אוהבים ומדברים על חתונה.הוא אומר שנעבור עוד כמה חדשים אבל בינתיים אנחנו רבים הרבה בגלל המרירות שלי והזוגיות נפגעת.איך להתמודד??כ"כ קשה לי והוא לא מבין את זה. האם הוא באמת לא מפחד שאקום ואלך?אציין שאין לי משפחה אולי זה מסביר את זה..תודה רבה רבה מראש!!

צליל יקרה,
את חיה במציאות מסויימת, שבגללה יש אילוצים, וצרכים ואי נוחות, והיא דורשת המון סבלנות כדי להגיע למשהו טוב יותר. בודאי שזה מתסכל מאד. אלא שהדרך שלך לעזוב אותה היא לעזוב אותו. זו החלטה שאת צריכה לקבל. וכשאת מתלוננת בפניו שקשה לך, אני חושב שזה הופך לו להיות קשה עוד יותר. היה לו קל יותר לו היה לך יותר כוח להמשיך כפי שזה עד שהתנאים ישתנו. מבחינתו, לכאורה אין לו מה לעשות עם התלונות שלך, כי הוא לא יכול לשנות דבר. מבחינתו, את רק מוסיפה לרגשי האשם שלו ולתחושה שהוא לא מוצלח מספיק בשבילך.ואז את שואלת: "האם הוא באמת לא מפחד שתקומי ותלכי?", ואשאל בחזרה - ואם הוא כן מפחד, האם יש משהו שהוא יכול לעשות ואינו עושה?הדבר היחיד שהוא באמת יכול לעשות יותר זה להבין שקשה לך. אלא שזה אולי רק מעצים, בעיניו, את תחושת חוסר ההצלחה שלו. האם את יכולה להבין את זה?אם לא, אז אולי באמת הקשר הזה לא מתאים לך, כי כל החבילה הזו, עד כמה שאני מבין, היא חלק ממנו. ואני חושב שאולי העובדה שאין לך משפחה היא זו שגורמת לך באמת להישאר איתו, אבל בסופו של דבר, זו החלטה שלך, צליל. ועם כל כמה שקשה לך עכשיו, ככל שיהיה לך קשה יותר להתמודד עם זה נפשית ורגשית, כך זה יופגן יותר כלפי חוץ, וכך זה יהפוך להיות יותר קשה כי לא יהיה לכם כוח נפשי כדי לפצות, בעזרת הביחד שלכם, על הקושי הזה.אתם כנראה צריכים להתאמץ יותר כדי ליהנות מהביחד שלכם, וצריכים להתאמץ יותר כדי ליצור סיטואציות פרטיות ואינטימיות יותר. האם את יכולה לקחת זאת עליך, מתוך ההבנה שהנסיבות קשות? מתוך הבנה שעם הזמן, כשיהיה קל יותר, בעוד שנה, שנתיים או ארבע, תהיה לכם זוגיות יציבה יותר כי היא עמדה במבחן הזמן? ואולי את לא יכולה, כי את לא בטוחה בו מספיק (ואולי באנשים בכלל) כדי להאמין שלאחר כל המאמץ הזה, באמת יהיה משהו טוב יותר שגם יחזיק מעמד לאורך זמן רב?