קשר קשה: מה לעשות?
נטי
כ"כ אוהבת אותו.. אבל הוא סגור.עזרה
⌄
אני לא יודעת מה יש לי ומאיפה להתחיל אני חיבת לשפוך.יש לי חבר כבר קרוב ל7 חודשים.אני מאוהבת בו... היו לי תמיד קשרים ארוכים.. לא סטוצים. אהבתי כבראבל בחיים לא אהבתי כמו עכשיו... אבל משהו קורה לי.בכח הקשרים שלי בני זוגי היו מונעים ממני לצאת למקומות מסויימיםהיו קנאים מאוד ורכושנםי, התרחקתי מהרבה חברים והפסקתי לעשותדברים שאני אוהבת...החבר הנוכחי... שונה מכולם, מאוד... הוא נותן לי לעשות מה שאני רוצהלא אכפת לו אם אני אצא ולא אגיד .. נותן לי חופש שכל אחת היתה חולמת עליו,הוא גם בן-אדם מאוד סגור... מופנם, מאוד קשה לו להגיד את המילה"אוהב".כשהוא שיכור ואנחנו ביחד אני מרגישה שהוא אוהב אותי יותר מתמידאולי כי קל לו להגיד את זה, אבל כשהוא שפוי... הוא לא מסוגל להגיד את זה.אני באופיי מאוד אוהבת, אני כל הזמן כותבת, מפתיעה, אומרת שאני אוהבת,אוהבת את ההודעות אס אמ אסים האלה...פעם היתי מקבלת בחזרה את כל הדברים האלה, תמיד חיזרו אחריי. אני אוהבת את זה.אני אוהבת לחבק בפומבי אוהבת להראות את זה לא בכוונה אחרת אלאכי ככה אני... אוהבת.אבל הוא שונא את זה.. לדעתו זה ילדותי, ולא נעים לו. אני מכבדת את זה.. אבל אשקראם אגיד שזה לא מפריע לי...אני גם צריכה את החיבוקים האלה ואת ההודעות האלה, אני גם צריכהלהרגיש שאוהבים אותי... אני יודעת שהוא אוהב זה פשוט האופי שלו.. הוא אדיש כזה.ידעתי את זה מההתחלה... גם היה לי מאוד קשה להשיג אותו, הוא הראשון שרדפתי אחריווהתאמצתי כלכך כדי להיות איתו ולכבוש אותו ובסוף הצלחתי...אבל בגלל כל החופש הזה שהוא נותן לי.. אני חושבת שיש לי טראוומה מקשרים עברוכי מרוב חופש אני מתחילה להזכיר לעצמי את האקסים שלי.אני מקנאה... אני נתפסת על כל שטות קטנה... אני מפחדת כל הזמן לאבד אותו,אני מרגישה שאני מגבילה את עצמי לבד לצאת למקומות כי לא מגבילים אותי.אני מרגישה שאני חונקת את עצמי והוא בכלל לא רוצה את זה.אני מקנאה שהוא יוצא לבד עם חברים שלו, אני מקנא שהוא מסתכל אפילובמבט חטוף על אחרות (וזה טבעי כולנו בני אדם גם אני).אני יודעת שהוא אוהב אותי הוא אמר לי שהוא לא צריך יותר ממני...והוא יודע להגיד לי את הדברים האלה - כשהוא שיכור.אבל למה אני מרגישה שאני הופכת להיות בן-אדם אחר? כמו האקסים שלי?אני מרגישה שאני מנסה לעצור אותו כמו שעשו לי, וזה מרחיק אותו....אני מפחדת לאבד אותו הוא הדבר הכי מדהים והכי טוב שקרה לי בחיים שליאני כל הזמן בוכה לבד... כשאני איתו מושלם כשאני לבד... אני לבד.אני בנאדם מאוד מתמסד ומתרגל, בהתחלה היינו כל יום ביחדכל הזמן ביחד... עכשיו הוא פתאום מחפש את השקט שלו, את הלבד, ואת החברים שלו.אולי חנקתי אותו... בעצם... חנקתי אותו, אבל איך אני משנה את זה?איך אני חוזרת להיות כמו שהיתי ולא מתנהגת כמו עכשיו?כי אני אבריח אותו.. אני אמצא את עצמי לבד ואני אתמוטט.. אני כלום בלעדיו.איך אני יכולה להרגיל את עצמי לרעיון שזה הבן-אדםואם אני אוהבת אותו... אני אצטרך להפסיק לקנא, ולהבין שהוא איתיכי הוא רוצה אותי, אם לא הוא היה הולך... איך?תעזרו לי כואב לי :(
מבינה
כ"כ אוהבת אותו.. אבל הוא סגור.עזרה
⌄
נטי היקרה
! אני יודעת שאני לא אחת מהמומחים פה אבל קראתי את ההודעה שלך וכל מילה שכתבת נכונה לגביי. זה כאילו שאנחנו נמצאות שתינו באותו הקשר ושאני כתבתי את ההודעה הזו.אמנם רק הקטע של ההגבלת יציאות לא נכון לגביי, כי לי לא היו בני זוג רכושניים, אבל כל השאר נכון. גם אני מבלה הרבה בבכי וקשה לי לקבל אותו ככה.. נפרדנו המון פעמים, יש המון ריבים.. אבל לאחרונה הבנתי שכזה הוא.. ושיש כמה אפשרויות. או שאת מפנימה את זה, מקבלת אותו כמו שהוא ומקבלת עלייך את הקשר הזה שרע לך, כי תכלס הוא רע, או שתקומי ותעזבי, עם כל הקושי שבדבר, כי סביר להניח שהוא לא ישתנה. ניסיתי לעשות את הכל בקשר שלי, הכל, כבר שנים.. אבל הוא לא משתנה והוא לא ישתנה, בטח שלא בקטע הזה.הדברים שכתבתי לך הם דברים שהבנתי מנסיון מר וקשה וכואב ואולי הגיע הזמן שגם את תסתכלי על זה ככה כדי שתוכלי להמשיך הלאה ולהקל על הכאב שאת תמיד מרגישה.בהצלחה.. מזדהה מאוד