קשר עם משפחה: פתרון לקונפליקט

שלום
ד" חסון,אני ובעלי בני 26 נשואים כבר שלוש נים. אין לנו ילדים שנינו סטודנטים ומסורתיים. המשפחה של בעלי מאוד פאימטיבית ודתיתי, והאחיות שלו לא נשוואת בנות 30, 35 וממש לא מקבלות אותי מאז שהיינו בני 19. ממש דחיה ועלבון רציני. השיא היה כשהבאנו לחמותי מתנה ליומולדת מסגרת דיגיטלתי וכולם שמו כסף ושמו רק 2 תמונות שלי (בתור זוג מחובקת עם בעלי) מתוך 128. האחיות רשמו התראה בוואטסאפ: "יצא מהמם, נא לא להתחשבן מי מופיע יותר". נורא נפגעתי והדבר גרר לריב בין כולם וכעת לא היינו שם חודש וחצי. העניין הוא שמאז יש המון תח ביני לבין בעלי, 90 אחוז מהמריבות שלנו הם בגלל המשפחה שלו(למה הם תנהגים אליי ככה, איך אתה שותק) ובעיקר כי אני מסרבת ללכת לשם הרבה. בעלי חי בהרגשה שאני לא סובלת את המשפחה שלו, שאני מרחיקה אותם ממנו, שאני עושה לו מצור. הקש ששבר את גב הגמל היה כשהוא אמר לי השבוע בעצבים:"את לא יכולה להקים משפחה כשאת יוצר נתק במשפחה אחרת" נשבר לי הלב לרסיסים ומאז שבוע וחצי אני ממש נגעלת ממנו ממש לא יכולה להסתכל עליו, בריב ברוגז. זה ממש טלטל אותי. הוא התחיל להגיד שבמבט לאחור הלימודים שלי רק היה תירוץ לא לללכת לשם, שהוא רק בן 26 ולא רוצה לדעת מה היה קורה בגיל 28 30 מבחינת הנתק. הוא כל הזמן אומר שאנימנתקת אותו וזה שובר לי את הלב.אני מרגישה שאני חצי אוהבת חצי שונאת.טיפול זוגי? כמעט בטוחה שמאוחר מדי, כי אני ממש נגעלת ממנו ומהעובדה שהוא צפה שאני והאחיות שלו ניה החברות הטובות למרות שאמרתי לו שהן מחוקותאחרי ההתנהגות שלהן כלפי במשך 7 שנים, אין סיבה שזה ישתנה. והוא מאשים אותי בזה שאני לא מנסה, אני אומרת לו בתגובה שאני כן מנסה וכל פעם נפגעת מחדש וזה קשה לי כל הזמן לחבור אליהן ולקבל "כאפה" .הוא עדיין לא מקבל את זה ומאשים אותי בריחוק, לא מוכן לקבל את העובדה שלא יהיו יחסים קורקטיים בלבד איתן.רוב הזמן אני אומרת אוי למה נכנסתי לזה לא הייתי צריכה להיכנס לקשר כזה כי הן לא סבלו אותי מראש.אני חייבת לציין שפעם זה היה גם ההורים שלו שהתנהגו אליי מגעיל, מאז שבעלי התחיל ללמוד הם התייחסו יפה בגלל המראית עין שביישוב שלהם, מה אנשים אומרים על זה שהוא לא בבית כנסת בתדירות נורמלית.אוף. למה התחנתי.

מיואשת יקרה,
את כותבת ש"בעלך חי בהרגשה שאת לא סובלת את המשפחה שלו, ומרחיקה אותם ממנו", אבל האמת היא שאת באמת לא סובלת אותם, גם אם הם האחראים הבלעדיים להתניע את הגלגל הרע הזה. כך שלפחות בעניין הזה, הוא צודק. וכשהוא אומר לך שהוא לא רוצה לנתק את הקשר מהמשפחה שלו, הלב שלך נשבר לרסיסים, ואת ממש נגעלת ממנו. האם זה לא אומר שאת רוצה שיתנתק מהמשפחה?ואכן, אם היחס אליך לא טוב, ואם הקשר שלו איתם מאיים עליך, טבעי שהיית מעדיפה שינתק איתם את הקשר. טבעי שתרגישי בטוחה יותר אז. אבל גם טבעי לו, כאחד שגדל עם המשפחה הזו, וכאחד שהם אוהבים אותו כחלק מהמשפחה והוא אוהב אותם, להיות איתם בקשר. לנתק אותו מהם, יגרום לו עוול וצער רב, שאם את אוהבת אותו, אני בטוח שאת לא רוצה שירגיש.צריך לדעת למצוא את הפשרות בין זה לבין זה. וייעוץ זוגי זה אכן הדרך, כי לשניכם לא קל, ולכל אחד מכם נשבר הלב עם האפשרות האחרת. הדרך שאתם הולכים בה, אכן, מתישהו, תהיה דרך ללא אפשרות חזרה. הצילו אותה כל עוד אפשר.ואם את אומרת שאי אפשר, אז לא מוטב להיפרד כבר עכשיו? - אם את עדיין נשארת שם, זה רק אומר שיש בך תקווה שדברים ישתנו. ואם זה המצב, מוטב שתעזרו לדברים להשתנות. זה לא בא לבד.

תודה על התגובה.אני אומרת שהלב שלי נשבר לרסיסים כאשר הוא מאשים אותי בנתק-הוא אומר שאני זאת שגורמת לנתק הזה.

ועוד משהו, אני לא רוצה שיתנתק מהם, אלא לא לדרוש ממני להיות שם בשבתות. ביקשתי ממנו שילך לשם לבד באמצע שבוע להיות איתם, אבל הוא מתעקש ללכת לשם לשבתות, ואני צריכה לסבול את ההתנהגות הזאת עד ההבדלה, ואז במוצש יש ממטרות של ריבים שנמשכים חודש וחצי. הוא ממש נעול על שבתות ולא מוכן להתפשר ומבכיין כל הזמן על מה יהיה כשיהיה ילדים וכו'

מיואשת יקרה,
אני חושש שנתפסת בתשובתי לדקויות, של היכן בדיוק נמצא הצדק. זה פחות מעניין אותי. הרבה יותר מעניינת אותי השאלה "מהם הפתרונות האפשריים?". ולכן אני מחזיר אותך לשתי הפסקות האחרונות של תשובתי הקודמת. התייחסי אליהן כאל העיקר, כי לא תקבלי ממני תשובה של "הוא לא צריך לראות את משפחתו בשבת" וגם לא "הוא כן צריך ואת צריכה לוותר". ממילא אם אתן לך את התשובה הראשונה, תתחזקי בעמדתך, ואולי תרגישי קצת יותר טוב עם עצמך, אבל הקונפליקט בינך לבין בעלך רק יחריף כתוצאה מכך, ואם אתן את השנייה, זה אולי קצת יערער לך את הביטחון, אבל לא באמת ישפיע עליך. לכן אני בכלל לא נכנס אל השאלה הזו, אלא רק מנסה לעזור לך למצוא פיתרון מעשי, וכמו שזה נראה - אתם זקוקים לעזרה.