קשר עם ילדים: מה עושים?

שלום,
בעלי ואני בני 35 נשואים 5 שנים ויש לנו 2 ילדים בני 4 ו 2.אנחנו גרים קרוב למשפחה של בעלי (מרחק של 5 דקות נסיעה) ,מפריע לי שבעלי מבקר את משפחתו מספר רב של פעמים בשבוע ומכיוון שאני נמצאת שעות רבות מחוץ לבית (יותר ממנו בגלל עבודתי והמרחק של העבודה מהבית) יוצא שהוא נמצא שעות רבות יותר עם הילדים ולוקח אותם מהמסגרות - פעמים רבות שהוא עם הילדים זה כולל מעבר בבית הוריו השארות שם לשעה ורק אז חזרה הביתה.לפעמים גם שהוא בדרך חזרה הביתה או שהוא כבר בבית מתקשרים אליו הוריו וקוראים לו לאכול אצלם ארוחת ערב. אני מרגישה שחבל הטבור עדיין לא מנותק ולא מרגישה את בעלי כבעל משפחה בפני עצמו.פעם ניסיתי לדבר איתו על הנושא וזה גרר ריב מכוער שלטענתו אני גם לא בבית וגם רוצה לשלוט עליו מרחוק על מה עליו לעשות ואיפה הוא צריך להיות.התשובות שלו היו של - "למה זה איכפת לי? מה זה מפריע לי?"ולומר את האמת לא ידעתי איך להסביר מה הסיבה לזה שזה מפריע לי מעבר לזה שאולי חשוב לעשות עוד דברים עם הילדים כמו גן שעשועים ובכלל להיות עם הילדים בבית ב"פינה שלהם" אחרי שחוזרים מהגן - אך הוא לא הסכים איתי.השאלה שלי היא כזו:האם אני קטנונית? ואם לא מה ההסבר ההגיוני להרגשה שלי? כיצד אני יכולה להסביר לו למה אני מרגישה ככה ולמה זה נראה לי לא תקין?תודה!!

שרון יקרה,
נדמה לי שנזק ממשי לא ממש קורה לילדים. עושה לי רושם שיותר משבעלך קשור למשפחתו, הוא נעזר בהם כי קשה לו להתמודד עם הילדים לבד. עניין של אופי. הוא אולי לא יודע ליצור איתם תקשורת טובה, ולכן נוח לו להעביר חלק מהאחריות להוריו. ולהם, כנראה שזה נוח, כך שהם מעודדים את זה.אני חושב שאולי מה שבאמת מפריע לך הוא העובדה שהוא לא יודע להסתדר איתם לבד. ואולי גם שכאשר הוא איתם (בניגוד לך), הוא מעביר אחריות במקום לקחת את כולה על עצמו, ולכן ההשקעה שלו היא לא באמת השקעה ממשית. כאילו שהוא לא באמת משקיע כמוך. זו דרכו להתמודד איתם, ואולי חוסר השוויון הזה (המתבטא אולי גם בזמנים אחרים, כאשר שניכם ביחד והוא לא מנדב את עצמו לעזור ולהיות איתם) הוא שמפריע לך. והאמת? אני לא בטוח שבאמת תצליחי לשנות אותו כל כך בקלות, כדי להפוך אותו לכזה שמת להיות עם הילדים כמה שיותר זמן. אולי ללמד אותו להתרגל יותר ולפחד פחות דרך שיתוף שלו במשחקים משותפים ובהנאות משותפות (בנוסף למטלות), במקום להיות או את או הוא.