פתרונות יצירתיים בזוגיות

שלום
לך ד"ר חסון,אני בת 41, נשואה כמעט 20 שנה ואם ל-3 ילדים מקסימים, ביניהם 2 מתבגרים.בעלי הוא אהבתי הראשונה והאמיתי ואנחנו ביחד מגיל 19, אפשר לציין כי עשינו ובנינו המון יחד והזוגיות שלנו נפלאה והרבה בזכות משך הזמן שהיינו יחד ומהבחירה "לא למהר" עם הבאת ילדים לעולם. והיום בננו הבכור בן 16 כמעט ואני אמא צעירה וגאה.אולם, כמו בכל דבר יש, גם בזה יש סוג של קורבן, תחושת פספוס או עייםות החומר, וכך אני מרגישה כעת. בעלי הוא מטבעו דאגן מאוד, תמיד מחושב עם הכסף, אני לכומתו פחות, תמיד עבדתי קשה מאוד, קריירה יפה, משכורת לא רעה בכלל, ודווקא עכשו כשהילדים גדלו ומחכה כ"כ לספייס שלי ולזמן זוגיות, אני מוצאת את עצמי בדכאון מפני שבעלי שקוע עמוק במצבי רוח שלו, לוקח כל דבר כבד, הכסף, ההוצאות, ופשוט אין עם מי לדבר, נאטם כמו בונקר ואני פשוט בוכה בתוכי, חסר לי מי שיפנק, ילטף, ישאל מה שלומי, יפרגן, ממש חנוק לי. ניסיתי לדבר איתו לא מעט, מנסה "בשיניים" לגרום לשנינו לברוח שעה בערב פעם בשבועיים קצת לקניון לשתות קפה וסתם לדבר רק שנינו בלי המטלות, בלי החוגים, בלי השיעורים ובלי ה"אמא, אני רעב, אמא יש לי שיעורי"...האם זה לא לגיטימי? מה עושים? פשוט רע לי כ"כ ובא לי פשוט לברוח למקום שבו יהיה לי טוב.תודה על העזרה וההקשבה,

אישה יקרה,
זה כן. זה לגיטימי לגמרי. וכאן, הניגוד שבאופי שלכם נתקע בדרך. את רוצה שהחיים יתבטאו גם בכייף שלהם. את לא רוצה לשקוע בדיכאון ובזהירות שלו.אני חושב שתצטרכי למצוא פתרונות יצירתיים מחד, שלפעמים אולי הוא לא יהיה מעורב בהם, אלא את עם חברות, או חוגים מרתקים ויצירתיים – כי אחרי הכל מגיע לך גם הנאות (ואולי הוא כן יבין את זה, ובעיקר אם לא מדובר בהוצאות יקרות במיוחד), ומאידך – לנסות גם לשתף בהם אותו – ושוב, אפשר ליהנות מדי פעם גם ללא הוצאות גדולות. נסי אולי לבקש ממנו שיהיה יצירתי, לגבי בילויים שאינם כרוכים בהוצאות משיות. שייקח את זה כפרוייקט.