קשר עם הורים: פתרונות וחוות דעת

יש לי בעל נשואים כבר חצי שנה.בכל שישי אנחנו הולכים להורים שלי, וכל שבת להורים שלו.השבוע הוא אמר לי שהוא לא רוצה ללכת להורים שלי כי הוא רוצה לצאת איתי ולאכול איתי ארוחה רומנטית. בעבר הוא היה עושה את זה ומסרב לבוא לעיתים קרובות, אבל עוד לא היינו נשואים אז הייתי הולכת לבד, והוא היה מצטרף פעם בשבועיים. עכשיו כשאנחנו נשואים זה יותר בעיה להיפרד בשישי ולא נעים לי. הפעם הוא גם ציין שהוא לא מתכוון לכל חייו ללכת כל שישי להורים שלי, והוא לא יילך כל שישי אליהם, שהוא מקווה שאני אהיה אתו כשהוא לא הולך, ושהוא לא ישנה את דעתו. יוצא גם פעם ב.. שלא הולכים להורים שלו בשבת. אבל למשל הסופ"ש הקרוב הוא מסרב ללכת להורים שלי בשישי אבל אנחנו כן פוגשים את ההורים שלו בשבת! הוא לטענתו אומר שיש מקרים הפוכים שלא הלכנו להורים שלו בשבת. (הוא זה שתמיד מחליט אם הולכים או לא!)לי מאוד מאוד חשוב ללכת להורים שלי כל שישי. אני מאוד מחוברת אליהם וזה ממש עקרוני בשבילי. זה ממש גורם לי להרגיש רע, אני גם לא יודעת מה להגיד להורים שלי עכשיו, הוא ממש גורם לי להרגיש רע. וניסיתי לדבר אתו על זה בעבר, והוא ממש לא פתוח לשינוי ומאכזב אותי.

למה את מכריחה אותו לעשות משהו שהוא ככ לא רוצה. הוא כיבד אותך ובא איתך כמעט כל פעם, וזה ממש מובן שמתחשק לו לפעמים גם סתם ערב שישי שקט איתך. מי שלא מתגמש פה זה את.. דברי עם ההורים שלך, תאמרי להם שאין לו שום דבר נגדם- ואם את תהיי בסדר עם זה גם הם יהיו בסופו של דבר. אם מנפחים משהו יותר מידי, הוא הופך להיות הרבה יותר ממה שהוא באמת. מקווה שעזרתי.

עד שאגיע לענות לשאלות בעצמי, אשמח ואאפשר, באופן חריג, לתת מקום לתשובות של גולשים אחרים לשאלה הזו.מהן האפשרויות? איך אתם פותרים את הקשר עם ההורים? איך פותרים בעיית קשר הדוק עם ההורים שמקשה על ויתור על ארוחת יום שישי?

לדעתי לא יקרה
כלום אם תלכי לבד פעם או פעמיים בחודש, גם אני נשואה טריה ואין לי תמיד חשק ללכת להוריו של בעלי והוא לרוב מקבל את זה גם אם היה מעדיף שאני אבוא. זה יותר מדי לדרוש מבן הזוג לבוא כל שבוע להורים של הצד השני, צריך גם זמן חופשי לנוח בסוף שבוע ולא כל אחד אוהב ארוחות משפחתיות.בכלל אני חושבת שאתם צריכים להוריד את התדירות של ההליכה להורים, ככה ששבוע הולכים להורים שלך ושבוע להורים שלו (כמובן שאם חשוב לך לראות את הורייך כל שבוע את יכולה לקפוץ אליהם לבד). עד כמה שאני יודעת זה הסידור של רוב הזוגות וזה הכי נוח ומאפשר גם זמן איכות זוגי בסופ"ש. תשאלי אותו ותראי אם זה יותר נוח לו ופשוט תודיעו להורים שמעכשיו אתם רוצים קצת זמן חופשי לעצמכם בסופ"ש ותגיעו לכל הורה יחד פעם בשבועיים.

גם אצלי הייתה אותה הבעיה רק הפוכה כך שאולי אוכל להסביר את הצד שלו.לי היה מאוד קשה עם הקרבה המוגזמת למשפחה של בעלי. אם נרצה ואם לא מפגשים בתדירות גבוהה יוצרים גם התערבות מוגזמת וחשיפה של הזוגיות לצדדים נוספים ודיעות של המשפחה שלא תמיד מתאימות בעיקר אם בן הזוג (אצלך זו את) מאוד מחוברת ומושפעת מהמשפחה.אני הצבתי עובדה ששתי שבתות הולכים ושבת שלישית בבית למרות שהייתי מתה שהסידור יהיה הפוך אבל אני מתחשבת בינתיים ברצון של בעלי וסופגת גם אם לא נוח לי ואין לי חשק לזה. מה שכן, הסברתי לבעלי שהדרך היחידה היא לגור בעיר אחרת ושאם אין ברירה זה מה שנעשה כי אין לי כוחות לסחיטה פסיכולוגית מצדם.שנינו יודעים שאי אפשר להמשיך ככה. קצת קשה לו עם זה אבל הוא מבין שגם אני מורידה מעצמי למענו וכדי לחזק את הקשר יש מקום רק לשנינו.המלצתי,ראשית, תנסי להבין אותו ולברר מה היתרונות של שבת בבית, רק שניכם, הורידי מינון באופן מתון, תזמי שיחה מכובדת ומבהירה עם אמך, עם הזמן את בעצמך תביני שאת רוצה את השקט שלך אחרי כל השבוע וגם המשפחה שלך פתאום תראה בזה הקלה ואולי כמו אצלי אפילו יבקשו מדי פעם לדחות את המפגשים.בהצלחה!

אז דיברתי איתו והוא ממש קיצוני בעמדה שלו. הוא רוצה ללכת אליהם מעכשיו רק פעם בשבועיים!
ואמר לי שגם כשיהיו ילדים זה מה שהוא ירצה, ואמר לי שאנחנו לא נתפצל כשיהיו ילדים. כשיהיו ילדים נפתור את זה לגביהם- זה מה שאמרתי לו, אבל לגבי המצב היום,
כרגע זה אומר שפעם בשבועיים אני אלך לבד ואשאיר אותו לבד בשישי בערב.

נראה לי שלא הבנת את מה שהצעתי, שכל שבוע תלכו לזוג הורים אחר, כלומר שבוע להורים שלך ושבוע אחרי להורים שלו, ושוב שבוע אחרי להורים שלך - ככה זה מסתדר מהבחינה שתראו כל זוג הורים פעם בשבועיים, כפי שנוח לבעלך. שוב למיטב הבנתי זה מה שרוב הזוגות עושים.

שלום
לך,תודה רבה על ההתייחסות של כולכםהבעיה היא שזה משהו שממש ממש חשוב ועקרוני בשבילי ללכת אליהם בימי שישי. מבחינתי זה כבוד עבורם. עושים קידוש יחד, אוכלים יחד.. בשבילי זה סמל. בעלי רוצה רק פעם בשבועיים . אני מרגישה שבעלי לא מייחס חשיבות רבה לקרבה להורים. אני לא קשורה בחבל התבור אבל כן מאוד קרובה אליהם. לדעתי גם זה מרגיז אותו.הייתי רוצה לארח אותם כל יום שישי כשהם יהיו מבוגרים, והיום, הייתי רוצה להמשיך ללכת אליהם כל יום שישי. מדי פעם, פעם בחודשיים לא ללכת זה בסדר.אבל ללכת קבוע רק פעם בשבועיים?? וכשיהיו לנו ילדים, גם אז. זה ממש קורע לי את הלב שהוא רוצה ללכת רק פעם בשבועיים, וגם בהזדמנות אחרת אמר שהוא לא יזמין אותם כל שבוע אלינו. אם זה היחס שצפוי כלפיהם מצדו, אני ממש כואבת. אם מול ההורים שלו לא אכפת לו ללכת אליהם גם רק פעם בשבועיים אז בסדר אני לא אתערב לו בהתנהלות שלו מולם, אבל אני לא צריכה לאמץ את אותם כללים. אני מאוד קרובה למשפחה שלי. מרגיש לי שהוא לא מכבד אותי, שהוא לא מוכן להבין עד כמה בכלל זה מפריע לי. אני כל החיים שלי ארגיש את הכאב הזה. ואמרתי לו את כל זה והוא פשוט לא מוכן לקבל את זה.

טל יקרה,
את מבינה שיש ביניכם הבדל בקשר עם ההורים, וגם בצורך בקשר הזה. אם תחשבי על זה, אני חושב שבאופן טבעי את מבינה שעם הזמן הקשר הזוגי תופס יותר מקום, והקשר למשפחת המוצא תופס פחות ופחות מקום. זה משהו שעדיין לא עשית, ולכן קשה לך עם זה, וזה אולי אפילו מפחיד, להישאר לבד עם בן זוג.האם את זוכרת מילדותך מה היתה מידת הקשר של הורייך עם הוריהם? איך התקדם תהליך הניתוק שלהם מההורים שלהם? - אלו הם תהליכים טבעיים שקורים. את מאד אוהבת את הורייך. בן זוגך מאד אוהב אותך. סביר מאד שהוא לא מרגיש כלפי הורייך את מה שהוא מרגיש כלפייך. סביר מאד שהוא לא מרגיש כלפי הורייך את מה שאת מרגישה כלפיהם, ואולי הוא אוהב אותם או יכול לאהוב אותם בדרכו, אבל מרגיש פחות נינוח לידם, ולכן צריך משהו אחר, ושהות ארוכה איתם מעיקה עליו. הוא מרגיש יותר נינוח וטוב איתך, ולכן מחפש את זה יותר.מה שמוליך אותי לשאלה: למה את לא?אתן לך שתי תשובות אפשריות, בדרך של שאלות:- האם את חוששת מהלבד שלך עם בן זוגך? למה בעצם? למה את לא צריכה יותר זמן איתו? האם את לא בוטחת בו עדיין מספיק כדי להרגיש "בבית" איתו? - מה בדיוק חסר לך ביניכם?- ואולי השאלה היא אחרת: מדוע יש לך רגשי אשם כלפי הורייך? מדוע קשה לך לשים גבולות לצרכים שלהם? האם כי את מתקשה להתמודד עם תלונות שלהם? האם הם לא יכולים להבין צרכים אחרים שלך? האם זו הדרך שלהם לשלוט בך?כנראה שאי שם בין התשובות לשאלה הראשונה לתשובות לשאלה השנייה נמצא הפיתרון. ראי בבקשה גם מה כתבו אחרים, ואחר כך, באמת, לכי אחורה בזמן, ונסי לשחזר איך נפרדו הורייך מהוריהם, ואם היה להם קל? האם הם דורשים ממך משהו שהם עשו אחרת? - זה לא בהכרח מקל עליהם להבין צורך של היפרדות שלך, אבל זה אולי יקל עליך עם רגשי האשם שלך. זו דרך טבעית שעוברים זוגות, ולא תמיד ההורים יודעים להקל על ילדיהם. פעמים רבות ההתעקשות שלהם גורמת לילדים שלהם לריב עם בני זוגם, ומערערת את הזוגיות. שמרי שזה לא יקרה לך.

הי,אז אצלנו הבעיה דומה, רק שאני קצת יותר בכיוון של בעלי וגם לי אין כוח ללכת כל שבוע להוריי, שמזמינים באופן קבוע.כשהיינו ללא ילדים, קבענו שהולכים פעם בשבועיים חוץ ממצב שיש אירוע- יום הולדת וכו', שאז הולכים גם אם היינו שבוע לפני.עכשיו עם תינוק בן שנה, אני כן שמחה ללכת כל שבוע כי זה פעילות כייפית בשבילו, פוגש את בני הדודים. אז יוצא שכל שבועיים אנחנו הולכים כל המשפחה, ופעם בשבועיים אני אומרת לבעלי שיישאר בבית ואני הולכת לבד עם התינוק. או שהוא נשאר בבית לעשות כל מיני דברים וסידורים, ומצטרף אלינו רק לקינוח, או מגיע לאוכל והולך מוקדם... (זה זמן נהדר בשבילו לקדוח או לעשות דברים מרעישים בלי שהתינוק בבית).