קשר עם גבר צעיר - מה הדאגה?

בוקר טובאני גרושה בת 52 אם לשניים,בקשר עם גבר בן 41 גרוש ואב לילדה.אנו כבר שנה וחצי.הוא אוהב אותי אני רואה בעיניו ומרגישה.איכפת לו ממני הוא דואג לי ומשתדל לעשות הכל לרצות אותי ושיהיה לי טוב.אני לא מרגישה שאני מאוהבת בו אך בהחלט רגילה מעריכה ובסך הכל כיף לי איתו.אנחנו מתאימים בהרבה מובנים.לאחרונה אני מתלבטת ומשתפת אותו בכך שבעצם מה יהיה בעוד כמה שנים הוא טוען ועצבים ממש שלא מעניין אותו וכלום לא יעזור לי ושהוא אוהב אותי וזה הכלץכך הוא מסכם זאת.הצעתי לו שניקח פסק זמן דבר שממש לא בא בחשבון מצידו.אציין כי פעם אחת לקח אותי לבתו והכיר להוריו אותי[הוא מתגורר עימם].הבחור לקוי שמיעה ואמו ממש מגוננת עליו.הוריו יודעים שאנחנו בקשר ורגועים.אני ממש אובדת עצות ואף הצעתי לו שנלך יחדיו לייעוץ זוגי וממש לא מעוניין.כל מה שאני מציעה לו הוא מבטל ואומר לא רוצה כלום אני אוהב אותך.אוסיף כי לפני כחודש ניסיתי בכאב להתנתק ממנו וחסמתי אותו לשיחות וידיאו[רק כך אנחנו מתקשרים עקב הלקות]ולא עזר לי הוא פשוט הופיע אצלי בבית לאחר כמה שעות.הוא גר רחוק ממני ו4 פעמים בשבוע נוסע כ70 קמ לכל צד רק כדי לראות אותי וזה לאחר יום עבודה שמסתיים אצלו ב1800אני חייבת לומר שללקות שלו אין משקל בקשר בשיקולים שלי.הוא איש נפלא אוהב[רואים בעיניים] ועדיין אני ממש לא שלמה.אודה לך על התרשמותך מהקשר.

מילי יקרה,
יש לך קשר עם גבר צעיר ממך, שמשקיע הרבה בקשר איתך, ואת דואגת. אני לא בטוח אם הדאגה שלך נובעת אך ורק מכך שהוא צעיר יותר, ולכן חוששת מאד מכך שהוא לא יהיה שם להזדקן ביחד. אני מתרשם שאת מרגישה גם אי התאמות אחרות שמפריעות לך, ואשר בגללן את לא שלמה עם הקשר ולא מאוהבת, ואז אולי משתמשת בעניין הגיל, כדי להצדיק בעיני עצמך, ואולי בעיני אחרים אם את מדברת איתם על זה, את ההתעקשות שלך להפסיק את הקשר - שנראית לכאורה "לא הגיונית".אם הקשר לא מספיק מתאים בעינייך (ולא כתבת למה את לא שלמה איתו), ואת רוצה לנסות קשר אחר, אז השאלה שלך הופכת לשאלה אחרת: איך אני מפסיקה קשר שאני לא רוצה בו? - והדרך היא לשים גבולות ברורים של סיום הקשר, אם וכאשר תהיי מוכנה. כרגע, אולי את לא מוכנה מספיק.אם את רק חוששת ממה שיקרה בעתיד, אז זו שאלה מורכבת. יתכן מאד שהוא אדם נדיב ונותן, רגשי, שלא יעזוב אותך גם בעוד עשרים או שלושים שנה, כשאת תהיי בת שמונים ואחת, והוא יהיה צעיר בן שבעים. אבל גם יתכן שמתישהו, נגיד כשאת תהיי בת שבעים ואחת והוא יהיה בן שישים, שהוא יחליט לעזוב, ואולי זה הפחד שלך. אולי כי הציפיה שלך היא למצוא גבר שהוא פחות או יותר בן גילך, שיהיה לכם מספיק זמן להזדקן ביחד, ולהחזיק את הקשר עד סופו, כמו שאמור להיות קשר בין בני זוג, "לתמיד", כי אתם באותו מצב, עם אותן ציפיות, ומספיק זמן ביחד עד אז, כדי להרגיש את המחוייבות הזו.זה שקלול או שיקול שאין בהם ודאות וידיעה ברורה של העתיד. לכן אם זה העניין העיקרי שממנו את חוששת, זו שאלה לא פשוטה. האם לחפש קרן פנסיונית חדשה, שתתן לך דיבידנדים בעוד עשרים שנה, גם אם יהיה בה פחות (פחות ממה שאת מקבלת בקשר הנוכחי, אם הקשר הנוכחי הוא טוב) או להשתמש במה שיש לך עכשיו, ולמצות את החיים לעשר או עשרים השנים הבאות, כשאולי יהיה טוב בהמשך גם, ואולי לא (כלומר, עם מידת סיכון גבוהה יותר של העתיד, לפחות לפי מה שאת חושבת עכשיו)?כל אלה הן נקודות הגיוניות למחשבה, ואין שום תשובה שתוכל לתת לך צפי ברור של העתיד. לכן, אולי הגיוני יותר לחשוב על השאלה כמה טוב או לא טוב לך עכשיו, כאחד השיקולים העקריים שלך, ולתת משקל, אבל מופחת, לשאלה מה יהיה בעוד כך וכך זמן.