קשר עם גבר נשוי: מה צפוי?

שלום,
אני בשנות השלושים גרושה טרייה + 2 . אני חשה צורך לשתף שהגורם המרכזי לכך שנישואיי עלו על שרטון, נעוץ בהעדר סיפוק מיני של שנים. האהבה מעוורת, ללא ספק, היו המון סימנים מקדימים, אותות אזהרה שבחרתי באופן לא מודע להתעלם מהם. חוסר מיניות טוטאלית של בעלי. יזם סקס פעם אחת בודדת במהלך 6 שנות נישואים. כשהסקס בא ביוזמתי בתחילת שנות נשואיינו, היה נענה לרוב, אך הרבה פעמים דחה בתירוצים מוזרים ואני נשארתי דחויה, על כל המשתמע מכך. ברבות השנים הסקס נעלם, כך יצא ש4 שנים מתוך 6 שנות נישואים לא שכבנו. נתון מזעזע ... בנוסף לכל הוא ניסה לייצר תמיד ריבים, מלחמות סוף העולם מכלום ועל כלום, לא באמת היה על מה לריב, התפרצויות זעם מצידו, קללות בנוכחות הילדים ומה לא. בהרגשה שלי לא התאימו לו החיים האלו והוא ניסה לצאת בכוח, או יותר נכון לגרום לי שכבר לא אוכל לשאת יותר בחיים עימו.אני נותרתי עם נישואים טראומטיים, מצולקים, פצע שאיני יודעת אם יזכה להגליד.החסכים המיניים ( "דאגתי" להשלימם עוד בהיותי נשואה לו)בנוגע לחסכים הרגשיים והעצומים ... כאן החלק הבעייתי - אני מרגישה שעליי לבדוק בזכוכית מגדלת , בפינצטה כל בחור. במיוחד מההיבט המיני. היחסים עם הגרוש שלי והפחד מליפול שוב הולכים כצל אחריי. אני כמהה לאהבה אמיתית אך מפחדת מלהיכשל שוב ומלהיפגע. אני מרגישה רייקנות כאשר איני בקשר עם גבר. זה נותן לי טעם לחיים. חשוב לי לציין שאני בחורה שמקרינה לכל הסובבים אנרגיות חיוביות, חיננית, מינית, תוססת באופיי אחת שזקוקה לגירויים וריגושים. כיום אני בקשר עם נשוי. שגדול ממני ב16 שנים. טיפוס רגוע שליו מאוזן מאוד ( חשוב לי האיזון הנפשי אצל בן הזוג לאחר שבעלי לא היה מאוזן בנפשו) טוב לנו יחד. השאלה אם זה מה שאני צריכה כרגע בחיים שלי? התשובה ברורה מאליה, שקשר עם נשוי הוא לא אידיאלי שכן אני שואפת להעמיק קשר והוא בכלל נשוי. אנו מדברים בגילוי לב וכששאלתי אותו מה הוא מחפש הוא ענה" אני לא יודע, אני מחפש שיהיה לי טוב". בוודאות אני יודעת שאם אפסיק להיפגש עימו אני ארגיש תחושת החמצה שכן הוא מוצא חן בעיני מאוד, נותן לי בדיוק מה שאני צריכה בהיבט הרגשי והמיני. מצד שני האם לקחת את הסיכון בהתאהבות האולי חד צדדית שלי בו? הוא אמר פעם שהוא כאדם לוקח לו זמן עד שמגיע למצב של התאהבות.

אנונימית יקרה,
כרגע, את חיה את הרגע. גם עם הגבר שאת איתו, את חיה את הרגע. אל תצפי לעתיד משותף, כי הסיכוי שזה יקרה הוא מאד נמוך. את יכולה לצפות, במקרה הטוב, לעוד שנה-שנתיים ואולי קצת יותר של קשר מהסוג שיש לך איתו עכשיו, עד שתרגישי שזה לא מספיק לך, ותהיי יותר ממורמרת שאת לא מצליחה להשיג זאת ממנו, או מרוחקת רגשית כשתתחילי לחפש קשרים אחרים. תוכלי לתת לעצמך לגיטימציה לעשות זאת בקלות, כי "הוא הרי נשוי", ואין לו זכות לדרוש בלעדיות, ויש להניח שגם לא תספרי לו כאשר זה יקרה.אני מפנה אותך למאמר שלי על קשרים עם גברים נשואים. אמנם כל מקרה לגופו, אבל את יכולה ללמוד גם ממה שכתבתי לך וגם מהמאמר על מה צפוי שיקרה במצב הנוכחי.פתרון? – ראי, יש גברים עם מיניות נמוכה. זה נדיר יחסית, אבל קיים. הסיכוי שזו תהיה הבעיה שלך בהמשך הוא לא גבוה, ותוכלי לדעת זאת כבר בתחילת קשר. אבל למענך, כדאי שתלמדי לחבר מחדש את המיניות שלך עם אהבה. את עושה זאת כרגע, וזה טוב גם אם זה אולי פוגע במרכיב מסויים של ההערכה העצמית שלך (קונפליקט בהבט הערכי-מוסרי), אבל את שמה גבולות להתאהבות שלך כי את חוששת להיפגע.

זה כבר פוגע בקשרים אחרים חדשים, היות ואני לא מעוניינת רגשית בכאלו, אני נעולה עליו. אך יחד עם זאת, פנה אליי מישהו מהעבר. היינו בקשר עוד כשהייתי נשואה. הכימיה היתה באויר, תחושת ההזדהות שלנו בהיבט הזה של נישואים כושלים, יצרו חיבור מיידי, ועם הזמן נוצרה בנינו אינטרקציה רגשית מדהימה, כנות וגילויי לב. נפגשנו פעמים בודדות, ואז הקשר, או יותר נכון, המפגשים הופסקו ביוזמתו, ממספ' סיבות בניהם: הפחד שניתפס, משרה חדשה ותובענית שהוא התחיל - הוא באמת לא ידע כמה מקום יש לו בחיים לרומן מסעיר, שכן זה לא פשוט לחיות חיים כפולים.מה גם שכשהרגש מתחיל לפעול אני לא מסתפקת בפגישה של פעם בשבוע והוא היה מודע לכך ובחר שלא נממש זאת כעת, משום שהוא לא יכול לתת לי מה שאני רוצה. אנו בקשר וירטואלי עד היום, מתעדכנים ומעדכנים זה את זו. השארנו את האופציה לקשר בנינו לעתיד... אני כבר גרושה, והוא רצה להיפגש איתי באחד הימים, גם אני הייתי מעוניינת לראותו. אך כששמע שיש לי מישהו הוא סירב, ואמר שזה לא מתאים כרגע ושזה רק יבלבל אותי יותר רגשית. לדעתו, יבוא יום שזה יהיה הזמן שלנו רק שלי ושלו - כשאני אהיה פנויה וכשהוא יהיה בשל יותר. הנה אני מגיעה לשורה התחתונה- הגבר הנשוי הנוכחי שאני בקשר איתו אמר לי שזה לא בא בחשבון להיפגש עם עוד משהו במקביל,אין לו בעיה שניפגש באופן חברי בבית קפה. אני טענתי מנגד, שאין לי בעיה, אבל יש את עניין ההדדיות. אם הוא יעשה כך- גם אני אתנהג בהתאם. הסכמנו על יחסים גלויים, שבמידה ומישהו ייפר את האיזון- נעדכן אחת את השניה. ואני שואלת, באמת ובתמים, האם זה ריאלי לדרוש מאדם שבוגד באשתו להיות נאמן למאהבת שלו וההיפך? חשוב לי לציין שאנו בקשר שלושה חודשים בסה"כ. וכן,אם אגלה שהיה עם אחרת - אפגע והוא מודע לכך.

אנונימית יקרה,
בודאי שזה פוגע בקשרים אחרים. ולכן את צריכה להחליט מה את רוצה: קשר שאין לו עתיד זוגי (ולא סתם שלחתי אותך לקרוא מאמר), או קשר עם סיכוי. ביחד – כנראה שזה לא יעבוד. וה"בלעדיות" שאת דורשת ממנו, אינה בלעדיות, ואת יודעת את זה. יש לו אשה בבית, שאיתה הוא חי, שאיתה הוא שוכב, שאיתה הוא מגדל ילדים ביחד. על איזו נאמנות עד מדברת? על נאמנות למאהבת אחת? אם הוא לא נאמן לאשתו, סביר שהוא יהיה נאמן לך כל עוד אין לו פנאי למישהי נוספת, וכל עוד את ממלאת את "צרכיו הנוספים", שחלק מהם הוא החריגה מהשיגרה. למה הוא רוצה בלעדיות? – יכול להיות שזה עניין של שליטה? ושתהיי זמינה כאשר הוא רוצה אותך? ושיהיה ללא חשש להזדקק לחפש מישהי אחרת במקומך אם תתאהבי במישהו אחר שלא יהיה מוכן לסידור הזה? כך או כך, זה לא נראה כאילו מתוך דאגה לך ולמה שטוב לך.

ד"ר אורן שלום,ראשית תודה רבה על המחשבה ועל הזמן שאתה מקדיש לכל אחד מהשואלים, זה לגמרי לא מובן מאליו...אכן, האמת כואבת ! מה שעוד יותר כואב,שהבחור מהעבר עליו דיברתי, גם הוא נשוי, ואשקר אם אומר שביני לבינו לא יקרה משהו בבוא הזמן. סביר להניח שגם אז אהיה באותה הבעיה שכן גם הוא נשוי, לצערי.סתם נק' למחשבה, הרי לא בוחרים במי להתאהב ובמי להימשך. זה איזשהו מצב שנוצר בין שני המינים. אין באמת איזשהי דרך למנוע זאת, אם וכאשר זה קורה. כמובן שכולנו היינו מעדיפים, שהבחור או הבחורה, לצורך העיניין- לא יהיו נשואים... אך כאשר המציאות היא לא כפי שהיינו מצפים ממנה להיות, מה עושים ?

אנונימית יקרה,
תודה על התודה שלך. אני משתדל, כי יש צורך משמעותי בשרות כזה כפי שאת יכולה לראות כאן, גם אם היכולת שלי מוגבלת.לפעמים זה קשה למנוע התאהבות לא רצויה, והרבה תלוי בנסיבות. כי לפעמים את יכולה לומר לעצמך מראש שאת לא רוצה ליצור עוד "נסיבות" עם מי שלא מתאים. אבל מאחר שזה קרה, ומאחר שהיתרת לעצמך לעשות זאת (פעמיים!), את צריכה להבין שאולי את צריכה לחפש את האור שלך, ולא אור שתיהני רק משוליו כי רובו מוקרן לכיוון אחר. אז נכון שאור זה אור, וזה נראה יותרמאשר החושך מסביב, אבל השאלה כמה יש באור הזה להזין אותך לאורך זמן. לפעמים כדאי ללכת בחושך לזמן מה כדי למצוא מקור אור חזק יותר ושיהיה גם יציב יותר ושלך.

שוב שלום,לא יכולתי להישאר אדישה למטאפורת "האור" בה בחרת להשתמש בהקשר של יחסים עם גבר נשוי. אין חולק שאני נהנת רק משולי האור, מאחר שרוב רובו, אכן, מוקרן לכיוון אחר. " חלוקת האור" מקבלת ביטוי ומושגים ממשיים, דווקא בימי החג, בהם עליי להסתפק בשיחות טלפוניות חטופות ולא במפגשים ממשיים. התירוצים של התעכבתי בעבודה- לא רלוונטים בחופשה.כעין הביטוי המקובל" המציאות טופחת על פניי"...הנה מגיעה ה- ה-כ-ר-ה!!!התחושות הן אמביוולנטיות: אכזבה מכך שהרצון להיפגש איתי, כנראה, הוא לא מספיק חזק ושווה סיכון בעבורו. באופן אינסטנקטיבי מתעורר הרצון - לנתק את הקשר, לפני שהרגש יילך ויתעצם ותחושת התסכול שלי תיגבר.מאידך, יש את הרצון להשלים ולקבל את המצב כפי שהוא, בבחינת "ירידה לצורך עלייה" ולו מהספק שאני אחמיץ את ה"אביר של חיי" מטעמי אגו( אם ניתן לכנות זאת כך).הנה הקונפליקט הפנימי והאישי שלי, שכנראה הוא בלתי נמנע, ומהווה מנת חלקם של כל אותם בעלי "הקשרים הלא כשרים"...

אנונימית יקרה,
הקונפליקט הזה הרי ברור. בדיוק לכן הצעתי לך לקרוא את המאמר שלי (ראי בתגובתי הראשונה). בסופו של דבר את צריכה להחליט היכן תינזקי פחות, ומה התועלת שאת מחפשת או מסתפקת בה.