קשר: סבלנות, פרידה ומה שביניהן

היי, אני ובן זוגי ביחד כ8 חודשים , אני בת 29 והוא בן 28.
לאחרונה אני מרגישה התרחקות מהצד שלו, פתאום פחות יוצר קשר - לא מתקשר באמצע היום ולא מסמס בקושי, יותר עונה לי כשאני יוצרת קשר.
אני רגילה שתמיד הוא מתעניין מתי נפגש ופתאום אם אני לא קובעת לנו להפגש זה לא משהו שהוא מדבר עליו.
יש המון שתיקות והמון נסיעות מלוות באנחות שלו..
כאילו שאין לו מצב רוח כשהוא איתי אבל כשהוא עם אחרים פתאום הוא מחייך ומלא מצב רוח.
ניסיתי לשאול בקטנה אם הוא כועס עליי או אם קרה משהו והוא אומר שהכל בסדר או שהוא עייף.
נורא קשה לי עם התחושה שאני ״משאירה אותו בכוח איתי״ , תחושה שאני לא הכי רצויה לידו או לא עושה אותו מאושרת כמו שבהתחלה הרגשתי ממנו.
מצד אחר אני חושבת שאם הוא היה רוצה להפרד הוא היה אומר זאת ברגע שהייתי שואלת אם קרה משהו.
אני לא רוצה ללחוץ ולגרום לו בכוח להגיד לי דברים שאני לא רוצה לשמוע ממנו , אבל גם לא יכולה עם התחושות שהוא נותן לי להרגיש.
חשבתי לקחת כמה צעדים אחורה וגם להתרחק ופחות לדבר אבל זה רק גורם לנו לא לדבר כמעט כל היום ולחרפן אותי יותר וגם לא בא לי להחריף את המצב, לא בנויה למשחקי כוחות.
אני לא יודעת איך לעשות את זה נכון בלגרום לו להתעורר כי בקצב הזה נאבד את הקשר הזה שבאמת היה עד לא מזמן כל כך טוב.

נעה יקרה,
אני מאד מעריך את כל מערכת השיקולים שלך, שהיא הגיונית, שקולה וסבלנית. כן, גם סבלנות נגמרת מתישהו, ומתישהו זה בצדק, אבל את מנסה לעשות זאת נכון, וזו הדרך הנכונה. העניין הוא שבגלל זה את גם אולי עלולה מתישהו לפספס משהו שהוא מרגיש, ולא מעז לומר לך. אני לא אומר שזה כך, אבל אני כן אומר שיתכן, ושזו אפשרות, שאם את סבלנית מאד, ושאם קשה לו לפגוע בך, או לחילופין להחליט החלטות לא פשוטות (והחלטות בענייני קשר/ לא קשר הן החלטות לא פשוטות), השילוב הזה יכול לסחוב תהליכים של פרידה שצד אחד רוצה בו, ולפעמים אפילו ששני הצדדים רוצים בהם, "יותר מדי". כלומר, כשדי ברור לצד אחד לפחות שזה לא זה.אני לא יודע אם זה הסיפור. אני כן רואה אצלך שאת מתחילה לאבד את הסבלנות שלך, שזה אומר שאת עם ספק גדל והולך ביחס לרצון שלו. מצד שני, יתכן גם שקיימת אצלו סיבה אחרת לחלוטין, שהוא לא פותח מולך, ולא קשורה אליך, אבל מעיקר עליו. גם במצב שכזה, ובעיקר אם הוא מרגיש נינוח איתך, יתכן ומולך הוא מפסיק להעמיד פנים ש'קל לו', ומול אחרים הוא כן עושה זאת. זו אפשרות נדירה יותר, אבל היא אפשרית. לכן – אם לאחר שחלף מספיק זמן שבו את מרגישה שיש שם משהו כבד וגדול שאתם לא מדברים עליו – תצטרכי להעלות את הנושא. עם כל הקרדיט, והכבוד, וההקשבה – שאולי יאפשרו לו לפתוח ולהסביר מדוע היום הוא לא כתמול-שלשום.