קשר נצלני: מה ללמוד מניסיון?

אני לבד, אני לא רוצה להיות לבד, אבל אני מעדיפה להיות לבד ולא להכנס שוב למערכת זוגית הרסנית, או הרסנית עבורי.אני לא צעירה, כבר סבתא.הקשר האחרון שהיה לי גבה ממני הרבה יותר ממה שיכולתי לשלם. כלכלית, אולי עמדתי בנטל. ה"סידור" שלנו היה, הוא גר בדירה שלי, (השכורה) ומכייוון שהחוזה והחשבונות על שמי, אני משלמת הכל. גם את רוב האוכל שלמתי. בקשתי לא מעט פעמים לדבר ולהגיע להסדר כלשהו, אבל הוא תמיד התחמק, או איים לעזוב אותי. בהתחלה מאוד אהבתי אותו, והאיום השפיע. אמרתי לעצמי, בסדר, אני אוהבת אותו, ואם צריך לשלם, אני אשלם.שנינו עובדים. לא ראיתי את התלוש שלו, אבל שנינו עובדים במגזרים שמשכורתם ידועה לציבור, והוא מרוויח לפחות פי שלוש או ארבע ממני.אבל הכי סבלתי מהקמצנות הרגשית. בתקופה שהיינו ביחד התמודדתי עם כמה קשיים משמעותיים. כמו מחלות לא פשוטות אצל שני ילדים. לא הרגשתי שהוא תומך בי רגשית. הרגשתי לבד. כל מה שרציתי זה שיחבק אותי חזק ויגיד לי אני כאן איתך.אני מאוד פוחדת להקלע שוב לסיטואציה דומה.פנה אלי גבר באתר הכרויות. השיחה היתה נעימה. השיחה השניה היתה אפילו נעימה מאוד. הוא מאוד התלהב, אני קצת הייתי נבוכה ואולי הרבה חרדה בגלל ההתלהבות, עוד לפני ההיכרות. בקשתי, אל תתלהב לפני שנפגש.הוא דורש ממני להגיע לעיר שלו. לא רחוק היסטרי. נגיד, חצי שעה או שעה נסיעה. תלוי מה קורה בכבישים. אבל הוא פנה אלי באתר ההיכרויות, הוא ראה שאני גרה בעיר אחרת, אני מצפה שהוא יקח את זה בחשבון.ניסיתי להציע פגישה במקום קצת יותר אמצע. לא מקובל עליו.אז ביטלתי את הפגישה.הגזמתי?

שלום
לך. קראתי את ההודעה שלך והרגשתי צורך לענות לך, למרות שזו דעתי האישית. אני לא חושבת שהגזמת. לדעתי , כששני אנשים רוצים להכיר על מנת לפתח זוגיות אז המאמץ צריך להגיע משני הצדדים וכשצד אחד לא מוכן להשקיע, אלא להשאיר את כל ״העבודה״ בשבילך אז כנראה שאין רצינות מצידו. את נשמעת אישה נחמדה שמוכנה לתת מעצמה, אל תתפשרי על קבלה מהצד השני, הרי זו הסיבה שקוראים לזה זוגיות, שניים נותנים מעצמם. מקווה שאת לא מרגישה שחדרתי לפרטיות שלך. שיהיה לך בהצלחה במציאת ה״אחד״ שיהיה שווה אותך.

רותה יקרה,
עושה רושם שהקשר האחרון שלך היה נצלני, וחבל. כאשר גבר מסוגל לתת מעצמו, נפשית ומעשית (השקעת זמן, מאמץ וכסף), והוא לא עושה זאת, זה מעיד משהו על עצמו, קודם כל. אחרי הכל, הוא היה איתך זמן מה, ואם הוא אדם שאיכפת לו מהזולת, אז גם אם לא היה מאוהב, וגם אם לא היה משוכנע שאת הופכת להיות אהבת חייו, הוא צריך להיות איכפתי כלפייך, ועם נדיבות מינימלית. זה לא היה, ואם הובלת לפרידה באופן ישיר או עקיף, עשית זאת בצדק. באותה מידה, חוש הריח שלך לגבי הגבר הנוכחי נכון גם כן. אם אין לו סיבה היסטרית (רפואית, למשל) שלא לצאת מהבית ליותר מחצי שעה, ואם יש לו ציפיות חיוביות לגבייך, אין שום סיבה שלא יהיה נדיב מספיק כדי לפגוש אותך לפחות בחצי הדרך, כלומר, לעשות קצת מאמץ - לפחות את זה שאת עושה. אם הוא לא עושה זאת, הוא מלמד אותך משהו חשוב על עצמו. מבחינתו - אולי הוא התכוון ללמד אותך שהוא מאד מעריך את עצמו. אני לא בטוח שזו כוונתו. זה נראה יותר כמו "אם אני יכול להשיג את מה שאני רוצה מבלי להתאמץ, אז למה לי להתאמץ?", שזה דומה לקשר האחרון שהיה לך. יש גם גברים אחרים. זה עניין של אופי, לא רק עניין של "הצלחה", שאולי לפעמים מבלבלים בינה לבין "איכות".אני לא יכול לדעת כמובן את כל מה שהיה ביניכם, אבל לפי התאור שלך, בכלל לא הגזמת. מהקשר הקודם שלך כבר הבנת שזה לא סוג הקשר שאת רוצה, ולא סוג הגבר שאת רוצה, למרות שאולי הוא משדר "הצלחה". את רוצה "איכות אנושית", שמשמעותה גם נתינה, בצד הדברים האחרים, ואת לא צריכה להתפשר על זה, כי תרגיש רע אם לא תהיה בקשר שלך גם נתינה דו צדדית.

תודה על התשובותחיזקתם אותי מאוד