הכרת המשפחה והחברים - מה זה אומר?

ד"ר אורן שלוםאני וחבר שלי, שנינו בגיל 22 ביחד עוד מעט 3 שנים.עד היום אני לא באמת הכרתי את החברים שלו, לא באופן רשמי לפחות ולא על ידיו. אני כבר מרגישה בת בית אצלו ואנחנו כן מאמינים שהקשר בינינו רציני אבל הוא לא מעוניין בכך שאני אכיר את החברים שלו. כשאני מתעסקת בזה אני נורא מתעצבנת ונעלבת. יכול להיות שזה נובע מחוסר ביטחון עצמי אבל אני משליכה את הסיבה על המראה שלי או ההתנהגות שליהעליתי את הנושא הזה בעבר והוא אמר שזה קשור בהתנהגות בוטה של החברים שלו אבל כמו שרמזתי יצא לי להכיר אותם בדרכים עקיפות וזה לא כך.הנושא עלה מחדש מאחר ולפני זמן קצר ראינו את חבריו מרחוק תוך כדי טיול והוא נופף להם לשלום במקום לגשת אליהם כשהם היו קרובים מאוד. סביר להניח שאם לא הייתי זה היה אחרת. במקומם הייתי מייחסת אליי, 'לחברה', את מה שהוא עושה מה שמוציא אותי לא נחמדה וסנובית כשדווקא הייתי שמחה להתיידד איתם.רוב הזמן אני מדחיקה את הבעיה הזאת כי אני מרגישה שהיא מזערית יחסית לאושר שהוא מסב לי אבל עכשיו כשזה מערער לי את הביטחון לגבי ולגבי הקשר אני כבר לא מעוניינת להדחיק. השאלה היא אם יש לך מושג אולי למה הוא עושה את זה או מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את זה?תודה לך

אולי לא הצגתי שום שאלה באופן ברור בהודעה הקודמת..העניין הנ"ל מפריע לי מאוד וחבר שלי יודע מזה. אני שואלת אם אני צריכה להיות סבלנית כלפיו לגבי העניין או שיש לי סיבה לדאוג.אני רוצה להכיר אותו בסביבת החברים שלו כדי להכיר אותו טוב יותר והעובדה שהוא מסתיר אותי מהם (או להיפך) גורמת לי לחשוב או שהוא מתבייש בי או שהוא מסתיר משהו לגביו ממני. בכל מקרה ההרגשה לא נעימה בלשון המעטה..מה אני יכולה לעשות?

לא בטוחה יקרה,
בדרך כלל, אם לאחר שלוש שנים ביחד הוא עדיין לא יצר הכרות שלך עם החברים שלו, זה אומר שיש בעיה. של הצהרה, אולי, בפניהם ואולי בפני העולם, שאתם חברים. לא אמרת דבר לגבי ההכרות שלך עם המשפחה שלו, ולהיפך. גם בזה יש הצהרה. אם הצהרה משפחתית קיימת, וכזו שבפני חברים חסרה, הסיבה אולי אינה זו. לכל אדם יש דמות שהוא יוצר ומייצג בפני החברה שלו. בגיל שלכם, כשהדמות מתעצבת, יתכן שהוא לא הצליח עדיין למזג את הדמות שלו כבן זוג עם הדמות שלו בחברה שלו, ולא יודע איך לעשות זאת - אולי גם לא בפני עצמו, ואולי לא בפני החברים ואולי אפילו גם לא בפנייך. בעיניו, יכול להיות שהוא משחק תפקידים שונים לחלוטין בכל זירה, למרות שמבחוץ, בעיני המכרים שלו, כולל את, הוא ייראה אותו הדבר כאן ושם (כך זה כאשר אנשים מחליפים, לפעמים, תספורת, מגדלים או מורידים זקן או שפם). זה לפעמים אחד הקשיים להציג בן/בת זוג בפני המשפחה, וזה יותר קשה לבנים מאשר לבנות, ובעיקר בגיל צעיר שלא התנסה במעברים הללו. המעבר יכול להיות בבת אחת, כמו החלטה לקפוץ ראש אל תוך המים בבריכה, אבל עד שמגיעים אליה, המבוכה הפנימית יכולה להיות לא פשוטה. הוא לא כל כך פתוח איתך, וכנראה מתוך אי הבהירות והמבוכה שלו. גם פתיחות היא לא דבר קל כל כך. נסי לדבר איתו כדי להבין, ואולי גם תצליחי לעזור לו להיפתח ולדבר יותר על זה.

ד"ר אורן תודה על המענה ,אנחנו מכירים כל אחד את המשפחה של השני עוד מתחילת הקשר. למרות שזה קשר רציני ראשון לשתינו ולא יצא לנו להכיר למשפחה בני זוג קודמים זה עבר בהצלחה ואנחנו מרגישים בבית אחד אצל השניה.אני מתחברת למה שאמרת: "יתכן שהוא לא הצליח עדיין למזג את הדמות שלו כבן זוג עם הדמות שלו בחברה שלו, ולא יודע איך לעשות זאת". זה מתחבר לחצאי דברים שהיו ונאמרו במהלך השנים לגבי כך שהוא לא היה רוצה לצאת רכרוכי בפני חבריו כי זה משדר פגיעות או העובדה שהוא היה מדבר איתי ב2 צורות שונות לגמרי אם הוא לבד (בצורה חמה ואוהבת) או עם החברים שלו (שיחה קרה ועניינית).אולי הוא בנה לעצמו איזשהי תדמית מול חבריו (של בחור קשוח או משהו בסגנון) והוא מפחד שאני אשבור לו אותה. ואולי הוא באמת מתבייש בי ולא רוצה להציג אותי בפניו חבריו בגלל משהו שקשור אליי. אין לי דרך לדעתאנחנו מדברים כמעט על הכל, אם זה בעיות במשפחה או משברים בין אדם לעצמו שיש מפעם לפעם וכשאנחנו מגיעים לנושא הזה הוא ממהר לסגור אותו. נדמה לי שפשוט הוא החליט שככה זה יהיה תמיד וזה לא מתאים לי.לפעמים אני חושבת להחזיר לו באותו מטבע ולבקש ממנו שינתק קשר עם חברותיי למרות שאני יודעת שזה לא ייתן לי כלום, ולפעמים כשזה כבד לי ממש אני חושבת שאולי צריך להפרד כי עברו 3 שנים והוא עדיין לא שלם עם הזוגיות איתי. מה הצעד הנכון?

לא בטוחה יקרה,
"להחזיר לו באותו מטבע" רק ירחיק אתכם זה מזה, כי זה רק יגרום לפגיעה, לכעס ולתסכול, וכל דבר שמגביר את הפגיעה, הכעס והתסכול מחליש את הקשר ולא מחזק אותו. אם את באמת מבינה אותו, וחושבת שמה שהצעתי כמקור הבעיה כנראה נכון - ובשבילך זו הרי תובנה חדשה - מה שנדרש ממך עכשיו זה קודם כל סבלנות. ראשית, כי אם ניסית לשנות משהו בעבר מתוך תובנות מוטעות, הרי ניסית לעשות זאת בדרכים לא נכונות, ולכן לא נכון לך להתייאש מלנסות משהו שוב בעקבות כשלון של נסיונות שלא היו נכונים. שנית, את צריכה לנסות להסתמך על התובנה החדשה הזו, ולהיות יצירתית כדי להביא אותו לשינוי, והפעם באמת על בסיס ההבנה של המניע הזה שלו, ושל הקשיים הנפשיים והרגשיים האלה שהפעם את מבינה אותם טוב מבעבר.עד עכשיו הוא סגר אותך כשפתחת את הנושא, כי אולי הוא לא ראה שאת באמת מבינה ואולי גם כי הוא התקשה לדבר על זה כי אולי זה מצטייר כחולשה בעיניו, או לפחות כחשיפה של משהו שאינו פשוט לו לחשוף - שהוא התדמית שהוא מציג בפני חבריו, ואולי עצם העובדה שהוא משחק שם "משחק" כביכול (למרות שבעצם איתך הוא חי בסט אחד של כללים, ואיתם בסט אחר של כללים, ואף אחד מהם אינו באמת "משחק"). והרי זו בדיוק הבעיה וזה הקושי של מיזוג שתי התדמיות וההתנהגות והרגשות לאישיות אחת. אם הוא יראה שאת מבינה ומקבלת את התדמית האחרת שלו (למשל כוחנות כחלק מהמשחק הגברי, או למשל אדישות - כשמולך הוא רך ועדין ונוגע), ואם על זה תדברי איתו, לא מתוך בוז ולא מתוך כעס אלא מתוך הבנה שזה טבעי כך, אז אולי כל העניין ייראה אחרת. ואולי תצליחו ביחד להסתכל על אחרים בגילאים האלה, ולראות איך הם מתנהגים בחברה, ואם זה מנמיך אותם או אולי דווקא נראה טוב, ולהתקדם מכאן. ואת צריכה לזה קצת סבלנות, כי זה לוקח זמן ובניית אמון של פתיחות ביניכםבנושא הזה, שהוא חדש בדיאלוג ביניכם. ואם אין לך סבלנות - זה בסדר. אם על הרקע הזה תרצי להיפרד, אולי זה אומר משהו על מידת הסבלנות שלך, ואולי על עצמת הרצון שלך להיות איתו, ובמקרה הזה, יתכן שנכון להיפרד. זו ההחלטה שלך. להערכתי, את יכולה לראות את הבעיה הזו כהזדמנות דווקא לחזק את הקשר שביניכם, דרך יצירת הפתיחות הנדרשת לפתרונה, ובתנאי שתרצי בכך.

ד"ר אורן,תודה על הזמן ומחשבה שהקדשת לענות על שאלותיי. שמחתי למצוא את הפורום הזה ואת עצותיך בפרט. מאחלת לך כל טוב.