קשר מתחתן: מה עושים כשרוצים פחות?

שלום,
אני בת 29 ויוצאת עם גבר הצעיר ממני בשנתיים מזה 7 חודשים. מה לא עברנו בשבעת החודשים האחרונים-2 מחלות מין שעד היום ל אהתגברתי עליהן -האחת מהן הרפס והשניה קונדילומה שהופיעו זו אחר השניה, אני כבר לא יודעת מי הדביק את מי ובאיזשהו שלב העדפתי כבר לא לדעת. מה שכן, מאז המחלות האלו ירד לי החשק המיני, הרגש, ההתרגשות...לאחרונה קיבלתי טבעת-לבן זוג שלי היה ברור כבר בפגישות הראשונות שאני היא האחת ולתקופה קצרה בהתחלה אני הרגשתי גם כך, אבל מהר מאוד הרגש הלך ודעך, זה התחיל מזה שהוא היה כנה מספיק לשתף אותי בעבר שלו כילד עד לגיל יחסית מאוחר כשלאורך כל התקופה הזו הוא היה ילד בעייתי מאוד (על רקע משפחתי לא פשוט- הורים שחזרו בתשובה וובין היתר היו מאוד קמצנים), הוא עשה דברים שבקלות יכלו להגיע לתיק פלילי ואיכשהו זה לא קרה. בכל אופן, לאחר הצבא הוא התאפס והלך ללמוד הנדסת חשמל. היום הוא עושה כבר תואר שני מה שהעיד בעיניי על יכולת התמדה ורצון להתקדם. אבל החותם של העבר הבעייתי שלו אף פעם לא באמת נשכח, היות ואני עכשיו יודעת שהבסיס של התפיסות שלו הוא היה מאוד מעוות, בכל אופן מהר מאוד גיליתי שהוא לא מת על בעליי חיים ומעבר להאבה אין לו אמפטיה כל כך אליהם. מוזיקה היא גם ברשימת הדברים שלא ממש מעניינים אותו..דווקא הדברים שהופכים אותי להרבה יותר מאושרת לו אין נגיעה אליהם. אנימוצאת שהוא ציניקל מאוד, לעיתים הוא לוקח על עצמו את תפקיד ליצן החצר וזה מלווה בהרבה חוסר טקס בכל מיני אמירות לא במקום וכשאני עומדת מהצד אני נבוכה. הוא מטיף המון על כסף, על כך שיש שאיפות קדימה וצריך לנסות ולהתפזר כמה שפחות כדי להתרכז במטרה, אבל לפעמים מתחשק לי לבלות איתו במסעדה טובה מבלי להרגיש את החשבון נושף לי בעורף...מצד שני אם חסר לי כסף בחשבון אין לו בעיה להכניס כסף...העניין הוא שהחשק המיני שלי והרגש מאוד ירדו והמצב שיננו התדרדר מיד לאחר שהחלטנו להתחתן באמת, אז יש לי טבעת ואני לא מרגישה את השמחה אלא רק את הקונפליקט והפחד שאני עושה טעות רק כי אני לא מסוגלת להביט מחוץ למערכת יחסים הזו, מה עוד שהיו לי 2 קשרים אחרים האחד של שלוש שנים והשני של ארבע שהסתיימו, בעיקר בשל חוסר רג מצידי ופעם מצד האחר. איכשהו עושה רושם של כל מערכת יחסים שלי מסתיימת בחוסר רגש- והכל קורה מאוחר מדי..כשאני כבר עמוק בפנים ולא מסוגלת לחלץ את עצמי משם. אני גם כבר לא יודעת אם זו אני וכך יהיה בכל מערכות היחסים- ואם כן, אז מה הטעם לנסות ולהכיר גבר חדש...אני מבולבלת, כבר אמרנו לכולם שאנחנו מתחתנים ועכשיו כך הרגשות שצפים מכתיבים אחרת...אני פוחדת לאבד אותו אבל כבר לא בטוחה שזה מהמניעים הנכונים או מהם מניעים נכונים בכלל....אני רק יודעת שאני מתעצבנת עליו בקלות, שהוא מצחיק אותי הרבה פחות מבעבר ושאני רוב הזמן עצובה, פשוט עצובה.

לב יקרה,
את בעצם אומרת דבר פשוט: היה לי קשר שרציתי, והחלטנו להתחתן. היום, 7 חודשים מאז תחילת הקשר, בין אם בשל ארועים שונים שקרו לנו, או בשל סיבות אחרות שבגללן אני רואה אי התאמות בינינו, אני עכשיו רוצה פחות.אולי אפילו הרבה פחות. זה משפיע על מצב הרוח שלי, ואני מתעצבנת יותר בקלות. מצד שני, בעקבות נסיון של שני קשרים קודמים, אני חוששת שזה מן דגם התנהגות רגשית כזה, שבהתחלה אני רוצה, ואחר-כך נגמר לי מזה. האם זו אני? מה אני עושה עם הקשר הנוכחי?טוב. ברור לי שזה לא כל כך פשוט, ושאת בטלטלה רגשית, ובפחדים, וטרם הגעת להחלטה, וזה אכן קשה. אבל גם אם תכתבי מכתב ארוך יותר, עדיין לא תהיה לי מספיק אינפורמציה להחליט בשבילך. יותר מזה, גם לו היית מגיעה אלי ליעוץ מסודר, והייתי מקבל ממך הרבה מאד מידע, לא הייתי אומר לך מה את אמורה לעשות. היינו מבררים הכל טוב יותר, הן את תקפות החששות שלך שאולי זו את, והן את הקשיים והיתרונות של הקשר הנוכחי. אבל בסופו של דבר, את היא זו שאמורה להחליט. אלו הם חייך.מכיוון שהגעת רק ליעוץ אינטרנטי, שהוא חפוז יותר, אנסה לתת לך כרגע שני כיווני חשיבה:-האם תרגישי הקלה משמעותית, אם תחליטי להיפרד? אם כן, זו אינדיקציה לכך שאולי מוטב לסיים את זה ולחפש מישהו מתאים יותר. אחרי הכל, הנסיון שלך, שזה הקשר השלישי בלבד, אינו בהכרח מצביע על דגם התנהגותי קבוע, אלא יכול להיות מקרי לגמרי.-האם המחשבה שאולי טעית, תרדוף אותך זמן רב? זה יכול לקרות בגלל שתתגעגעי אליו, או בגלל שאת כבר יודעת שקשה לך להניח לעבר, ואת פוחדת מהמצב הזה. האפשרות הראשונה מצביעה על הקשר שלך אליו, השניה על חרדות שאינן קשורות, וזה משהו שאולי את צריכה ללמוד – להמשיך הלאה, במקום שהחלטת החלטה חשובה, ולאפשר לך להמשיך בראש נקי כדי להצליח טוב יותר בהמשך.במידה מסויימת, זו גם שאלה שאת צריכה לשאול את עצמך: האם את עצובה עצובה בגלל התקווה שנמוגה, או בגלל שאת לא בשלה להיפרד ממנו?