קשר משברי: גבר מאויים מהצלחת בת הזוג

אני נשואה מזה שנה וחצי. בעלי ממלצר ואני לומדת רפואה.שנינו בני 24. הוא עשה פסיכומטרי למרות שלא רצה, רק כי אני ביקשתי. הוא עשה שיפור 2 בגרויות וגרר את זה שנה וחצי ובסוף גם לא ניגש לבחינה הסופית "כי הוא לא צריך את זה" לטענתו. היחסים ביננו אף פעם לא היו יציבים, כל הזמן רבים גם בירח דבש גם בחתונה גם אחרי החתונה. אלימות מילולית. בעלי כל ריב מאיים בגירושים וכל הזמן ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה כי זה מטלטל אותי כל פעם מחדש. הוא אומר זאת לא בצורה ישירה אלא בעקיפין: "אני מת כבר לעוף מהחיים איתך" וכו' ואז טוען שלא התכוון בכלל לגירושים. כל הזמן שואל:"את בכלל רוצה להיות איתי?" אפילו שביקשתי ממנו להפסיק לשאול את השאלות האלה. הוא טוען שהוא שואל את זה כי אני כל הזמן אומרת לו שהוא צריך לעבוד וללמוד ואני אומרת לו שזה לא כ"כ מושך אותי שאני צריכה להביא דמי כיס לבעלי ושכל הנטל של החשבונות והשכירות נופלים עליי כי הוא חושב שהגמדים באים ומשלמים כל חודש. הוא חי בדירה שכורהה ואין לו מושג מהחיים. אני מפצירה בו להתחיל לחשוב על העתיד, אבל לשווא. טוען שכל החיים לפניו. מציב לי אולטימטומים-שאני אחליט או שהוא יתחיל ללמוד או שהוא יעבוד לא שניהם. כל מיני דברים שהם בגדר תת רמה. הוא כל הזמן מפריע לי ללמוד, ממוצע הציונים שלי צנח מאז שהתחתנו. הריבים האלה פשוט מכניסים אותי לאי שקט. מתחים חיים בבית של ברוגז. עכשיו אני במבחנים וכרגיל ריבים כל הזמן הוא לא מבין מה זה לימודים אני כל הזמן מסיברה לו שאני צריכה שקט והוא לא מספק לי את זה.היה לנו ריב רציני מאוד(כרגיל) לפני שבועיים ואנחנו לא מדברים כבר שבועיים. באותו הבית ואין הוצאה של מילה כלום התעלמות מוחלטת. אני די גיבשתי את הדעה שהבחור הזה לא בשבילי. מאחר ואין לו מה לעשות בעיר שאנו גרים בה, מאחר ואני זאת שנטל החשבונות ואחזקת הדירה "נופל" עליה, הוא עובד פעם בשבוע ולא עושה כלום כדי לקדם את העתיד שלו אלא אם כן הוא מקבל "פקודה" ממני, ביקשתי ממנו לעזוב את הדירה ואמרתי לו שאני סופית מתגרשת ולקחתי לו את המפתחות. אמרתי לו שאני גמישה ושהוא יכול לבוא לקחת את הדברים שלו מתי שבא לו. שם עליי פס, מקלל כרגיל מקלל ומקלל ביום שבת הוא לא נתן לי למוד, אני שומרת שבת אז למדתי מהסיכומים המודפסים והוא ישב לידי ועשה רעש כמו ילד בגנון "אני לא אתן לך לקרוא אף מילה חבל לך על הזמן" שם ידיים על הדפים כדי שלא אראה את המילים. כשהלכתי לסלון בא אחרי והמשיך. המקום היחיד שהצלחתי לשבת ללמוד בו היה בשירותים. פשוט מצאתי את עצמי יושבת על האסלה קוראת ולומדת. בקור. על האסלה!!!!!!לא האמנתי שהוא יגיע לכזה שפל, וגם אז הוא עשה לי מלא רעש מול חדר השירותים. הגיע מוצ"ש הוא היה צריך ללכת לעבודה אז לפני כן הוא ירד לעשן אז הוא נעל אותי משום מה בשירותים עם המפתחות למשך עשר דקות. כשחזר יצאתי לחדר כי ידעתי שהוא צריך ללכת. הוא לקח לי חוברת ממש חשובה שהייתי צריכה להספיק לקרוא חמישים עמודים ממנה לקח אותה לעבודה שלו ואת היתר הוא החביא בבית.את מה שהחביא בבית הצלחתי למצוא את מה שלקח לעבודה החזיר לי באחת וחצי לפנות בוקר כשחזר מהמשרמת. נכנס אמר תודה שפתחת שם את חוברת והלך לראות סרט כרגיל.אחרי חצי שעה פרצתי בבכי כי לא האמנתי שאני צריכה עכשיו לשבת להשלים את מה שלקח לי. הייתי צריכה ללמוד לפי סדר מסוים ושזה שיבש לי הכל שלא נדבר על העובדה שאני למדתי ועדיין לומדת באי שקט וזה "חצי כוח". נשארתי ערב עד חמש לפנות בוקר לנסות לסיים ולא הצלחתי ועכשיו אני בפיגור רציני בחומר.אחרי שזה קרה פשוט אמרתי שאני אפילו לא צריכה יעוץ והפנמתי שהבחור הזה לא בשבילי. חשבתי ללכת להורים שלי אחרי הבחינהופשוט ללמוד שם לבחינה הבאה. שבוע הבא מתחיל הסמסטר ואני צריכה את הדירה, הוא מסרב לעזוב אז חשבתי לקחת חדר במעונות ופשוט לראות איך אני מתקדמת משם. אבל הפדיחה שכל האנשים שאני מכירה יראו אותי באותה קומה, באותו בניין ואני אצטרך לפזר להם שקרים. מספיק קשה לי עם העובדה שאני משקרת לחברים, למשפחה בטלפון ואומרת שהכל בסדר.אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני צריכה זערה הרצינית

אני חייבת לציין שאני ממש לא רוצה לקיים איתו יחסים והוא שואל למה ואני אומרת לו שכנראה ההתנהגות שלו לא ממושכת אותי... דובר בשלושה ארבעה חודשים של אי קיום. הכרנו ארבע שנים לפני החתונה ואז היינו עושים את זה בכל מקום אפשרי והיה ריגוש. אבל מאז שאנחנו גרים יחד אחרי החתונה פשוט ירד לי ממנו בצורה משמעותית.בנוף, אני מקבלת הרבה מללגות ואני כפי שרשמתי משלמת חשבונות ושכירות ואוכל וכו' אני שמה כל שקל בחיסכון כי אני רוצה שנקנה דירה כל מלגה גדולה אני משיקע ושמה בצד. הוא לעומת זאת מגהץ בלי חשבון מבזבז לא חושב על העתיד חי מן היד אל הפה. זה גם אחד הדבריםש מאוד מפריעים לי. וזה אוכל אותי ממש כשההורים שלו שואלים שאלות על כסף והוא אומר:"כן אחנונ שמים בצד לעתיד וכו.." כאילו איזה צביעות זה הכל אני יוזמת הוא בנאדם ממש פסיבי. גם עכשיו הוא אומר לי תגידי לי מה אמרת להורים שלך, כי אני גם צריך לדעת מה להגיד. חסר אופי בלי עמוד שדרה.כשאני מבקשת ממנו לעבוד ברצינות הוא אומר לי שאני חיה רגל על רגל ו"רק " יושבת ולומדת כל היום. "מזרימים לך כספים" כאילו שאני קונה לעצמי יהלומים עם זה, הכל הולך אוטומטית לחסכון. אני מונע מעצי הרבה דברים בגלל הכסף וכככה הוא מדבר במקום להעריך את מה שאני עושה ולהעיך את זה שאני "רק יושבת ולומדת כל היום" תודה רבה באמת וסליחה שאשתך בת ה24 הולכת להיות רופאה סליחה שהיא חושבת על זה שהיא רוצה לקנות כבר דירה ושבמקרה ונרצה פתאום ילד שיהיה לנו כסף לעגלה וחיתולים ושלא נהיה זוג צעיר ונזקק.בעיניים שלו הוא פשוט לא רואה את זה. הוא מרוכז בעובדה שאני בטלנית שמקבלת כספים. ולא מבין איך בחרתי ביאיר לפיד שיהיה שיווין בנטל כי אני בעצמי לא עובדת.תת רמה.

סליחה על ההתערבות,הסיפור שלך מאוד נגע לליבי היות שהוא מאוד דומה למקרה שלי, אלא שאני לא התחתנתי מוקדם ובנוסף הבאתי שני ילדים עם הבחור, והיום אנחנו בתהליכי גירושין, כואבים הרבה יותר משום שיש ילדים בתמונה.עצתי לך - את יודעת בלבך מה צריך לעשות. לימודים למבחנים, עד כמה שהם קשים, הרבה יותר קלים מגידול תינוקות (אני מדברת מניסיון), ולא כדאי לך בכלל בכלל להגיע למצב שאני הגעתי אליו, ששבוע אחרי שהבן הבכור שלנו נולד שאלתי את עצמי איך בכלל הכנסתי את עצמי לתסבוכת הזאת, ועכשיו אני קשורה לבחור לנצח.את נשמעת בחורה מדהימה, על רמה, צעירה, כל החיים לפנייך, תשמחי שאת לא תלויה בו כלכלית ותעשי את מה שצריך לעשות עכשיו, לפני שיהיו ילדים קטנים שהחיים שלהם יהיו תלויים בכם וביציבות שלכם.בהצלחה!

נשואה יקרה,
יש כאן שני עניינים משמעותיים. האחד - שהוא כנראה מרגיש מאויים כשאת מצליחה. זה קורה לגברים רבים, מה עוד שאתם בתחילת הדרך, והוא לא רואה לעצמו עתיד טוב כמפרנס ו"מצליחן", וזה בניגוד לך. זה מייאש אותו, מתסכל אותו, והוא גם לכן, כנראה, ממעיט בהצלחה שלך ומנסה אולי אפילו לחבל בה כדי שתיכשלי.השני - שבכעסו ובתסכול שלו הוא מנסה לפגוע בך היכן שכואב. אני חושב שההחבאה של החוברת, סגירתך בשרותים וטענות מסוגים שונים, כאלה שהבאת ועוד אחרות שבודאי שמעת ממנו, הם מקומות רגישים שבהם הוא יכול לפגוע בך ולכן הוא עושה זאת, ואולי יותר בגלל זה מאשר כדי שתיכשלי.כך או כך, יש לכם בעיה משמעותית. העובדה שאת מנסה "לקדם" אותו לא כל כך עובדת, ואולי כי הוא מרגיש שאת מנסה להעביר את קנה המידה לההצלחה שלו אל מה שהוא רואה בתור ה"מגרש שלך" - הצלחה אקדמאית, שאין לו סיכוי לנצח בו. אולי לכן הוא מתייאש יותר. דווקא כי את נמצאת לו בסביבה כמודל שבעצם קיומו ובעשיה שלו מדגיש את אי ההצלחה שלו (של בן זוגך, כלומר). אולי גם כי הוא רואה בנסיון הזה שלך לדחוף אותו לכיוון הצלחה עתידית ביקורת עליו באופן ישיר, כגבר לא מצליחן, ולא מתאים לזוגיות איתך.התוצאה היא שהוא מפריע לך. שקשה לו לקבל הצלחה שלך, ואולי גם כי ההשקעה שלך באה גם על חשבון הקשר שלך איתו, בודאי על חשבון הזמן שלכם ביחד, וגם זה מתסכל ומכעיס אותו.החלטת להתחתן איתו כי כנראה הרגשת שיש לו פוטנציאל טוב. גם אינטלקטואלית. אבל איכשהו שניכם נכשלתם בבניית המוטיבציה שלו לממש את הפוטנציאל הזה. לא כי לא רצית, ולא כי הוא לא רצה, אלא כי משהו בדרך שלך ומשהו בדרך שלו הכשיל אותו. ואז נשאלת השאלה אם ואיך משנים את הדינמיקה שביניכם, מה עוד שכרגע חשוב לך מאד גם להצליח בבחינה.באיזה שהוא מקום, גם את עושה בחירות, וכרגע את מעדיפה את הלימודים על פני תיקון מה שטעון תיקון בזוגיות שלכם. אני לא אומר שזו טעות, אני רק רוצה שזו תהיה בחירה מודעת, ולא מתוך כעס. זו החלטה שלך. כך או כך, על כל החלטה שתקחי, יהיו השלכות לטווח הארוך. אני לא אומר זאת כדי שיהיו לך רגשי אשם, אלא כתאור עובדתי. החליטי מה נכון לך יותר, ולאחר שתחליטי, נסי לממש את ההחלטה שלך בצורה הטובה ביותר, וללא רגשי אשם. את נמצאת במקום שהוא כמעט בלתי אפשרי, וצריכה להחליט. ואם תחליטי על "זוגיות תחילה", לכו ליעוץ זוגי. עברתם יותר מדי רע והגעתם לתקדימים שאסור לעשותם כך שיהיה לכם קשה מאד להתגבר על כך לבד.ואם תחליטי שההתקדמות בלימודים חשובה יותר, מבלי לעכב אותם, אני מאחל לך בהצלחה בדרכך. אין לי ספק שבעתיד תחזרי לזוגיות, שתחילתה תהיה טובה יותר מזו של עכשיו.