קשר מזיק: שמרי על עצמך

עשיתי את זה, נפרדתי ממנו.. הייתה לי אבן כבדה על הלב כשהינו בקשר, כ"כ רציתי להסיר מעצמי אתהכובד הזה, חשבתי שכשזה יגמר אני סופסוף ארגיש הקלה.. אבל לא. האבן הזאת יותר כבדה מאי פעם.הדאגות יותר מעיקות מתמיד. ומה אם זה לא באמת נגמר? ומה אם לא יצאתי מהסיוט אלא רק התעוררתיממנו לשניה ותכף אני שוב אבלע בתוכו?זה מוזר כ"כ להגיד שיצאתי מהבעיה, מסיוט, ממשהו שלילי.. הרי אחרי הכול אני מגדירה את הקשר הזהכקשר טוב. הייתה הבנה, הייתה הדדיות, היה כבוד.. אהבה אני לא בטוחה שהייתה, אולי רק משיכה..למה ניפרדתי ממנו? להרגיש חופשיה, לחזור למציאות, לחזור לחיים! אז למה דווקא עכשיו אני מרגישהכ"כ שבורה? כאילו לקחו לי את היכולת לחייך, להנות, להרגיש.. אמנם אני מחייכת אבל חיוך מאולץ, כשבתוכיכולי בוכה ומדממת.בפעם הראשונה בחיי אני רוצה לזרז את הזמן קדימה. לא אחורה, לא.. רק לא לשם! רוצה כבר לעבור אתהמשבר הזה, רוצה לרפא את הפצעים ולמחוק את הזיכרונות.. כי אני יודעת שהזמן עוזר..לא כואב לי על עצמי. כואב לי עליו. עליו אני בוכה, מדמיינת אותו חסר כוח להמשיך לנהל את חיו כרגיל, משתדלבשבילי לשכוח.. אבל אוהב אותי. אולי בכול זאת לא הייתי צריכה להיפרד? אולי עם הזמן זה היה מסתדר?אבל לא.. עשיתי עם עצמי חושבים עשרות פעמים ותמיד הגעתי לאותה הנקודה- לשים עליו X בחיים שלי.כן, הייתי איתו, עשיתי טעות, ועכשיו אני משלמת את המחיר.רציתי רק להוציא מעט מן הכאב שלי, ולשתף.. הרי אף אחד חוץ ממני ומה' לא יודע על מה שקורה בתוכי.תודה על כול שניה של קריאת ההודעה שלי. 3/>

אלוה יקרה,
אני חושב שכתבת לי בעבר, ואני חושב שאני יודע מי את מבין שתי הפונות בכינוי זה. ובכל מקרה, את יודעת שהקשר לא היה נכון, והיה קשר מזיק. יש לך יכולת ביטוי מרשימה של הכאב שלך, וגם של הפחדים, והרצונות. אני יודע שהיית רוצה שגם הוא יכאב כשם שאת כואבת. זה מוסיף משהו לכבוד העצמי שלך. אבל אני חושב שמה שמוסיף לך הכי הרבה כבוד עצמי הוא היכולת לשים גבול ולעצור את מה שלא מתאים לך, למרות הכאב. זה מראה על העוצמה שלך, ועל כך שאת מכבדת את עצמך מכדי להיות במקום שהוא לא טוב לך. זה כבוד שמגיע לך מתוך עצמך, ולא בא על חשבון מישהו אחר. זה הכבוד האמיתי שלך. שמרי על עצמך, כי את זקוקה לך לעוד שנים רבות.