קשר מורכב עם האם: עצות וגישור

הלוואי ומתישהו מישהו יוכל להבין אותיאני חיילת בת 20 (עוד שבוע משתחררת)הורים גרושים,שני אחים גדולים(אחד נשוי ואחד חי בבית)אני גרה עם אמא שליותמיד היה לנו קשר מדהים...היינו החברות הכי טובות בעולם עד שהתגייסתינפתחתי לעולם.בחיים לא יצאתי למועדנים,אני לא שותה ולא מעשנתילדה טובה לפי הספראבל היא בחיים לא ידעה להעריך את זה..היא תמיד ידעה רק איך למנוע ממני את ההנאות בחיים.אם הייתי רוצה לצאת למועדונים היא הייתה אוסרת עליה בתוקף !היא הייתה מתקשרת לחברות שלי,לידידים שלי,לכל העולם שלי בערך והייתה מאשימה אותם שהם מדרדרים אותיהיא הייתה אוסרת עלי לבלות עם חברות אלא רק אם הבאתי אותן הביתה בישביל שהיא תכיר אותןשלא נדבר בכלל על גברים,כל גבר שיצאתי איתו היא הבריחה אותו איימה עליו!הייתה מאשימה אותו בדברים לא שפוייםהיא הרסה אותי,הוציאה ממני את החשק לחיות..היא פשוט לקחה ממני כל דבר טוב שהיה לי בחיים.עד גיל 18 היה לה את אותו קו טלפון כמו שלי וכל שיחה שהייתה מקבלת היא הייתה גם מקבלת והייתה בודקת מי זה!היא מחטטת לי בתיק במגירות בחדר,בכיסים של בגדים,היא פשוט השתגעה מהעובדה שהילדה הקטנה שלה רוצה לפרוח,להינות,לצחוק!התחננתי לפניה שנלך לטיפול פסיכולוגי אבל אני יודעת שזה לא היה עוזרהיא אישה אטומה שלא מוכנה לשמוע לאף אחד חוץ מלעצמה!תעזרו לי אני מתחננת:'(אני ילדה שרוצה לחיותלחיות חיים שלמים!אמיתיים!לא סגורים שחורים ואפורים כמו שהם עכשיואבא שלי דיבר איתהאחים שליגיסתיאבל היא בשלה ! מקשיבה רק לעצמה!אני יודעת שאם אני אסיים צבא ויעבור לגור אצל אבא שלי היא תמרר אותי ! תוציא לי את המיץ מהחיים...היא תייאש אותי בישביל שאני אחזורחשבתי לשכור דירה אבל זה מפחיד וקשה בתור אחת שרוצה להתפתח וללמוד ולעבוד במועדפת..אז לשלם שכירות וכל ההוצאות הנלוות לזה יהיה קשה לחיות : (מה לעשות !! בבקשה תעזרו לי

דנה יקרה,
את נותנת מסר כפול ומכופל, ואני משתמש בביטוי הזה בלשון המעטה. מצד אחד את כותבת על אמך "תמיד היה לנו קשר מדהים... היינו החברות הכי טובות בעולם" ומצד שני את כותבת "היא הרסה אותי, הוציאה ממני את החשק לחיות", וגם "היא אשה אטומה שלא מוכנה לשמוע לאף אחד חוץ מלעצמה".כלומר... וואו! תקשיבי לעצמך.אם את יכולה לשכור דירה, עשי זאת. אם את יכולה להיעזר באביך, עשי זאת. אם את יכולה לגור אצל אביך, עשי זאת. איך היא תוכל למרר את חייך, אם תהיי אצלו? את לא חייבת להיות איתה בקשר, אם היא הורסת אותך ומוציאה לך את החשק לחיות. את לא חייבת לומר לה דבר, אם היא אשה אטומה שלא מוכנה לשמוע אותך.את מאד אמביוולנטית, ואני גם שומע וגם מבין את זה. אחרי הכל, את מרגישה מחוייבת לה כי היא אמא שלך, וכי היא זו שדאגה לך עד עכשיו. את בת 20 עכשיו, ומתחילה להיות עצמאית. את צריכה להחליט איך עושים זאת ומה הדרך הנכונה להתבגר.כרגע, אני לא רואה אצלך שום אפשרות להתנתק ממנה, מההאשמות שלה ומרגשי האשם שלך, ואני די מודאג. אפילו את הטיפול את רוצה לעשות איתה ביחד. כנראהשטיפול הוא באמת הדבר הנכון עבורך, אבל לבדך. בלעדיה. ואני חוזר על זה: לבדך. בלעדיה.