קשר: מהיכן נובעת חוסר ההתאמה?

שלום,
אני וחבר שלי בני 30+ ובקשר כשנתיים. הקשר ידע המון עליות ומורדות, בתחילת הקשר כנראה כי הוא לא היה מוכן למערכת יחסים מחייבת, ולא ידע להשקיע בזוגיות, ואני מצדי יצאתי עם גברים מאוד משקיענים ורציניים לפניו. בנוסף, בתחילת הקשר אופיו הפלרטטני פגע בי מאוד, ובמספר מקרים אף רציתי להיפרד אך לאחר התעקשות מצדו נשארנו יחד. אציין שהוא פגע בי המון, אומנם לא בגד אבל פגע - לא עשה דברים שציפיתי בתור חבר. כל דבר לקח המון זמן, היכרות עם ההורים שלו אחרי שנה, מגורים משותפים אחרי שנה וחצי, ורוב הדברים האלו לאחר התעקשות מצדי ופחד מצדו. לאחר שעשינו את הצעד הוא היה חם ואוהב ופחות פחדן אבל כל דבר לקח המון מאמץ מצידי.כתוצאה מהפלירטוטים ומחוסר ההשקעה שלו, ובעיקר משני מקרים שפגעו לי באמון (לא בגידה אלא פלירטוט עם מישהי), נהייתי עוקצנית וקרירה לתקופה ארוכה - וחשבתי פעמים רבות לסיים את הקשר.אנחנו גרים ביחד חצי שנה, שבה החלטנו לבחון את הקשר. חבר שלי הוא עו"ד שמעורב גם בפוליטיקה, ולכן לטענתו נאלץ לעבוד עד מאוחר מאוד. אני מצידי טענתי שהוא לא יודע לחלק את הזמן נכון, וכל פעם שהגיע מאוחר ( לא לפני 9, והרבה פעמים ב 10 11) הייתי עושה המון פרצופים. נפרדנו פעם ליומיים והחלטנו לנסות שוב, ולבסוף הפרידה הגיעה ממנו - הוא החליט שהוא לא יכול לעשות אותי מאושרת ורצה להיפרד. מאוד כעסתי, אספתי את חפציי (הדירה שלו) ויצאתי מיידית אבל במהלך הפרידה, עם הכאב, התחלתי להרגיש שהוא לא מוכן לקשר. מאז חזרנו - בעיקר ביוזמתו אבל הוא היה מאוד מהוסס. הוא יצר קשר טלפוני, אמר שקשה לו, אבל רצה לחזור ולא לגור יחד, או לא לחזור ולנסות להיפגש מדי פעם. לא הסכמתי, אמרתי שאם חוזרים נותנים הכל. לאחר שבוע הוא התקשר שוב, ובצורה מהוססת אמר שהוא רוצה שאחזור הביתה.אנחנו שבועיים יחד - ושוב שאני מרגישה את אותן רגשות - הוא מבלה המון עם חברים. חוזר מאוחר מהעבודה לרוב בגלל חברים (הוא עצמאי אז מתנחלים אצלו במשרד) - שישי במהלך היום הוא עם חברים ורוב הימים בשבוע חוזר מאוחר. נסענו לחופשה בטבריה, ויש לו חבר שם והוא כל הזמן לחץ עליו שיצטרף אלינו. אני שוב מרגישה שהוא לא שם אותי בראש סדר העדיפויות, תחילה עבודה וחברים ואני שם ברקע. אני לא רוצה שוב להתמרמר - הצדקתי אותו שהמרמור לא היה במקום ואני מבינה שהוא חוזר הביתה ב - 9 אבל מאז נדמה לי שהוא חוזר יותר ויותר מאוחר. הזמן היחידי שממש טוב לנו זה שבתות כי הוא שומר שבת ואין חברים ברקע, אבל אז אנחנו סתם בבית - בעצם לא עושים כלום.האם לדעתך הוא מוכן לקשר? אני יודעת שהוא אוהב אותי, הוא נילחם עלי הרבה ותקופה ארוכה הייתי די בלתי נסבלת, אבל מצד שני הוא נותן לי הרגשה שהוא מעדיף את כולם קודם ורק אז אותי, ושהתבנית של חיים משותפים פחות מתאימה לו, יותר פאבים, חברים, פחות בית.בנוסף, מאז שחזרנו הוא מאוד מוריד לי את הביטחון, הוא חם ואוהב אבל זורק יציאות כמו "את פה על זמן קצוב". זה אומנם בצחוק אבל אני מאוד נפגעת. בשיחה נוספת הוא אמר שלדעתו אני צריכה לתת לו אופציה להיות עם מישהי אחרת פעם בכמה זמן, ולפרטט עם בנות. אמרתי לו שהוא לא הגיוני, כי הרי אם הייתי עושה לו את זה הוא לא היה מסכים - לבסוף הוא הסכים איתי. אני לא יודעת אם הוא רציני או צוחק, אבל מאוד קשה לי עם כל האמירות האלו.אני לא רוצה שניפרד שוב, אני מאוד אוהבת אותו, וכרגע אין היענות לטיפול זוגי. מה אוכל לעשות כדי למנוע התדרדרות נוספת?

קרן יקרה,
עושה רושם ששניכם אינכם מוכנים באותה מידה – לא ל"זוגיות" באופן כללי אלא "לזוגיות שלכם". הוא לא מוכן ליחסים זוגיים עם מישהי כמוך, על כל מה שמתבקש ממנו, ואת לא מוכנה ליחסים זוגיים עם מישהו כמוהו, על כל מה שמתבקש מזה. במה שאמרתי יש גם אמירה, והיא שיש נשים שתהיינה מוכנות לזוגיות כזו, גם אם אולי לא רבות. עם זאת, מזה משתמע גם שכנראה "מוכנות" שלו לזוגיות, בין אם איתך ובין אם אחרת, תצטרך כנראה להיות מלווה בהליכה לקראת זוגיות שתדמה יותר למה שאת רוצה, כי אולי לרוב הנשים זה באמת לא יתאים. שאלת על מוכנותו לקשר, ולכן התשובה היא שכרגע, בכל אופן, הוא לא מוכן לקשר איתך, ממש כמו שאת לא מוכנה לקשר איתו. האם זה בגלל הבחירה המקצועית שלו? האם זה בגלל הצורך שלו בחברים ופחות צורך בבילוי זמן איתך? האם זה בגלל הצורך שלו להרגיש מבוקש? – לא יודע. אולי כל המרכיבים הללו בעניין הזה, גם אם במינונים שונים.הוא לא רוצה יעוץ זוגי, כפי שאני מבין. אולי כדאי שתלכי לבדך, גם כדי לדעת אם ומה את יכולה לעשות – כי אולי יש דברים שאת מקצינה או מגזימה בהם, ובעיקר – אולי יש דברים שתוכלי להשיג אם רק תדעי לומר אותם אחרת. ויתכן, אגב, שבהמשך הוא יחליט להצטרף ליעוץ הזוגי בעצמו.