קשר לאחר פרידה: הבנה ובטחון

שלום
ד''ר אורןאני יוצאת מזה חמישה חודשים עם בחור מקסים. האמת שהולך באמת טוב ונפלא אבל יש משהו שמאוד מטריד אותי.אותו בחור היה מאורס לבחורה אחרת ובעצם אני והוא התחלנו לצאת חצי שנה לאחר ששניהם נפרדו (היא נפרדה מהם ובכך החתונה והכל בוטל)בתחילת הקשר שלנו, מיוזמתו, הוא סיפר לי על כך שהיה מאורס וסיפר סיפורים לפרטי פרטים, שבוא נגיד, לא כל כך רציתי לשמוע.אני יודעת המון דברים על הקשר שלהם, יודעת כמה זמן יצאו, אחרי כמה זמן הציע לה נישואין, יודעת על האהבה הגדולה שהייתה, על איך היא נראית (יצא שראיתי תמונה שלה), על מה היא עשתה בחיים, מה עשתה בזמנה הפנוי, ועד לדברים אינטימיים כמו אחרי כמה זמן שכבו, אחרי כמה זמן עברו לגור יחד, היכן הייתה הצעת הנישואין ועוד.> כל זה מהסיפורים שכל כמה זמן יצא לו לשתף ולספר. ואני הקשבתי והאזנתי, חשבתי שזה לא יפריע לי, אבל אני מגלה שכן.אני מוצאת את עצמי משווה את עצמי לבחורה שאני לא מכירה. הוא אמר לי שבגלל שחווה טראומה גדולה, קשה לו עדיין להפתח, ולאט לאט אני נכנסת לליבו, אך בגלל שאני יודעת שהייתה לו אהבה כל כך גדולה, אני מוצאת את עצמי משווה. ממש משווה ביני לבינה, חושבת אחרי כמה זמן הם גרו יחד, אחרי כמה זמן הוא אהב אותה, כשלמעשה דברים אלו עוד לא קרו אצלנו וזה גורם לי למעין מתח.חייבת לציין ששיתפתי אותו בנושא לפני כמה זמן, הוא מאוד הרגיע אותי ורק אמר כמה אני הרבה יותר טובה, בן אדם יותר טוב, כמה הוא שמח שאיתי, כמה טוב לו איתי, וכמה זה לא היה אמיתי איתה כי בשניה אחת היא נפרדה .באמת הולך לנו דיי טוב, הוא קשוב,רגיש, מכיל, ואני מרגישה שהוא אוהב אותי, גם אם לא אומר.בכל אופן, שיתפתי אותו שקשה לי לדעת פרטים אלו, ושאני עלולה לקנא, הוא הצטער מאוד והבטיח שלא ישתף עוד, ואכן מאז השיחה הוא לא מספר, אבל, אני כבר יודעת יותר מדיי. מאוד קשה לי עם כמות המידע שאני יודעת על אותה בחורה, אני מוצאת את עצמי משווה את עצמי למישהי שאני בכלל לא מכירה.אני אוהבת את עצמי, יש לי המון מה להציע ובכל זאת, מרוב הסיפורים ובמיוחד בגלל שאני יודעת כמה קשה הוא חווה את הפרידה, אז אני חושבת על כך לעתים תכופות ומרגישה בגלל כך חוסר בטחון. בגלל שהיה נשמע שמדובר באהבה כל כך גדולה, יש לי מעין פחד שאצלנו זה לא יקרה.אציין שהייתי במערכות יחסים ארכות, בהן כן יצא לי לשתף על האקסים וגם לשמוע על אקסיות, אבל לא ברמת התיאור שהוא פירט, כך שה'קנאה' הזו באמת חדשה לי.ומעבר לכך שסיפרו לי ושאני שיתפתי מעט על אקסים וסיבת פרידה, פה זה נגמר, ולכן לעולם לא השוותי את עצמי למישהי בעבר. זה חדש לי.אשמח לעצות...

טלי יקרה,
סביר שמה שקרה לו הוא שהוא מאד נפגע, ולכן עסוק מאד בזה. לכן גם הוא משתף אותך הרבה, כי לא פשוט לו, וכי הוא צריך הבנה, על החוויה הזו שהיתה לו, אולי לא פחות מאשר אהבה שתמלא את מקומה. לכן נקלעת למקום שבו את שומעת עליה כל כך הרבה כ'אידיאל שלו', זו שפגעה בו, זו שהוא רצה ולא רצתה בו, וכשאת כן חושבת עליו כבן זוג לחיים, את באופן טבעי משווה את עצמך לאידיאל הזה שלו, עם השאלה – האם אני גם יכולה להיות האידיאל שלו, כי אחרת איך ארגיש בטוחה בקשר? האם אני בטוחה שאוכל להיות כזו שהוא יאהב וירצה מספיק, כפי שהוא רצה אותה. – או אולי הוא תמיד יראה בי את 'המחליפה' שלה?וכל זה רק בגלל הטיימינג. בגלל שפגשת אותו זמן מספיק קצר לאחר הפגיעה שלו, שהוא אולי עוד לא הבין עד הסוף ועוד לא יצא ממנה. הוא חשב שיש לו את 'האחת' שלו, וזה יכול להיות מאד מבלבל כשהיא פתאום לא. כשהוא חשב שהוא האחד שלה, ופתאום הבין שהוא בעצם לא.האם קשה לו לומר, כי הוא עוד לא עיכל שיש 'אחת' אחרת? האם קשה לו לומר שהוא אוהב אותך כי הוא חושש להתמסר מדי, כדי שלא להיפגע שוב? – לא יודע. אבל כל התהליך הזה גורם לך להרגיש לא בטוחה. לא כי הוא עלול לחזור אליה, אלא כי הוא לא מספיק בטוח בהבנה שלו של מה טוב לו. הרי כעובדה – משהו באופי, בצרכים ובתובנות שלה לא התאים לו, כי הוא גרם לה לא להיות שלמה איתו כפי שהוא. ולכן, היא לא יכולה להיות מתאימה לו. אלא שגם הוא צריך לראות את זה. מה שמקשה הוא שאם את תגידי לו את זה, זו אמירה לא פשוטה כשהיא מגיעה מצידך, כי את הרי, לכאורה לפחות, אינטרסנטית ומשוחדת. העניין הוא שאם נרחיב את המעגל – בהחלט יתכן שהוריו, ובניחוש לא לגמרי פרוע, אולי אימו לבד, מרגישים נבגדים בדיוק באותה מידה כפי שהוא מרגיש. אם זה המצב, אז זה גם מקשה עליו, ואולי כי הוא גם היה זה שאיכזב אותם, ו'בגללו' הם הפסידו אותה. לעומת זאת, אם אמו מראש לא הסתדרה איתה, יתכן שיהיה לה נוח לה יותר איתך, בעיקר אם היא יודעת לקרוא את המפה, ולהבין שאת רוצה אותו יותר, ולכן גם טובה לו יותר.התמונה הכללית יכולה להיות מאד מורכבת. היא לא קשורה ישירות אליך, פרט לעובדה שהתאהבת בו, ושאת רוצה להרגיש בטוחה שהוא שלם איתך. זה דורש לא רק זמן. זה דורש גם עיבוד של המחשבות שלו, ושל הארועים שעברו עליו, ושל מה שהוא הרגיש כלפיה, של האופן שבו הוא תפס את המציאות, של חוסר הביטחון שלו עם עצמו, ושל מה שהוא מרגיש איתך.כאן, אני בדילמה טיפוסית של מייעץ בפורום שבו אני מדבר רק עם צד אחד של הקשר הזוגי. לו הוא היה זה שפונה אלי, הייתי אומר לו שכדאי לו ללכת לטיפול, היות שהקשיים הללו הם אצלו. אבל לך קשה לשלוח אותו לטיפול, ואולי אפילו לא נכון לומר לו את זה. הדרך היחידה שבה את יכולה לעזור לו לעבד את זה עם איש מקצוע, היא ללכת איתו ביחד לטיפול, ועם מטפל שיהיה מוכן מדי פעם לדבר גם עם כל אחד מכם בנפרד כחלק מההליך הטיפולי. ואני חושב שאת יכולה להבין למה.ראי בבקשה את מה שכתבתי עלטיפול לזוגות צעירים. זה לגמרי לא מנותק מהמציאות.

לגבי האמא, הוא אומר שאימו אוהבת אותי אבל האמת שלא יצא הרבה להפגש, בגלל הקורונה. יותר ראיתי את אחיות שלו , במפגשים זוגיים איתן שהוא כל הזמן אומר שהן ממש התחברו אלי, אמר שהן אומרות שהתחברו אלי יותר מהקודמת ושיש להן יותר כימיה איתי.

לגביו- הוא הרבה פעמים אמר לי אני מרגיש שאת הרבה יותר מתאימה לי, יותר מבינה אותי ממנה. אומר שאני יותר טובה ושהוא בטוח בזה. אבל לדו כשיצא לנו לריב הוא אומר את אומרת שאת מבינה אותי אבל בפועל לא באמת וזה רק דיבורים. קצת חוששת מהאימפולסיביות הזו שהוא יחשוב שאני 'שקרנית ' ובורחת כמו ההיא

אני חושבת שטיפול משותף זה פחות הכיוון כרגע. רוצה לתת לקשר להבנות ומפחדת שהוא יחלץ. אבל כמה זמן עלי לחכות?

תום יקרה,
יש הרבה מאד דברים ביניכם שאולי חורגים מעבר למה שאת מתארת. למשל, כאשר אתם רבים, כלומר, לא מסכימים על משהו, ואולי מאשימים זה את זה בפגיעה במשהו שחשוב לכם, הוא מאשים אותך בכך שאת רק "מדברת" ולא באמת מבינה אותו. מעצם טבע העניין, כאשר אתם לא מסכימים, הגיוני לי לגמרי לחשוב שגם את מרגישה שהוא לא מבין אותך. אבל העובדה שהוא מאשים אותך דווקא בזה, והעובדה שאת מתחברת ואמפתית לעבר שלו, ומבינה את הרגישות שלו או חושבת שמבינה את הרגישות שלו, קל לו להשתמש בנימוק הזה כדי להשפיע עליך. מבחינתך, כדי שרק לא יחשוב שאת שקרנית ובורחת. וזה כנראה עובד לו, כי את חרדה מכך שהוא באמת יאמין בזה. לכן, קשה לך לשים לו גבולות, במקומות שהם חשובים לך. לכן הוא משפיע עליך יותר בקלות, כי רגשית את מגיבה לזה חזק יותר, ואז, בויכוח, כשהנימוק הזה עולה, זה הופך להיות נקודה רגישה אצלך, כנראה יותר מאשר אצלו. דווקא משום שאת רוצה בטובתו.כל התמונה שאת מתארת מורכבת מאד, בגלל הרבה זרמים שישנם מתחת לפני השטח, חלק את מבינה ומכירה, וחלק לא, ויתכן מאד שגם חלק הוא מבין ומכיר, וחלק לא. לכן בדיוק הצעתי את האפשרות של סיוע מקצועי. דווקא בשל המורכבות, ובעיקר המורכבות הרגשית, על הרגישויות שלו ושלך.אבל הפניה הראשונה שלך היתה על המקום שלך – שאת מרגישה שאת מתחילה להשוות את עצמך למישהי שאת לא מכירה. והתשובה שלך עכשיו, שואלת משהו אחר – 'כמה זמן עלי לחכות?' – ולא כתבת בדיוק למה. אני מניח שאת מתכוונת 'עד שיגיד לי שהוא אוהב אותי', או 'עד שישכח אותה ויתייחס אלי בלבד', ושני הדברים האלה גם יחד קשורים לשאלה שלך – איך אני יכולה להיות 'אני', מבלי לחשוש מהשוואות?וחלק מהתשובה, אבל בפרוש רק חלק, קשור לעובדה שהוא עושה עדיין שימוש בחששות שלך מההשוואה, או בחששות שלך מהפחדים והחרדות שלו, שאולי ירחיקו אותו. אז מצד אחד יהיה לך קל יותר אם תפסיקי להשוות, ואם תפסיקי לפחד מזה שהוא 'יברח' מרוב היותו חרדתי בעניין יחסים, כי אז זה מפסיק להיות נושא שאפשר להשתמש בו, מצד שני, אם תעשי את זה, אז אולי יתעצם הפחד שאם לא תעמדי מספיק על המשמר, הוא באמת יברח. זה אולי שיווי משקל עדין. שאולי הדבר הנכון ביותר הוא ללמוד להרגיע ולתת לו ביטחון, כשצריך, אבל באופן שקט ובטוח בעצמו (בעצמך, כלומר), ועם קשב לצרכים שלו, אבל עם יכולת לשים גבולות או לומר את מה שאת צריכה באופן שהוא לא ירגיש מואשם, אלא מוכן להבין, ולא לחשוש מכך שהוא 'יאבד את עצמו' אם יקבל את מה שאת אומרת לו. שאלו הם עניינים רגילים בזוגיות מתפתחת, והדרך לקיים דיאלוג היא כמו בכל קשר מתפתח, אבל אולי עם יותר רגישות, ועם פחות פחדים.