ביקורת על מראה ושינויים בקשר

הי
אנחנו מכירים כבר 3 שנים ודי מהר הרצנו הכל.. הכרנו ואחרי כחצי שנה התחלנו לעבוד על ילד כי שנינו לא צעירים והכל רץ. הקשיים החלו כשנכנסתי להריון - חלק בשל הדינמיקה בינינו, ההורמונים וחלק מדברים שהחלו לצוץ.
אחרי הלידה היה משבר נוראי בינינו ובכל זאת אחרי ייעוץ זוגי החלטנו לתת לזה צאנס.
היו ימים חביבים וימים פחות.
אין בינינו קרבה, מגע. כלום
אפילו מתחלקים בהוצאות.
מרגישה כמו שותפים לדירה.
כשיום אחד צץ משהו ופניתי אליו. הוא ענה בחריפות על משהו שאמרתי לטובת הבית/הילד ואני התחלתי לבכות.
כשראה שאל למה ואמרתי שנמאס לי לריב ושזו לא זוגיות.
הוא הודה בזה ויותר מאוחר פתחנו הכל ובאמת עלו דברים מהעבר, המשבר שהיה.
ואמרתי לו שלא נתקדם אם לא נתקרב.
ואז ענה משהו שככ נפגעתי ממנו...
את צריכה להשקיע בעצמך.. לשנות את סגנון הלבוש. כדי להיות אינטימי אני צריך לראות בשר.
במילים האלה ואני הייתי בשוק.
לא שיניתי כלום בלבוש שלי.
אני רזה, נראית טוב.
מה גם אני קמה לילד מהבוקר ומטפלת בו 90% מהיום למעט כשעובדת והוא בגן.
גם אם אתה חושב ככה, לא מדברים ככה למישהי שאתה רוצה לקרב חזרה, לאמא של הבן שלך. זה ככ מעליב, לא מכבד.
מי ישמע הוא לובש טישירט וגינס... לא המתלבש הכי...
זה הגיע למצב שנאמר שאם לא הולך אז שנחתוך.
הוא שאל אותי אם מנסים שוב ועניתי בכנות שאני לא יודעת.
קשה לי להתנער מזה
הוא עוד למחרת פתאום יש לו זמן להתקשר... לסמס.. לשאול לשלומי. מה שבעבר לא קורה וזה אחד הדברים שעלו.
בקושי עניתי, נותנת כתף קרה כי כרגע לא מסוגלת לדבר איתו הרבה.
עוד שאל ממה נפגעתי ככ...
מה, הוא באמת לא יודע.
בחיים לא העלבתי אותו לגבי המראה שלו או משהו בסגנון גם אם משהו לא נראה לי.
לא יודעת איך להתקדם מפה...

מיכל יקרה,
לאחר כל הזמן שאתם ביחד, וההשקעה של שניכם בקשר וברצון לילד, וביצירה המשותפת שלו שבה, בינינו, התפקיד שלך משמעותי יותר, האמירה שלו, ללא הכנה מוקדמת מבחינתך, שאת צריכה לשנות לבוש, מראה, כדי שיימשך אליך, מאד פוגעת, ועוד בעת שהגוף שלך משתנה, ואולי לא לגמרי חזר למה שהיה קודם. זו נקודה כואבת, והוא לחץ עליה. כי בעינייך – אבל רגע, ומה עם האהבה? האם זה רק עניין טכני? הרי הגוף עובר תהליכים, בהריון ובשינויים בהמשך שקשורים לגיל? אם אתה מצפה שאשאר להיראות כמו בת 30, הרי אין לנוו סיכוי?מצד שני, לאחר שהדברים נאמרו, את רואה שהוא מתעניין בך יותר, ולא מבינה את זה. אני חושב שיתכן שמה שקרה לו הוא שהוא סוף סוף הוציא את מה שיושב לו על הלב, וזה מקל עליו. אפילו אם זה לא נפתר מיידית. אולי כי את תתחילי לשים לב יותר למראה שלך ותצרי שינוי כלשהו, וגם זה מספיק טוב, ואולי כי כשאת מבינה את זה, אז אולי יהיה לך קל יותר לראות שהוא 'עושה ויתור' בעניין הזה, ותלחצי עליו פחת בעניינים אחרים.הוא כנראה באמת רואה עצמו כמי שמתחבר למישהי שנראית בסטנדטרטים מסויימים בלבד, וזה אולי גם מנתק אותו, במידה מסויימת לפחות, מההיבט הרגשי של האהבה והקירבה. הצורך הטבעי והאנושי, והנכון ביותר, אולי אפילו הביולוגי ביותר, הוא ליצור איזה שהוא איזון בין צרכים שונים תוך הבנה של השינוי שמתרחש בנו עם הזמן. לא תמיד קל לראות את זה, לא כל שכן להפנים את זה.באיזה שהוא מקום, לאחר שהדברים נאמרו, נראה שהוא מנסה להתפייס איתך. להתעניין, לשאול לשלומך, ועוד. לך זה קשה, כי נפגעת, וכי את רוצה שהוא יבין עד כמה דברים כאלה פוגעים. מסיבה זו קשה לסלוח. ובכל זאת, ללא סליחה, רק תתחפרו בעמדה שלכם. אולי נכון יותר להבין שהוא באמת רוצה להתפייס איתך, אבל צריך ללמוד איך לעשות את זה נכון, ולומר את זה לעצמך, עד שתצליחי להתפייס איתו – לא כדי 'לסלוח', זה לוקח זמן, והשהות נכונה עד לסליחה, כדי להבהיר שזו באמת פגיעה קשה, ושהוא לא אמור לחזור עליה – אלא כדי לאפשר את המשך החיים המשותפים. אחרי הכל, זה באמת מה שאת רוצה. ריחוק ממושך מדי עלול להיות פגיעה לא פשוטה ביחסים ביניכם, וחלק מתהליך של חוסר אמון עמוק שאת לא רוצה שתגיעו אליו.

אז איך אתה מציע לי להתקדם מפה?
סולחת אבל לא מוותרת על עצמי...
מבהירה את הנקודה אבל מבלי ללכת לנקודת האל חזור?
אני לא רוצה לשנות סגנון לבוש בשבילו...
אנחנו בעידן קורונה ולא מאלה שיוצאים כי חוששם להדבק אז יותר בבית עם בגדי קזואל.
זאת המציאות
לא בא לי להיענות לו כי בא לו שאלבש חשוף יותר...
אלא כי בא לי
באמת שואלת איך להתקדם

מיכל יקרה,
אני מניח שהתשובה הנכונה היא לחפש את שיווי המשקל והאיזונים בין לבין. אבל אולי זה לא רק הלבוש, ואולי זה לא רק עם ה'להיות חשופה' או לא כשאת מסתובבת בבית. אולי אלה הם לא רק הרצון לחשוק בך, אלא דווקא ואולי בעיקר הדבר הנוסף שיש בהם, והוא התחושה שלו שאם את מתלבשת 'למענו', ויותר חשופה או מינית, זה גם אומר שאת יותר מוכנה לקירבה ואינטימיות, ומה שהוא מחפש זה את הנכונות שלך. גם ואולי דווקא מתוך ההבנה שהנכונות הזו, והראייה החד משמעית הטמונה בזה שהמחשבה שלך במהלך החיים השוטפים בבית ובעשייה היומיומית היא גם על האינטימיות ביניכם, אומרת גם שרגשית את מכוונת יותר כלפיו, פחות כועסת ויותר מעריכה ואוהבת אותו, ויוצרת ציפיות מצידו, ואולי מעשים מצד שניכם, שהוא רוצה לראות בהם חלק משמעותי יותר מהזוגיות שלכם.או... אם הוא היה פחות מיני כלפייך, ופחות יזם, יתכן שהוא משתמש בזה כדי להסביר את עצמו לך, ואולי גם לעצמו. אם זה כך, האם זו הסיבה?האם זה היותך 'אמא' מיניקה הפריעה או מפריעה לו? האם זה שיש לך פחות פנאי אליו, והוא מתרחק מהנסיון להתקרב אליך כדי שלא להיפגע שוב, ואיכשהו 'התרגל' לקיום שלך כשותפה יותר מאשר כבת זוג ומושא לתשוקה? – אני לא יודע. אבל כך או כך, זה לא חייב להיות הלבוש, או רק הלבוש. זו הנכונות והמחשבה על אינטימיות, שעכשיו עוד יותר קשה לך לאחר שנפגעת ממנו כל כך.העניין הוא שברגע שהוא אמר את זה, וברגע שאת נפגעת כפי שנפגעת, אין דרך אחרת לצאת מזה אלא אם תעשו שניכם צעדים הפוכים. שהוא ינסה לפייס אותך, ועושה רושם שהוא ניסה, ושאת תתחילי להראות שאת מקבלת את נסיונות הפיוס שלו, גם אם בהדרגה. כן, בהדרגה, אבל הוא צריך לראות שאת מגיבה בחיוב לנסיונות שלו לפייס כאשר זה מה שהוא עושה, אחרת גם הוא יפסיק, ואז יהיה הרבה יותר קשה להתחיל מחדש בהמשך, ובתהליך הזה זה בסדר לומר שוב שנפגעת מזה, כדי שיבין, אבל לא כהאשמה, ובאופן רך מספיק שגם הוא יוכל לראות בזה מגמה של פיוס, אחרת הוא עלול להבין שאין סיכוי שאת מתכוונת להתפייס, ויתרחק. אין דרך אחרת לצאת מזה.

אני באמת חושבת שזה משהו אחר כי הוא יודע שאני כן רוצה ואמרתי לו אתה יודע כמה גברים היו רוצים אישה כמוני שרוצה וחא מתרצת כל פעם במשהו אחר.
למשל הוא יעדיף ארוחת ערב על אינטימיות.
אני אעדיף אינטימיות ולאכול אחרי.
ומה עם הצרכים שלי למחמאות, חום - לא נענות...
הוא יכול להגיד על החתולה בבית שהיא יפה או על חלות שאפה איזה יפות הן אבל לי לא.
הוא אומר שבבית הם לא גדלו עם חיבוקים וגילויי חיבה.
אמרתי לו זה כמו חדר כושר תכריח את עצמך להגיד את זה כי זה חשוב לי וזה יבוא עם הזמן לבד שזה משהו שאני צריכה.
כן אני אעבוד על זה וכלום וזה עוד הרבה לפני הריב הזה, קח שנה וחצי אחורה וכלום.
נכון נפגעתי ונכון אני צריכה לאפשר להתפייס אבל איפה ההתנצלות.
אין אפילו התנצלות או הכרה בכך שעשה משהו לא בסדר.
כשאמרתי לו שלא ראיתי שהאקסיות שלו התלבשו וואוו שהוא ככה מעיר לי על סגנון הלבוש ואז ענה שהאקסית היתה כוסית.
זה נראה לך דבר יפה לומר לבת הזוג? לאמא של הבן שלך?
איך להתפייס?
לא רוצה להיות יותר מושפלת...
ליזום שיחה, לחכות שהוא יזום?
לא בא לי לצאת המושפלת.. היוזמת.
בא לי שזה יבוא ממנו, שיהיה גבר ויתנצל.
ואגב בעניין האינטימיות לדעתי זה תירוץ למשהו יותר עמוק מזה או שיש לו בעיה פיזית (והיו לו בעיות בעבר) או שהוא מפחד מילד שני כי כל הזמן אמרנו שנעשה אחד אחרי השני ובשיחה לפני חצי שנה הוא תירץ שצריך לחכות.. לראות שיש כסף.. וכו..
נראה לי מושך זמן כי שוב אנחנו לא צעירים. ובכוונה מתרחק כדי לשלול את האופציה.
והאמת אם זה המצב זה ממש לא יפה כי אולי אני כן רוצה עוד אחד והוא די מבזבז לי זמן יקר...

מיכל יקרה,
בהחלט יכול להיות שאת צודקת. לא רציתי ללכת רחוק מדי בתשובתי הקודמת, אבל יכול להיות שהוא מיני פחות. כשזה קורה, זה מבלבל גם את הגבר (כי זה יוצר תחושה ש'אני לא גבר'), וגם את האשה (כי אני לא מושכת מספיק). ואז פעמים רבות הוא מאשים אותה שהיא לא נשית מספיק ולא מושכת, מה שמחזק את האשמה והעלבון שלה, אבל לא פותר את העניין. לפעמים גברים מאשימים את האשה במקרים שכאלה בכל שזה בגלל המריבות והכעסים, שלא בא לו. כאשר הסיבה הזו היא הפוכה, בזוגות רבים שבהם הגבר יותר מיני מבת זוגו.כתבת עכשיו גם על כך שהיתה לו בעיה פיזית בעבר, ויכול להיות שהבעיה הזו, או החרדות מחוסר תפקוד, הן אלו שגורמות לכך, ולא החשיבה המינית כשלעצמה. אבל כדי לעזור להתגבר על זה, צריך לחפש תשובות במישור אחר, וזהו טיפול מיני, או אולי אפילו רצוי יותר טיפול משולב, מיני וזוגי - ומרבית המטפלים המיניים הם כאלה (חפשי את האתר של איט"ם - האגודה הישראלית לטיפול מיני).ובצד זה, יתכן שמעורב גם מאבק כוחות סביב השאלה של עוד ילד. אבל סביר שזה לא רק זה.

תודה רבה בהחלט אשקול.
יש לך רעיון איך להעלות את העניין הזוגי לאור כל מה שקראת מבלי להוריד ממני ולתת לי הרגשה של השפלה?
שאני אזום שיחה או לחכות שיבוא ממנו?
ומה להגיד מבלי לגרום לפיצוץ...
תודה על הזמן שלך במענה לשאלותיי.
שתהיה לך שנה טובה

מיכל יקרה,
את שואלת את שאלת השאלות. איך את מדברת איתו על הצורך של יותר אינטימיות וסקס מבלי להרגיש השפלה, בעוד שכאשר גברים רבים תובעים את זה מנשותיהם, הם לא רק שלא מרגישים השפלה, אלא חשים זכאות וזכות לתביעה הזו, כי הם "גברים", ולכן זקוקים לזה. כלומר, ללא רגשי אשם וללא השפלה שאת תרגישי עם הבעת אותו הצורך בדיוק.העניין הוא אפילו מורכב יותר, משום שאם את תביעי את הצורך הזה שלך, הוא יהיה זה שירגיש מושפל, כי הוא לא "מספק" את הצורך הזה, ואולי לא מספיק "גבר", ודרך ההתגוננות הטבעית עלולה להיות תקיפה בחזרה, והטחת האשמה בך – כאשר עדיף שאת תרגישי מושפלת מאשר שהוא. אנשים רבים, גברים ונשים מגיבים בצורה הזו, לכן כתבתי שזו התגוננות טבעית. קשה יותר לקחת אחריות, או לקבל את החולשות שלך (אגב, לא תמיד זה 'חולשה', אבל לפעמים שונות מתקבלת כחולשה).אני לא מאשים אותו כאדם. זה קורה הרבה, וזו תגובה טבעית, גם אם היא לא רצויה. צריך להיות אדם יוצא דופן כדי לקבל את זה, ולהתמודד איתך מבלי להרגיש רע. לכן זה מורכב ולא פשוט.הדיבור על זה חשוב, אבל הוא צריך לבוא עם הרבה סבלנות וכבוד הדדי. מצד שניכם, אבל היות שאת היא היוזמת, תצטרכי למצוא את זה בעצמך כדי לאפשר לו שלא להיפגע, וכדי שתוכלו להבין טוב יותר זה את זה. בעניין הזה הוא כנראה פגיע, ו לכן זה לא יהיה קל לשניכם.