קשר לא מספק: מה גורם לבעיה?

שלום ,
אני בת 20 ויש לי חבר בצבא בקרבי שחוזר פעמים מועטות הביתה במהלך שירותו הצבאי. אנחנו בזוגיות כבר שנה ושמונה חודשים כמעט אבל אני אף פעם לא יצא מסופקת מדיי מהקשר שלנואני רוצה לשמוע את דעתך האישית בכך שאתן כמה דוגמאות למצבים שקרו..ביומהולדת הראשון שלי בקשר- הוא לגמרי לא קנה \עשה \השקיע שום דבר.. נשארתי מושפלת מאוד מהיומהולדת ולא העזתי לדבר איתו על זה במשך חצי שנה.. עד שזה יצא ממני וכמעט נפרדנובשנה שלנו- גם.. חוץ ממכתב- לא ממש זכיתי ממנו להשקעה..הגיע היומהולדת השני שלי בקשר איתו.. אחרי שני ימי הולדת שהוא חגג איתי והוא יצא מרוצה אני מניחה !- ושוב קנה לי שרשרת.. אבל טעה בבחירה והלך להחליף אותה אבל עדיין לא הביא לי את המוחלפת..נקודה נוספת- כל פעם שהוא חוזר מהצבא... הוא לוקח מובן מאליו את הפגישה שלנו , אני נאלצת לחכות לצלצול ממנו כדי שיגיד לי שהוא יוצא אליי עוד מעט לאסוף אותי. אני מרגישה שהוא שומר אותי על אש קטנה . גם אחרי שיחות ארוכות של געגוע לאורך השבוע וציפייה להיפגש. אני מרגישה שאני צריכה להתחנן שניפגש בסופשבוע בזמן שנוח לי ולא רק לו.הקשר שלנו טוב לי. אני באמת מאוהבת בבחור. אבל קשה לי עם החוסר תשומת לב שלו אליי כשאני הכי צריכה אותה.. אני לא מבינה מה גורם לו להתנהג אליי באדישות ובחוסר השקעה.. אפילו האסמסים הרומנטיים נעלמו.תעזרו לי להבין את המצב...אני באמת רוצה שהוא יחזור להשקיע בי. כמו פעם

סיוון יקרה,
אני לא מתפלא שאת לא מסופקת מדיי מהקשר שלכם. אחרי הכל, הוא בקרבי, חוזר הביתה רק פעמים מועטות, ובזמן הזה הוא צריך גם לומר שלום ולהראות נוכחות בבית אצל הוריו, שדואגים לו, שחינכו אותו, שהוא עדיין תלוי בהם כלכלית, גם לראות חברים - ומה שקשה זה יותר לראות את אלו שבדיוק עכשיו, כשהוא חוזר הביתה, גם הם חזרו, ואולי זה קורה עם כל אחד מהם אחת להרבה זמן, ולכן הוא מרגיש מחוייב. ואחרי הכל, חברים זה לכל החיים, נכון?ואם, בין כל הלחצים הללו שיש לו, את היא זו שמבין כל החברים והמשפחה לוחצת עליו, מלחיצה אותו ומתלוננת, אז גם אם הוא רוצה להיות איתך, יכול להיות שנעים לו פחות. אין ספק שאת נותנת לו דברים שהוא לא מקבל אצל אחרים, אבל כדי שירצה להשקיע בך, "כמו פעם", הוא צריך את הזמן של פעם, והוא צריך את האיזון שאולי פעם היה יכול לעשות ועכשיו פחות. ככל שהיחסים ביניכם יהיו פחות טובים, אזי בין כל האילוצים והצרכים שיש לו, טבעי שישקיע בך פחות.אני כותב זאת כי לא כתבת דבר על הצרכים שלו, ולא ניסית כלל להבין אותם, או להסביר אותם. לכן, אני מבין שאת מאוכזבת, אני מבין שאת כועסת, אבל אני לא רואה אצלך אמפתיה ללחצים שלו ולזמן המוגבל שלו, ולצרכים שלו שהם לא רק את אלא גם אנשים אחרים משמעותיים בחייו. אולי אם תחשבי גם על אלה, יהיה לך קל יותר. אולי.ויתכן שאת כן רואה את כל אלה, ולא רצית לכתוב לי עליהם, והשאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא מדוע לא רצית לכתוב לי עליהם. אני חושב שדווקא שם, בסיבות שבגללם לא רצית לכתוב לי על הצרכים והאילוצים והלחצים שלו, תמצאי את התשובה לשאלות שלך.