בעל מובטל: מה לעשות?

אני אישה בת 30. נשואה+4 ילדים.אני ובעלי מסתדרים מצוין מבחינת הזוגיות והיחסים שלנו מאד טובים.הבעיה העיקרית שלי היא שבעלי לא עובד, אני עובדת במשרה מלאה בחוץ וגם בבית לא חסרה עבודה, אך אני מרגישה שהוא לא לוקח אחריות ולא מספיק מחפש עבודה ברצינות. אני מאד מודאגת ממצבנו הכלכלי, משכורת אחת אינה מספיקה לפרנס משפחה מלבד זה שאני מרגישה שאין זה ייך שאני אשא בעול הפרנסה ולפעמים כאשר אני חושבת להוריד מעט מהמשרה שלי אני מיד נתקפת חרדה ויודעת שאין סיכוי.בעלי הוא איש טוב ואבא טוב אך אין לי מושג מדוע בעניין הפרנסה הוא לא מוצא את עצמו, עבד בעבודות לא רציניות לא מחייבות ולא קבועות... השנה התחיל עבודה במשרה מלאה כמורה ואחרי חודשיים וחצי פטרו אותו כיוון שלא הצליח להחזיק משמעת בכיתה ולא היה מגיע בזמן... כעת הוא מובטל ואני לא רואה שהדבר מפריע לו במיוחד. אותי זה מלחיץ ואני מרגישה שאותו מלחיץ להכנס למסגרת מחייבת של עבודה.הוא לא מוכן לעבוד בכל עבודה ומחפש רק בתחומים הוא אוהב ולי זה מפריע כי לדעתי אבא שיש לו אחריות של משפחה צריך לקחת כל עבודה ולא להתפנק...מבחינתו לחזור הביתה בסוף חודש עםבקושי 3000 ש"ח זה מכובד... ואני משתגעת מזה...בבקשה תייעץ לי מה לעשות ואיך להתמודד כי אני חסרת אונים מול המצב.הוא באמת איש טוב וישר , עדיו ואדיב. הוא בעל נאמן ויש לו תכונות רבות טובות אך לדעתי הוא חסר בטחון ביכולתו להיות מפרנס המשפחה ואני לא יודעת למה הוא אדם חכם וכשרוני...אשמח לעזרה בנושא!!!! תודה רבה ויישר כח על האפשרות הזאת שאתם נותנים להתייעץ בחינם באופן דיסקרטי.

יהודית יקרה,
אם בעלך בן אדם נורמלי ורגיל, ואני מניח שהוא כזה, בטוח אכפת לו שהוא מובטל. אבל בהחלט ייתכן שחשוב לו להציג בעינייך כאילו שלא אכפת לו, ואולי אפילו בעיני עצמו. אף אחד לא אוהב להחשיב עצמו ככשלון, ואף אחד לא אוהב לראות את עצמו ככשלון בעיני בן זוגו, הן כי זה כואב, והן כי אז הוא גם מאבד זכויות ואמירה בתוך הזוגיות.יש, אכן, את העניין הזה לגברים, הרבה יותר מאשר לנשים, והוא הרצון לחפש את המימוש העצמי בנושא המקצועי, וזה כדי להשיג את הייחוד שלהם, את הערך שלהם, ובמידה רבה מאד גם את ההצלחה שלהם ביחס לאחרים. לפעמים זה הופך לערך בפני עצמו, והצדקה גם לאי הצלחה כלכלית - כי אם זה ערך, אז הוא נותן הצדקה. וככל שהערך יותר חשוב, כך גם ההצדקה להמשיך באותו קו נשארת בעינה.ואז נשאלת השאלה מה את עושה? האם להניח לו, ולהסתפק במה שהוא נותן לבית, שזה גם הרבה טוב גם אם לא מספיק פרנסה, מה שאומר, בעצם, גם להסתפק במועט אלא אם יום אחד באמת תהיה לו "פריצה דרך" והוא באמת יצליח בגדול (ולא פעם, זו השאיפה)? האם לדחוף אותו, למרות החיכוכים שזה יוצר ביניכם, כדי שיפסיק "להירדם" בשמירה, וייקח אחריות גם אם זה לא תמיד נעים לו לקחת אחריות - או כי העבודה תהיה קשה לו נפשית, או כי היא שונה מהחלום שהיה לו ולא פשוט לוותר על חלום (או שניהם)?אני לא יכול לדעת מה יעבוד יותר טוב איתו. את צריכה לדעת לאזן בין הצרכים שלך לשלו, וללמוד לפעמים לחזק, גם כשקשה, ולפעמים לדחוף, גם כשהוא מתנגד, וללמוד לעשות זאת נכון כי לדחיפה הזו תמיד יש מחיר ששניכם משלמים בזוגיות טובה פחות.