קשר: חששות וסימני אזהרה

שלום
ד"ר,
אני נמצאת בקשר זוגי שנתיים וחצי עם בחור בן 27 (אני בת 26). כרגע אני סטודנטית ומסיימת את התואר בקרוב. בן זוגי מזמן כבר סיים את התואר והתמסד כלכלית. הקשר שלנו באופן כללי טוב, אוהבים מאוד, יש כימיה ותקשורת טובה. בזמן האחרון אני מרגישה עצובה משום שהתחלתי לשים לב שהקשר שלנו לא מוביל לשום מקום. כלומר, אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל אף פעם לא אוהב לדבר על מגורים משותפים, חתונה או כל דבר שיעלה את הקשר שלב נוסף. דיברתי איתו על הנושא והוא אמר שלא מבין למה אני זקוקה לתכנן דברים כמו מגורים משותפים או לדבר על חתונה כאשר אני בכלל לא סיימתי את התואר ואין לי עבודה מסודרת. מצד אחד הוא צודק שאין טעם לדבר על מגורים משותפים כאשר בכלל לא סיימתי את התואר ואין לי עבודה מסודרת כמו שלו אבל מצד שני חשוב לי מאוד לשמוע ולהרגיש שהקשר שלנו מוביל לחיים משותפים. לדבר על סה..לפנטז על הרגע שבו זה יקרה. אני רוצה לשמוע אותו אומר לי שהוא רואה את עצמו גר איתי או מתחתן איתי גם אם בפועל זה יקרה עוד 10 שנים. זה חסר לי מאוד. אני מרגישה כאילו אני נמצאת בקשר של חצי שנה מקסימום. כאילו הקשר התקדם עד לנקודה מסויימת ומשם כבר לא זז. הוא בחור עם אופי כזה שחי את הכאן ועכשיו ולי קשה עם זה. התחיל להיות מעיק עבורי להיות בקשר שלא מתקדם לשום מקום ואפילו אי אפשר לתכנן שום דבר. כמה פעמים אמרתי לו שאחרי התואר אני רוצה שנגור ביחד והוא בתגובה יבש וממש לא מתלהב מהרעיון. פרט חשוב נוסף - מעולם לא הכיר לי את משפחתו פרט לחברים הקרובים. כמה פעמים הזמנתי את עצמי אליו הביתה (להורים) חוץ מהבטחות שום דבר לא התממש שנתיים וחצי.
אני אוהבת אותו ולא רוצה להיפרד אבל המצב הנוכחי של חוסר וודאות מכניס אותי לדיכאון.
מה עליי לעשות?

לוטם יקרה,
לא הבנתי, למען האמת. מה שאומר שאולי מה שנאמר הוא לא בדיוק הכוונה או התחושות במלואן. אני יכול להבין שהעובדות שלא סיימת את התואר, ושאין לך עדיין עבודה מסודרת, עלולות להיות מכשול בדרך להבאת ילדים, מה שדורש השקעה כלכלית נוספת. אבל מגורים משותפים? – למיטב הבנתי יש בזה חיסכון בהוצאות, לא? אז מה הקשר?אלא אם הוא אומר לך, במקביל: תשמעי, אני עוד לא יודע מי את. בואי ונראה לאן תתקדמי, ואז אראה אם אנחנו מתאים לחיים משותפים לכל החיים – וגם זה בהנחה שהוא רוצה להתחתן בטווח זמן סביר, ולהקים משפחה. האם הוא באמת רוצה?העובדה שהוא חי את ה'כאן' ואת ה'עכשיו', בעיקר אומרת שהוא לא מתכנן עתיד משותף. כרגע, זה לא איתך, ואולי זה בכלל עם אף אחת. למשל, אולי כי יש לו גם תפיסת חיים שכל זה צריך להיות, אבל רק אחרי גיל 32 (סתם זרקתי מספר שרירותי), ובינתיים צריך לחיות, להיות עם חברים, להתקדם מקצועית או דברים אחרים – תפיסת עולם שאצלו היא נוקשה והוא לא רוצה להתגמש בה. מצד שני – אני מאמין לך שטוב לו איתך ושהוא אוהב אותך. אבל אני מזהה בזהירות ובחששות שלו, ובכלל זה גם בעובדה שהוא מסתיר אותך מבני משפחתו למרות שאתם ביחד שנתיים וחצי, אדם עם קשיים ביכולת להתמסר ולהתחייב. זה יכול להיות כי הוא לא רוצה בזה, לפחות בשנים הקרובות, וזה יכול להיות כי הוא חושש מביקורת של משפחתו, ואולי כי הוא מסתיר ממך דברים הנוגעים למשפחתו, ואולי כי הוא לא רוצה ילדים, ואולי דברים אחרים. כך או כך, יש שם בעיה שאת לא מבינה עד הסוף, ושהוא לא טורח להיות לגמרי גלוי בקשר אליה.אני קורא במכתבך תקשורת שאינה פתוחה עד הסוף ביניכם. הוא מתקשר איתך את ה'עכשיו'. אני לא בטוח שהוא מתקשר איתך את ה'מה היה פעם' ואת ה'איך זה יהיה בעתיד'. זה הרבה מאד הסתרה לשנתיים וחצי של קשר. הוא שומר קלפים קרוב לחזה, וזה אכן מתסכל. אני חושב שעד עכשיו ויתרת לו על זה, בגלל הכאן והעכשיו שלך, שלא רצית לקלקל. קל לי להבין למה את רוצה יותר. תצטרכי אולי לחרוג ממנהגך, וללחוץ קצת יותר. גם לבדוק מה כוונותיו לחיים ומהם חלומותיו לעתיד, גם לשאול על משפחתו, וגם להיפגש איתם. במילים אחרות – להתחיל לצאת ממימד הזמן של עכשיו, ולנוע באופן מעשי יותר אל העבר כדי להכיר אותו טוב יותר, ואל העתיד, כדי ליצור אותו במשותף.