מגורים משותפים: סיכונים ואיזונים בזוגיות

שלום
דר׳ אורן,
אשמח לקרוא את עצתך.
אני בת 56, שני ילדים המתגוררים מחוץ לבית. יש לי בן זוג בן 60, המתגורר בגפו. אנו בקשר זוגי מזה 5 חודשים. זהו קשר שנרקם ומתפתח לאט עם המון כבוד הדדי ומתן מרחב האחד לשני. לאחרונה בן זוגי מביע רצון לעבור להתגורר יחד אך אני נרתעת . הסיבות הן שאני גרושה כשנתיים ומאוד מאוד טוב לי בפורמט הנוכחי. חוששת שמגורים משותפים יפגעו בחופש שלי ובאפשרות שאני עושה כל מה שטוב לי בכל רגע נתון ואילו מגורים משותפים יאלצו אותי , מן הסתם, להתחשב בו וברצונותיו. מצד שני, אני מבינה , והוא גם דאג לאמר לי , שיש גבול כמה הוא יוכל לחכות עד שאתרצה, עם כל ההבנה לרצון שלי לדבוק בחופש ובפרטיות שלי. איך אני יכולה לשמור על הקשר הטוב שיש לי כרגע איתו מבלי לאבד אותו בגלל שכרגע אין לי נכונות לעבור להתגורר איתו יחד?

רותי יקרה,
את צודקת. אין ספק שהמגורים המשותפים יפגמו בתחושת השקט והפרטיות שלך. יתכן גם שמגורים משותפים יציפו הרבה מאד הרגלים שונים שלכם, וקונפליקטים, שהדרך לצאת מהם בפרידה, אם זה מה שיידרש, תהיה קשה, לא נעימה – ודורשת אסרטיביות, במקרה הטוב, ותוקפנות, במידה שהצד השני מתקשה לקבל את מה שאומרים לו. אין ספק שכל זה הוא סיכון, וחמישה חודשים של חיזור הם לא הרבה. גם לא בגיל שלכם. ואולי עוד יותר בגיל שלכם, שכן הרגלים או גמישות הם דברים שקשה יותר לשנות בגיל הזה.מצד שני, בן זוגך מצפה לחיים משותפים. אולי בגלל המחשבה על צמצום הוצאות, ואולי בגלל שהוא מאס בבדידות, ואולי אפילו קשה לו איתה. לכן את מרגישה את הלחץ שלו. עם זאת, לא כתבת לי אם הוא רוצה אצלו, אצלך או במקום אחר שתשכרו במשותף. כך או כך, כדי אכן לחסוך בהוצאות, הבית או הבתים שמתפנים יצטרכו להיות מושכרים. יש בזה מחוייבות, שלא בקלות יוצאים ממנה, כי אתם מתחייבים לאנשים אחרים שייכנסו לדירות האלה.אז איך חיים עם (זוגיות ו'יחד') אבל מרגישים בלי (כלומר, שומרים עדיין על השקט והמקצב שלך)? – אולי זה עניין של איזונים. כלומר, להגדיל את הביחד בהדרגה. אני מניח שהיו לכם לילות ביחד, אצלו או אצלך. אולי יותר מזה מדי פעם ברציפות. אני מציע להגדיל את זה עוד, בהדרגה. ועדיין – ללא ויתור על הדירה שלכם, כלומר, ללא מחוייבות נוספת. למרות 'הבזבוז' הכלכלי. כך שתעלו את המינון בהדרגה, תרגישו איך זה עובד לכם, אבל ללא מחוייבות לאנשים אחרים, כך שחיפוש האיזון הנכון, או הנסיגה במקרה הצורך, של מעט אחורה או הרבה אחורה, כדי לחפש את האיזונים הנכונים, יהיו קלים.אם הנושא הכלכלי הופך להיות משמעותי ומקור לויכוחים קשים – זה לא טוב. הוא צריך יהיה להתחשב בך ובקצב שלך. אם הנושא הכלכלי משמעותי מדי, ויוצא על חשבון ההתחשבות בך ובצרכים שלך, ראי בזה סימנים לא טובים.לו הייתם שנים ביחד, והוא במצוקה כלכלית, זה אולי היה אחרת, והיית צריכה לשקול את זה. לפחות היית בטוחה אז יותר ברצונו ובכוונות שלו. אבל לא כאשר אתם רק כמה חודשים ביחד.

שלום
דר' אורן,תודה על תשובתך. בהחלט הארת את עיני בדבריך.ובכן, לא מדובר במצוקה כלכלית של מי מאיתנו. סה"כ שנינו עובדים, עם הכנסה יציבה אם כי לא גבוהה במיוחד.לדבריו, הוא מעונין במגורים משותפים כיוון שבעיניו מדובר בקשר שטוב לו איתי והוא מעונין לקדם אותו . גם לי מאוד טוב איתו: הוא מאוד מכבד, משאיר לי מרחב פרטיות וחופש, מעניין לי בחברתו ואנו מתבדחים הרבה . פשוט, נחמד איתו .יחד עם זאת, נראה שאנו רק בתחילת הדרך למרות שאנו המון ביחד . למשל, שבוע שעבר היינו 5 ימים רצופים יחד ועד רגע זה לא היה בינינו ולו קונפליקט אחד או ארוע שגרם למתח ביחסים בינינו. הכרנו את המשפחות שהתרשמו לטובה מהזוגיות ועדיין החשש הגדול שלי הוא מאובדן החופש המוחלט שאני מצויה בו כרגע .כנראה, שאתן עוד זמן לקשר להתפתח ואז אקבל החלטה על סמך הדברים שכתבת לי בתשובתך.תודה רבהתמיד נעים להיוועך בך. חג שמח.רותי