קשר זוגי: תני לזה זמן

שלום
ד"ר חסון,אני בשנות ה-20 המוקדמות לחיי והייתי בקשר רומנטי עם בן גילי ב-4 שנים האחרונות.מעולם לא היה לי טוב במערכת היחסים אך בגלל הנוחות בה החלטתי להישאר בה. בן זוגי נהג 'להתעלל' בי אבל לא מילולית או פיזית. הוא לא התייחס אליי כמו שרציתי, הוא היה מזלזל המון בדבריי, מבטל את דבריי, טוען שאני משעממת, לא כייפית.. תמיד ניסה שנצא עם חברים ולא רק שנינו. הוא השאיר אותי תמיד בסטנד ביי בסופי שבוע אבל בסוף יצא לבלות עם חברים. למרות שלא משנה אם הדברים שהוא חשב עליי הם נכונים או לא (מהסיבה הפשוטה שלכל אדם מגיע כבוד מינימלי שלא ניתן לי), הם לא נכונים ויעידו על כך גברים שהיו רוצים לצאת איתי וחברות.בקשר היו פעמים שהיו ימים טובים אבל בהסתכלות לאחור ובבחינת כל המקרים הטובים לעומת הרעים- כף הרעים כבדה יותר.לציין כי היו תקופות במהלך השנים הללו שבהן הרגשתי חוסר משיכה אליו וחוסר אהבה ו"נדלקתי" על אחרים אבל לא עשיתי כלום בנידון. היו לנו גם הרבה פרידות (בממוצע היה "פיצוץ" כל שבועיים בשנתיים האחרונות) שבמהלכן הייתי שולחת לו הודעות זועמות על כמה שלא מגיע לי היחס שלו הוא היה שומר על שקט תעשייתי ומתקשר אחרי שבוע (פעם גם עבר חודש).. היינו נפגשים וחוזרים.לאחרונה קרה מקרה קיצוני בינינו שבעקבותיו החלטתי שאני לא רוצה להמשיך בקשר הזה יותר, במיוחד כשהוא מגיע במתכונתו הנ"ל. הריב האחרון היה ביום ראשון ומאז הספקתי לשלוח לו הודעה אחת זועמת על המקרה הנ"ל, הוא ענה לי שהוא לא רוצה להמשיך לריב איתי יותר ומאז שקט..מצד אחד אני חושבת עליו הרבה ומנסה להבין מה עובר לו בראש ולמה הוא לא יוצר קשר אם הוא באמת אוהב אותי כמו שהוא טען עד רגע הריב.. אני מנסה להבין למה לא איכפת לו ולמה אף פעם לא היה לו איכפת.. אני מתייחסת לזה ככישלון שלי לפעמים.אני מנסה להכניס לי לראש שכמו שלי הקשר היה נוח גם לו הוא היה נוח וזו הסיבה שתמיד הוא דחף אותנו לחזור. כמו כן, אני לא יכולה להימנע מלדמיין אותו סובל בכל מיני דרכים (בת זוג הרסנית כמוהו, בדידות ודברים בסגנון הזה) ומרגישה שרק אחרי שאדע שהוא סובל וחושב כמה טוב היה לו איתי, רק אחרי זה באמת ארגע ואוכל לומר לעצמי שעשיתי את ההחלטה הנכונה.אני לא מבינה למה אני עדיין חושבת עליו אם ברוב הזמן שהיינו ביחד היה לי רע.אודה מאוד להתייחסותך למקרה.שבוע טוב.

אחת יקרה,
את עם הקשר הזה בראש, כנראה כי זה הקשר היחיד שאת יודעת. זה הקשר היחיד והמשמעותי שהיה לך, ולכן הקשר היחיד שהיית בו עם תקוות לעתיד. וטיבן של תקוות שהן אינן נעלמות בין רגע, למרות שהקשר נסתיים. כך טיבו של המוח הרגשי שלנו, שיש דברים שהוא לומד לאט.ראיתם את הקשר הזוגי שלכם אחרת. את ראית את הקשר הזה כדבר המרכזי של חייך, ועל זה נלחמת. גם אם היו פעמים וזמנים שכעסת עליו ורצית אותו אחרת ממה שהוא, ולפעמים עד כדי יאוש ומחשבה על סיום. אלא שהוא, גם בשל גילו, חשובים לו מאד קשרים עם חברים. חברים גברים. יכול להיות שגם חשוב לו לשמור על האופציות המיניות והזוגיות פתוחות, אני לא בטוח, אבל בטוח שחברת הגברים היא משמעותית לגביו. זה משהו שבדרך כלל משתנה עם הזמן, כאשר עוברים לזוגיות של משפחה. הוא עדיין רחוק מאד משם. מבחינתו, חברת החברים, הגברים, זו של הצבא והתיכון, חשובה יותר, שאומר שהוא עוד לא בשל לקשר זוגי של ממש. יכול להיות שלו היה רוצה אותך הרבה יותר זה היה שונה, אבל לא בטוח. לא עכשיו. זה יגיע, כך אנחנו מקווים בשבילו, אבל כנראה שזה לא יקרה איתך. פגשת אותו בשלב מוקדם מדי של חייו. לו היית פוגשת אותו בעוד 5 שנים, יכול להיות שזה היה אחרת.החשיבה והניתוח שלך לגבי הקשר הזה נכונים. תני לזה זמן. החשיבה הרציונלית שלך, עם הזמן, תחלחל אל זו הרגשית, ותאפשר לך להסיט את הציפיות שלך לעתיד אל קשרים אחרים. תני לזה זמן.