קשר זוגי: נתינה, סבלנות וציפיות

יש ליחבר כבר יותר מי שנתיים.. למרות שהיתה לנו הפסקה של חצי שנה בערך..מאז שחזרנו (מההפסקה) כבר כמעט 3 חודש אני תמיד מפנקת אותו וקנה לו כל מיני דברים..ותמיד חושבת עליו כשאני מסתובבת בקניות.זה ככה היה תמיד מאז שאנחנו ביחד.אבל הוא תמיד שמח לקבל מה שאני קונה לו , אבל הוא אף פעם לא יפנק אותי עם איזה משו קטן כזה לפחות עם פרח קטן.יום אחד דיברתי עם חברה שלי ששאלה אותי מה כדאי לקנות לחבר שלה..ובידיוק חבר שלי היה לידי אז התווכחנו לגביי זה.ואמרתי לו פתאום משפט כזה: "אבל חבל שאתה אף פעם לא קונה לי כלום" !והוא אמר לי בגלל שאני לא רוצה לפנק אותך יותר מידי שתיתרגלי לזה.מיצד אחד הוא צודק!. אבל מצד שני גם אני רוצה לזכות לפעמים לאיזה פינוק או הפתעה.מה להגיד לו? מה לעשות?אני פשוט לא נעים לי להגיד לו כי אז הוא יתרגז או משו כזה ויגיד לי "מה רק על זה את חושבת"?בבקשה תביא לי איזה עצה או טיפ.תודה מראשריטה

ריטה יקרה,
לא כתבת בני כמה אתם, אבל עושה רושם ששניכם צעירים. את יכולה גם להפסיק לקנות לו, ואם הוא ישאל אותך, תגידי שאת לא רוצה שיתרגל לזה. אבל זה תהליך ארוך (חודשים ויותר עד שהוא יתחיל לשאול מה קרה, או בכלל לשים לב), ולא באמת יועיל.יכול להיות שהוא באמת לא יודע לתת ולפרגן, אבל אולי גם אין לו מספיק כסף כדי לתת, בעיקר אם הוא תלוי בהוריו מבחינה כלכלית (והנה, את מבינה מדוע כתיבת הגיל חשובה). יש לא מעט אנשים שגדלו בבית שבו אין הרבה, והם מתחנכים לחסוך, עד שקשה להם להיות נדיבים, ובצד זה, יש משפחות שהן מאד נדיבות למרות שאין להן הרבה. את צריכה לשים את היד על הדופק, ולדעת קודם כל מה הוא מסוגל לתת, וגם לבחון אם הוא מסוגל נפשית לתת. את מחנכת אותו לנתינה דרך הנתינה שלך, וכך צריך, אלא שבמקרה שלך זה לא עובד. גם רמז בכיוון לא עבד. אבל אולי כן. כי אולי הוא זוכר את מה שאמרת, ולמרות המשפט המתחכם שלו, הוא מבין שאת שמה לב, ואולי כן ייתן לך משהו בזמן המתאים. והחוכמה היא להגיד משהו ביקורתי רק לעיתים נדירות. כדי שיזכור, וכדי שיפנים, וכהערה, לא כפתיח לויכוח, כי בעקבות ויכוח הוא יעשה בדיוק את ההפך.לזוגות שבאים אלי ליעוץ, אני יכול למלא את התפקיד הזה של "מחנך" לזוגיות ולנתינה, כאשר אני מדבר עם כל אחד מבני הזוג בנפרד. נראה לי שאתם לא בשלב שאתם זקוקים ליעוץ, ולכן תצטרכי להתאזר בסבלנות, לראות אם מה שהצעתי עובד, ואם לא, להחליט אם זה מתאים לך או לא. הערות מעשיות וישירות בעניין הזה, אפשריות רק אם האלטרנטיבה היא עזיבה, וכמתן סיכוי אחרון לפני סיום יחסים.

קודם כל תודה על תגובתך, אני מאוד מודה לך.ולעיניין לא זה לא קשור פה לכסף כי כסף לא חסר לו שהוא צריך לבקש מהורים שלו או משהו כזה.ובקשרל גילנו אני בת 17 והוא 18.לא הבנתי רק לגביי מה שכתבת לגביי "מסוגל לתת נפשית" הייתי רוצה שתפרט לי ותסביר לי טיפה יותר.ובקשר לייעוץ אנחנו לא צריכים עדיין למה אנחנו צעירים ויכולים להחליט מתי להפסיק את הקשר ומתי לתקן או משהו כזה.אני פשוט רוצה שלא יחסר לנו כלום בקשר ויהיה יציב וטוב ,בלי בעיות על הראש.וגם כן איך אני יכולה להסביר לו ולהגיד לו שיספר לי וידבר איתי יותר על דברים שמפריעים לו.כי הוא אם הוא עושה את זה אז כבר בכעס, ואז פתאום אני צצה אשמה. הוא מאוד נוקשה אבל אני רוצה לרכך אותו טיפה מה אני יכולה לעשות תמליץ לי.ושוב תודה ...ריטה