קשר זוגי: מריבות וחששות

ה » לפני 11 דקות

היי בן זוגי ואני כבר קרוב לשנה יחד...
בחודשים האחרונים חווינו המון ריבים קטנים על גבולות , אי הבנות וכל מיני דברים שזוגות עושים על מנת לבחון גבולות מסתבר- שיצאו מפרופורציה אך התגברנו עליהם - כך חשבתי לפחות והמשכנו הלאה עד ש היה ריב גדול מאד שגרם לפיצוץ בנינו ובאותה שיחה נפתחה שיחה מאד כנה בנינו שבה בן זוגי השתפך בפניי על רגשותיו אליי, שהוא מבולבל מכל הריבים שנשאל האם אוהב אותי אמר שהוא לא יודע ושהוא מרגיש חנוק ושהוא מבולבל שנשאל האם ראה אותי באישתו- טען שלא חשב על זה מעולם- בפועל דיבר איתי על זה הרבה , היה קורא לי אישה שלי ובכלל למעלה משנה איתי בזוגיות בגיל קרוב ל40 בטח לא בשביל הכיף אחרי שהכיר אותי למשפחתו והפכתי חלק מהם טען שהוא לא רוצה לחזור להיות רווק אך הקשר לא עושה לו טוב מצד שני מבין שהבעיה היא גם אצלו הבריחה והחוסר התמודדות לה הוא רגיל בכל שנותיו כרווק (מעולם לא היה בקשר) ובקיצור השיחה הייתה הלם מוחלט בשבילי - היות ודאג להרעיף אהבה עליי לאורך הזמן בקיצור זב הכה בי כרעם ביום בהיר אני לקחתי את הריב מאד קשה...אני צעירה ממנו בעשור( אני בשנות העשרים ) והתחלתי לחשוב אחרי כל ההלם והבהלה ולחשב מסלול...לקחתי מס צעדים אחורה וכשבחנתי את מה שקורה הבנתי שיצרתי לעצמי אהבה גדולה אליו שהתבססה רובה בפנטזיה ולא על מי שהוא באמת..כשהתבוננתי גיליתי שהוא דיכאוני , מדוכדך , שכמעט שום דבר לא באמת מספק אותו אך בשל הטראומה התחלתי ללכת על ביצים..הנחתי לו מפלס הלחץ ירד בנינו והכל בסדר השיחה נגמרה ברצון להתגבר על המיכשול ושהוא ילך לפסיכולוג והוא באמת התחיל ללכת
אבל אחרי כל זה נשארתי פגןעה, נבגדת משהו שם הפר לי את האמון כלפיו וחוויתי סוג של התפקחות ואני לא יודעת מה לעשות...
האם לתת לזמן לעשות את שלו ולקבל תשובות מהחיים או לקחת החלטה ולהיפרד ....
בנתיים לא טוב לי בבטן...יש איזה שהיא רכבת הרים הכל רגיל ואנחנו אף מסדרים אך בפנים יש לי באלגן שלם...אשמח לעזרה.
בן זוגי ואני לא גרים יחד אנחנו גרים באזורים שונים ופגישותינו מתבססות בעיקר על סופשים ומידי פעם באמצע השבוע..

מהי עצתך? מה דעתך על מה שבן זוגי ואני חווינו בתוך כל הריבים ועל העירעור ברגשותיו? ועל כל מה שהוא הטיח בפניי? קשה לי להתגבר על זה
עבר חודש כמעט מהמקרה ולא היה ריב..

משברית יקרה,
האם מה שכתבתי בפיסקה הבאה יכול להיות תואם את המציאות?היית בקשר של שנה עם גבר כבן ארבעים, שהיה מעט מאד בקשרים זוגיים. הוא מאד רצה אותך בשל דברים טובים מאד שהוא מצא בך, ולכן השתדל להיות אופטימי מאד, ולשדר אופטימיות כדי שזה יצליח, אבל יחד עם זאת, המריבות ואי ההסכמות שהיו ביניכם, גרמו לו בהדרגה לפקפק באיכות הקשר שיכול להיות ביניכם, למרות הרצון הטוב ולמרות הרגש?אם זה יכול להיות נכון, אז אולי זה נכון. מה שאת כתבת זה סוג אחד של פרשנות לעובדות, ואני ניסיתי לתת פרשנות אחרת, שנראית לי הגיונית לא פחות, ואולי יותר.ואז נשאלת השאלה המשמעותית: אם יש לכם מרכיבים כל כך טובים, מהיכן מגיע המרכיב ההרסני של הקשר - המריבות והחיכוכים והטענות והמריבות?כפי שאת כותבת, נראה לי שמדובר בדברים שאת רוצה שיתמודד איתם ולו קשה. האם כל הדברים שאת רוצה שיתמודד איתם מחוייבי המציאות? - אני לא יודע מה התשובה הנכונה. מנסיוני - לא בהכרח, אבל אני לא מכיר אותך. לפי דברייך, את משוכנעת שכן. אבל כפי שאת רואה, הלחץ שהפעלת עליו היה אולי גדול מדי בשבילו. האם רק הוא אשם? - קשה לי לומר. במצבים כאלה, יש שניים, ונראה לי שאת זקוקה להתמודדות הזו כשמשהו לא מסתדר לך, הרבה יותר ממנו. סביר שייעוץ זוגי יוכל לעזור לכם לגשר על הפערים, להקטין אצלך את החששות מפני דברים שאת חוששת מהם בזוגיות, ולהעצים אצלו את היכולת להתמודד עם הטענות, ועם הצורך שלך לתקשר את הצרכים שלך. אבל זה משהו שיש לעשות בשניים.