קשר זוגי: טכנולוגיה כהסחה?

שלום רב,
אם רק הייתי יכולה לזרוק את כל המסכים וואי נראה לי שהיה לחלקנו קל יותר.מה עושים עם בעל שאני אוהבת מאוד מאוד וגם הוא אותי, יכולה לסמוך עליו שיהיה לצידי בכל דבר וענין, אבל יש לי בעיה שמעיבה על מערכת היחסים בעלי נמצא בקשר עם בחורות צעירות באתרי הכרויות וגם בווצסטאפ, הוא בן 63 ומתכתב עם ילדות בנות 20, כל פעם הוא אומר שהוא מפסיק עם זה אבל אני יודעת שהוא לא, הוא פשוט נהנה מזה. לדעתי ההתכתבויות הם לא בארץ אלא מחו''ל, הוא גם מדבר איתן בטלפון. זה לא מפריע לו לנהל את חייו המקצועיים והמשפחתיים, היחסים שלנו מצויינים בדרכ.דעתך בבקשה

רוצה להוסיף שעד שבעלי מבטיח שיפסיק(והוא לא) הוא מכחיש, כל הזמן מכחישטוען שאני מספרת לעצמי סיפורים שלא היו ולא נבראו לפעמים אני באמת מתחילה לחשוב שהשתגעתי ושאני לא בסדר עד שאני מזכירה לעצמי שראיתי במו עיני קטעים מסוייים, תמונות וכו'(גזלייטר?) כבר הגעתי לבית חולים עם לחץ בחזה, הדבר הזה משפיע לרעה על הבריאות שלי, על ההנאה מדברים קטנים וגדולים, קשה לי לתפקד ואני מתכנסת בתוך עצמי, מה לו ולילדות בגיל של הבת שלו ובכלל למה הצורך הזה בלקבל מענה או תגובה מהן אם בצורה של הודעות טקסט או הודעות קוליות, מדבקות של לבבות או נשיקות וזיקוקים ושיחות בטלפון. עכשיו הוא מוכן להפסיק להכנס לוואצטסאפ משעות הלילה, זה מצחיק אותי כי תמיד אפשר לדבר קצת יותר מוקדם .אבל גם זה משהו, התקדמות או שאני טועה?תודה רבה

קורין יקרה,
כתבת על 'טכנולוגיה מעצבנת', כאילו את סולחת לאישך, ומאשימה את הטכנולוגיה. 'היא זו שלא בסדר'. יותר קל להאשים את הטכנולוגיה, מאשר להפנות אצבע מאשימה על בן זוגך – אבל את כן עושה את זה. את כן מביעה את מורת הרוח שלך מהשימוש שלו בטכנולוגיה. את כן משוכנעת שהוא נמצא בקשר עם בחורות אחרות, צעירות או לא – האם זה באמת משנה? וגם כאן, זה סוג של הסחה. יותר קל לומר שזה לכאורה לא מוצדק, כאשר פער הגילאים הוא כזה גדול, מאשר כאשר הוא מדבר או מתכתב או מפלרטט עם נשים בגילו. למה, בעצם? למה את צריכה את ההצדקה הזו, כאשר כל קשר עם מישהו אחרת היה פוגע בך? למה את צריכה 'הצדקת יתר'? למה את לא מספיק בטוחה בעצמך, ובמה שנכון לטעמך, לדעתך ולצרכים שלך בקשר הזוגי שלך? למה את צריכה הצדקה למאבק?אני שואל את השאלות האלו, כי זה מה שאני מבחין, את הקושי שלך להאמין בעצמך ובאמת שלך. ולפי מה שאת כותבת – אני גם יכול לראות את הקושי שלך נובע בדיוק מאותו המקום: את רואה את הדברים, והוא מכחיש אותם, ואת כבר לא בטוחה בהם ובצדקתך.ונראה לי שאת כן בטוחה בצדקתך, אבל איכשהו, מולו, את מאבדת ביטחון בעצמך, ואולי אפילו בשפיות שלך וביכולת שלך לתפוס אמת או דמיון, כעס מוצדק או חרדות לא מוצדקות.אז אני באמת לא יכול לדעת מה נכון ומה לא. אני כן יודע שיש מקרים רבים מאד שבהם האינטואיציה הזו נכונה, והכחשה גורפת של הצד השני מערערת את תפיסת המציאות. לכן היא גם מונעת הגשת אולטימטום ברור. לא רק ההכחשה, אלא גם הקושי להסיק את המסקנות, שלפעמים הן מתבקשות, שאומרות: היות שזה המצב, והיות שהוא לא משנה דבר, זה מה שאני צריכה לעשות. וה'זה' הזה הוא מפחיד מדי, ואז נשארים רק בתחושת ההתקרבנות, אבל מבלי לעשות משהו ממשי.מצד שני, הכרתי גם כמה מקרים, הרבה פחות, אגב, שבהם באמת שלא היה דבר, ומה שדיבר היה הפראנויה. החרדה שמא בוגדים מי, והחרדה של אם זה נכון – מה אני צריך או צריכה לעשות, והמסקנה קשה מנשוא, כי היא לא מה שרוצים לעשות. הלבד יכול להיות מאד מאד מפחיד. זה נפתר בקלות רבה יחסית כאשר נעשו בדיקות ממשיות, של חוקר פרטי שהגיע למסקנה שאין שום דבר, של האזנות שהעלו חרס והראו שאין דבר שכזה. לא שזה היה קל להגיע להבנה ש'טעיתי, וכנראה שאני חרדתי/ית' ושצריך להתמודד עם עצמי ועם המסקנות שלי כדי לקיים מחדש חיים זוגיים טובים, כי לפחות בהיבט הזה בן/בת הזוג שלי בסדר. זה לא כזה פשוט גם, אבל זה עדיף.כפי שאמרתי, אין לי מספיק נתונים לומר לך מה נכון. לפי תאורך, ולפי הסטטיסטיקה, כנראה שיש בסיס ממשי למה שאת כותבת, אבל גם כותבת שני דברים חשובים אחרים: א. זה לא מפריע לו לנהל את חייו המקצועיים והמשפחתיים, היחסים שלנו מצויינים בד"כ, ו-ב. 'אני באמת מתחילה לחשוב שהשתגעתי'. ביחד עם זה, קראתי את ההסתייגות שלך ל-ב. אבל הקונפליקט הזה, וחוסר האמון שלך בעצמך, והעובדה שהוא מצליח לערער בך את תפיסת המציאות, מאד מקשה עליך. זה יכול להיות קשה לכל אחד.קיימת האפשרות לשכור מישהו שיש לו גישה טובה לטכנולוגיה, שיגיש לך את כל האמת על מגש. אני אגיד מגש של כסף, כי זה עולה כסף, אבל אז תוכלי א. לדעת במדוייק מה נכון ומה לא, ו-ב. להתייחס לזה, כולל העובדה שכן, שכרת בלש או טכנאי שנתן לך את העובדות, כלומר שלא נתת אמון באישך, אבל הנה, בדיעבד, זה היה מוצדק, אבל הנה העובדות, ובין אם הן מתחברות לבגידה פיזית, או לפלירטוט, או לשיחות לא ראויות אחרות מסיבות כלשהן כי אולי הוא העמיד פנים שהוא צעיר יותר, או שהוא יכול לתת תמורה כלכלית, או אפילו 'תמיכה אבהית לנערה שקשה לה מול בן הזוג הקשה שלה', או מה שלא יהיה – זה לא מתאים לך. את צריכה כמובן לחבר את כל אלה לאמת שאת יכולה לעמוד מאחוריה, ונראה לי שאישך דמגוג הרבה יותר טוב ממך, מה שמקשה עליך. אבל אז את כן יכולה לומר – אני מאד מאד לא מרוצה ממצב העניינים, קשה לי איתם. אתה עומד בדעתך שזה בסדר. אז בוא ונלך לטיפול זוגי – לא כדי שיחליט מי מבינינו צודק (כלומר, לא כמוסד שיפוטי', אלא 'כדי לעזור לנו להגיע ביחד למקום שבו נקבל זה את זו עם הצרכים ההדדיים שלנו, ונחזור לדו קיים טוב ונעים ומכבד, כמו זה שפעם היה לנו, ושאני עכשיו לא ממש מרגישה.'

תודה רבה על תגובה ככ חשובה ומפורטתייעוץ לא יעזור במקרה שבו בעלי מכחיש את הענין, זה לא שאני ממציאה או מתוך פרנויה, פשוט הייתי עדה למס התכתבויות כאלה, אז הוא לא יכול היה להכחיש רק שאמר שאינו עושה זאת יותר- הוא עונה לי ב''ביקשת שאפסיק והפסקתי'', הוא לא!טוען שהחיים שלו הם שלו וזה הגיל שבו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה כי זמנו קצוב ואם לא עכשיו אימתי, ושוב הכחשות שלא מדובר בתהכתבויות וטלפונים.(כמובן שיש קוד סודי לטלפון)לא צריכה חוקר פרטי, ראיתי מספיק.השאלה לא מה הוא אמור לעשות כי זה לא משנה, הוא בשלו,השאלה מה אני אמורה לעשות, ואני אדגיש שוב שחיי טובים מאוד ומספקים, לימודים חברים זמן לעצמי יש לי הכלאני אוהבת אותו מאוד מאוד ומוכנה לעשות עבורו הכל, חוץ מהענין של ההתכתבויות והטלפונים וגם שליחת תמונות.האם אני במלכודת? מצד אחד טוב לי מאוד מאוד ועוד מאודמצד שני זה הורג אותיתודה רבה

קורין יקרה,
נדמה לי שאת לגמרי מתארת מלכודת. או... נגיד.. מילכוד. כי את אוהבת אותו, את גם בטוחה שהוא אוהב אותך, אבל יחד עם זה, הוא עסוק בפעילות שמחרפנת אותך. את מתלוננת, מדברת, אוסרת, והוא עדיין בשלו. את לא רוצה להציב אולטימטום שאת לא מוכנה לעמוד בו, ואני מעריך את זה. אבל השאלה היא בכל זאת – איך את מצליחה ליצור בו את האמפתיה כלפייך ולמצוקה שלך, כאשר הוא עסוק בהנאה/ריגוש שלו, שלפחות כאשר הוא עושה את זה, זה חזק מהיכולת שלו להיות אמפתי כלפייך?העניין הוא שככל שהוא ימשיך בשלו, וככל שאת תצברי עוד ועוד, וככל שאין ביניכם הסכמה על המציאות, של מה נכון ומה לא נכון, ומה קורה ומה לא קורה – המצב הזה ימשיך, עד שמתישהו יהיה לך הרבה יותר קשה להכיל. אני אשתמש במילה 'השפלה', כי נראה לי שלשם את הולכת במערכת היחסים הזו.אם תוכלי לוותר עליה, ולהניח לו, כי את בסך הכל בוטחת בו, ואת לא רוצה לקלקל – אחלה. זה בסדר. יתכן שזה הצעד הנכון.מצד שני, אני חושש שהספק ימשיך וישכון בך, ושזה לא ייגמר שם. או לפחות שהחשש שזה לא ייגמר שם ימשיך ויתקיים, ויש לחשש ולספק הזה נטייה לגדול. אם לא, אז יופי, ואם כן – מתישהו תצטרכו לטפל בזה, בין אם כי תגיעי לשלב האולטימטום, כי באמת לא תוכלי יותר לשאת את המצב, ואולי גם את מה שאת אולי תראי כזילזול בך, או כי תתחילי להגיע למצב שבו יהיה לך קשה להחליט בעצמך מה אמת ומה שקר, כי להכחשות הגורפות יש נטייה לתעתע. האם להתחיל לטפל בזה עכשיו? – כלומר, הכי טוב זה לבד, אבל אני מבין ממך שזה לא כל כך מצליח, אבל אם לבד לא יצליח, אז טיפול זוגי. רק שאני חושש שזה יגיע רק לאחר שהמתח ביניכם יגדל באופן משמעותי. חבל, אבל זה המילכוד.