קונפליקט בזוגיות: כששני הצדדים צודקים

ד''ר אורן שלום
אנחנו זוג בשנות ה40 עם שלושה ילדים קטנים. הבעיה שלי זאת התקשורת מול בעלי ויחסי הכוחות בנינו ואני אסביר. יושבים לנהל שיחה על נושאים שמפריעים ואז אם אני למשל מרימה את הקול או שתוקפנית בשיחה או משתמשת במילה לא יפה הוא חוסם אותי!
אומר שלא מעוניין יותר להמשיך איתי את השיחה וזהו!
לא משנה כמה אנסה לחזור בי או לשכנע אותו שנסיים את השיחה וזה מאוד חשוב לזוגיות שלנו הוא אינו משתכנע!
ואז מרגע זה שהוא מתעלם ממני אני מתמלאת בכעס לא נורמלי עד כמה שאני מנסה למזער אותו לא הולך לי ככ, ואז מפה המריבה רק גדלה כמו כדור שלג. מריבה בה אני יותר פורקת את זעמי והוא שותק ורק זורק לחלל האויר: היום סיימנו את השיחה!
ואז מפה אני כבר לא יכולה לשאת את זה!
את ההתעלמות שלו ממני,את זה שהוא לכאורה מנהל את השיחה ואותי ואני צריכה מעין להקשיב לנהלים שלו ולעקרונות שלו ואז אני מרגישה שזה מוריד אותי ומגדיל את הפער ביחסי הכוחות בנינו , שמספיק אני חשה חוסר שיוויונית מולו בכל מני נושאים בבית.
ואז הכעס שהיה לי לפני רק גדל יותר!! והוא יותר תופס ממני מרחק אבל אני לא מצליחה לשלוט בעצמי בגלל רמת הפגיעות שאני חשה...לוקחת הכל ללב,נפגעת ושבירה.

אוקיי, אז הבנתי עם השנים שהוא זה הוא!! וככה הוא!! והוא חוסם אותי ברגע שמגיעה למקומות שלא מקובלים עליו.
אבל מה עליי לעשות?? למה אני לא מצליחה להגיד...אוקיי אתה לא מעוניין שנמשיך את השיחה..אוקיי ולקבל את הדברים הפרופורציות ולא לאבד עשתונות.הילדים עדים לכך שאני לוקחת את הדברים קשה וללב וזה מוציא אותי ואת הבית מאיזון!
אייך להשתנות???
אז אוקיי צעקתי,הוא לא קיבל,בלם אותי?? אייך מפה אני ממשיכה בלי להשבר או לגלות חולשה למולו?
זה רק מחזק אותו למולי ומחליש אותי!!
ומוריד לי את הבטחון ...
בבקשה אודה לך מאוד מאוד על כל הכוונה/ ייעוץ.

רז יקרה,
לפעמים דיון בקונפליקט הוא בעייתי, כאשר יתכן מאד ששני הצדדים צודקים. כך זה כאשר הוא לא יכול, אולי על פי אופיו, לספק את הצורך שלך לדבר על דברים, להתווכח עליהם, ואפילו לריב עליהם עד שדעתך נחה, כי הוא מתחרפן, אולי, ממריבות וכאשר כועסים עליו או כאשר מכעיסים אותו; ואת לא יכולה, על פי אופייך, להגיש לו את חוסר שביעות הרצון שלך, את הקושי שלך כאשר דברים אינם מתנהלים כראוי על פי דרכך, ואת הפגיעות והעלבון, לפעמים, באופן שליו, עטוף במרמלדה, כדי שהוא יוכל לאכול אותו או לפחות להקשיב. הצדק כנראה אינו רק איתך, אבל את צודקת בכך שאת נפגעת, נעלבת, ומתחרפנת מכך שאין לך יכולת שליטה או השפעה על מה שקורה ביניכם. גם הוא צודק בכך שאת מעכירה את השלווה שלו, פוגעת בו, אולי גם מעליבה אותו, או אולי אפילו מביאה אותו למקומות שבהם הוא צריך להחזיק את עצמו בכוח, כדי שלא להגיע לכעסים או לספוג את עוצמת הכעסים שלך. אלה הם לא החיים שאת רצית לעצמך, ואלה גם לא החיים שהוא איחל לעצמו.העניין הוא שהוא לא יודע להקל עלייך, ולאפשר לך לדבר איתו על דברים שהם מאד חשובים לך, אבל באופן רגוע יותר. הוא לא יודע איך להרגיע אותך מבלי לעצבן אותך יותר. ואת לא יודעת איך לומר לו את הדברים אחרת, ואז אולי כן להצליח להשפיע עליו, כי אם תפסיקי, או תעשי אחרת, זה ייראה לך כאילו את עושה פחות, ואז המצב יהיה עוד יותר גרוע. אולי את מרגישה כמו הילד בחומה ההולנדית, עם האצבע בחור, שדואגת ושומרת בכוחך הדל, כדי שהחומה שבנית לא תיהרס ותהרוס את העולם שבנית.רגע לפני שאשלח אתכם לטיפול זוגי, אשלח אותך לקרוא שיחה שניהלתי כאן עם מישהי. ראי את השיחה, ראי את הקושי שלה להתמודד עם תחושת אי הצדק שהיתה לה, ואת ההבנה שכדי לשנות היא לא צריכה לעבוד קשה יותר, אלא לעשות שינוי רגשי.ראיבקישור הזה, בצד ימין, "שיחה ראשונה" ואחר כך "שיחה שניה", תחת הכותרת 'חיזוקים חיוביים'.תראי שם שלפעמים לעבוד פחות, קשה יותר, אבל יכול להיות גם מועיל יותר.