קשר זוגי: התמודדות עם שליטה ואלימות

לדר' אורן חסון היקר
שלום רב,אני כותבת לך בפורום בשלב ראשון, וייתכן שאפגש איתך בהמשך.אני נשואה חצי שנה לעולה חדש מארצות הברית. הכרנו שנתיים לפני כן. הוא עלה לארץ לפני שנה, מתקשה למצוא עבודה, התחיל אולפן ועזב אחרי חודש, ניסה ישיבה של עולים (כי אנחנו בעלי תשובה) והתייאש אחרי חודש.אני מבינה שיש לו קשיי הסתגלות. הבעיה הוא שהוא אלים, וזה רק הולך ומחמיר. היו סימנים לפני הנישואים, שחשבתי שעם טיפול מתאים ניתן יהיה להתגבר עליהם.הוא פעם נעל לי את הדלת כשאני בחוץ בחורף קר (גרנו יחד לפני הנישואים), אומנם פתח אחרי כעשר דקות, אך הייתי מאוד נסערת. כל זאת בעקבות וויכוח.יש בינינו פער דתי והוא מתווכח איתי המון לגבי הדת, מנסה להכתיב לי מה ללבוש לפי ההלכה, ומצידו לא מוכן להקשיב כשאני מבקשת שיספר את הזקן, או ילך להתנדב או להתאמן בחוג ג'ודו שהוא אוהב (כי הוא מאוד השמין בשנה שהיה בבית). הוא לומד תורה דרך אינטרנט וספרים במהלך היום.האירוע המרכזי היה בבוקר שישי האחרון, לא פעם ראשונה, אך הפעם חמור ביותר. בבוקר קמתי והכי חשוב לציין שאני בהריון חודש 3. היו לי שבועיים קשים שלא הרגשתי טוב, אז התלוננתי יותר מהרגיל, בבוקר כעסתי שסיים מים ולא שם בקבוק חדש במקרר, ושהוא שומע שיעור תורה ולא נותן לי לשמוע מוסיקה כי אני רוצה לנקות את הבית, אחר כך הערתי לו לגבי הזקן שלו ואז הוא התחרפן ואמר שאני חולת נפש וכל הזמן שלילית ומתלוננת, הוא נתן לי מכה בראש עם בקבוק ריק, משך לי את השיער, חסם לי את הדרך, לא נתן לי את הטלפון כך שבהתחלה לא יכולתי ליצור קשר ולבקש עזרה.בחדר שינה הוא התעקש שאשכב על המיטה, הוא חסם לי את האוויר בפה לכדקה (האף שלי סתום בדרך כלל). אני שוב מזכירה שאני בהריון. שנינו הלכנו לנוח בחדרים נפרדים. שהוא קם הוא שוב היה עצבני ונזכר בכל מיני תלונות לגבי העבר שלנו, הוא הכאיב לי עם דחיפת האצבע לתוך הבשר בזרועות שלי (נוצרו סימנים כחולים). מתוך הגנה עצמית נשכתי אותו ויש לו סימן כחול ענק, ואז הוא נתן לי מכה מצלצלת בפנים וברקה, ואחר כך עוד אחת. ברגע הראשון שהוא החזיר לי את הטלפון יצרתי קשר עם חברה, נסענו למשטרה והם לא ממש סייעו. השוטרת רק הפחידה אותי שיהיה מצב שלשנינו רישום פלילי במשטרה ושתלונה תוביל בטוח לגירושים, לכן נמנעתי מהגשת תלונה.חזרתי מיד לגור עם ההורים, שיתפתי אותם לראשונה במה שקרה. הם מאוד נסערים ולוחצים עליי להתגרש. אני ובעלי כן התחלנו סוג של ייעוץ זוגי דתי רק פעמיים ושיתפתי אותה מה קרה והיועצת לא יודעת מה לעשות. אומרת שגדול עליה.אני חושבת לפנות מחר לרווחה.מה עושים במצב כזה? יש לי עובר בבטן ואני חוששת לשלומו. יש לחץ מסביב שאני אתגרש. אני מאוד אוהבת את בעלי ולא רוצה להתגרש, ומצד שני לא רוצה להיות בסכנת חיים.האם יש סיכוי לבעל אלים לחזור להיות נורמלי???אנא עזרתך הדחופה. תודה ענקית!!!

אובדת עצות יקרה,
מה שאת כותבת, לא מבטיח טובות. אני מבין שאת בהריון, שלושה חודשים, וכרגע לא אתייחס לזה, אלא לקשר הזוגי שלך. בן הזוג שלך קשיח מאד, נוקשה, לא גמיש, צריך שדברים יהיו בדרכו, ומשתמש בדת כדי להצדיק את השליטה שלו בך. נראה שאין לו כלים של יכולת שיחה ושכנוע, ואז הוא מגייס לעצמו את הצדק הדתי מחד, ואת הכפייה הפיזית, מאידך. ואולי כאשר זה בשם צדק אוניברסלי כלשהו, כמו הדת, זה מוצדק בעיניו. הוא לא יודע להתמודד עם תסכולים שלו, ואת מחוייבת לשמור על עצמך פיזית. לכן, אהיה מפורש:אסור לכם להיות ביחד, ללא טיפול!גם עם טיפול זה לא יהיה פשוט, כי ההצדקה הדתית שיש לעצמו בעיניו (בלי שום קשר לכך שהדת לא מצדיקה אלימות), תפריע לו להקשיב לטיפול, ולהתמתן, או להעריך את המטפל. היועצת הדתית שלכם היתה ישרה מספיק כדי לומר שזה גדול עליה, וזו אמירה חשובה - כי זה טיפול לא קל. זה לא פשוט לאף מטפל, אבל האפשרויות שלך הן שתיים: האחת היא להיפרד ועכשיו, והשניה היא ללכת לטיפול שבו שניכם, אבל שניכם, מחוייבים אליו, ושברור שאם אתם מפסיקים אותו או לא עושים אותו בקצב הנכון (ויתכן שתצטרכו, לפחות בהתחלה, יותר מפגישה שבועית), אז את צריכה להיפרד ממנו. אלה הם החוקים שאת צריכה להכנס אליהם, ומחוייבת להכנס עליהם ולהתמיד בהם ולא לוותר עליהם בשום שלב, גם אם תתפתי לעשות כך, כי החוקים האלה הם אלו אשר יגנו עליך. גם מפני עצמך.לא מספיק לאהוב אותו. אם זה יימשך, תיפגעי פיזית ונפשית. השילוב של הפגיעות הללו, עם התחושה שלך שאת אוהבת אותו, יכול להיות הרסני, כי הוא משעבד, והנזק הנפשי יכול להיות גרוע הרבה יותר, כשהקושי לברוח מנישואים שכאלה יהפוך להיות קשה יותר ויותר. אסור לך להיות עם זה לבד.טוב מאד שפנית לתמיכה של המשפחה שלך, ואני לא מאשים אותם שהם לוחצים עליך להתגרש. אם את מבינה את מה שכתבתי למעלה, את יכולה להבין למה.אני חושב שאת צריכה להישאר איתם עד שתיפרדו, או לפחות עד שתתחילו בטיפול משמעותי, ושתקבלי בטיפול את האישור שבטוח לך לחזור ולגור איתו. ופני לרווחה,ברור שאת צריכה.תקבלי הדרכה ברורה יותר ותמונה ברורה יותר של המציאות, של הסיכויים ושל הסיכונים, ובכלל זה גם של המשמעות של הורות משותפת בנפרד עם איש שכזה.