קשר זוגי: התמודדות עם עבר

היי ד"ר אורן,טוב לגלות שיש את הפורום הזה, אני מקווה מאוד שתוכל לייעץ לי מאחר ואני קצת במצב של חוסר אונים.אני בר, בת 28.5, בהיסטוריה שלי מערכת יחסים אחת ארוכה של שנה וחצי שהסתיימה לפני שנה וחצי. ומערכת יחסים נוספת של 3 חודשים שהסתיימה לפני כשנה.בשתי מערכות היחסים הללו, אספר בקצרה שחוויתי תקופות קשות של זלזול וחוסר פרגון מבני הזוג שלי, הייתי תמיד לחוצה בעקבות כך ואף פעם לא התחלתי לחוות אהבה שלימה, אמיתית ובריאה. כבר חשבתי שמשהו בי לא בסדר, הרגשתי אבודה. אני בחורה משכילה- שני תארים, עובדת בעבודה מסודרת, עוסקת בספורט. סה"כ יש לי חיים מאוד נורמליים.לאחרונה, לפני כ 4 חודשים הכרתי בחור מקסים, דיברנו המון בטלפון ובהתכתבויות. בפועל התחלנו לצאת רק לפני חודש וחצי. מהדייט הראשון כבר הפכנו לזוג ובאמת שזכיתי בבחור יוצא דופן, מתחשב, קשוב, מכבד- כל מה שלא היה לי. אני חושבת שהוא אפילו גם מפתח כלפי רגשות של אהבה.ידוע לי שהוא אחרי קשר של 6 שנים עם בחורה בגילי, הקשר ביניהם נגמר לדבריו לפני 8 חודשים בערך והוא שם הכל מאחור, המשיך הלאה כי הוא יודע שזה לא בשבילו, שזה לא עושה לא טוב. באמת שהכל בסדר בינינו וזורם הכי טוב שיש. אנחנו נהנים ומבלים וטוב לנו יחד מאוד.הבעיה כרגע מבחינתי היא האקסית. מתקשרת ללא הפסקה כשאני איתו בסופי שבוע. הוא כמובן לא עונה לה, היא מחייגת ממספרים חסומים ומנסה לחקור עלינו בכל דרך. אני מאוד משתדלת לשמור על איפוק ולגלות בגרות, לא לעשות מזה עניין ובאמת לשמור על קור רוח. אני עושה את זה כי מאוד טוב לי איתו ואני רוצה לשמור על זה. לא רוצה לתת לה להרוס לנו. חיכיתי לו המון זמן.דיברנו על זה כמה פעמים, שיחות רציניות והוא הבהיר לי שהוא לא רוצה כלום איתה בשום פנים ואופן ושהוא יודע שטוב לו איתי וזהו.החשש שלי הוא...שהוא אולי נותן לה את הלגיטימציה ליצור קשר. אולי הוא לא ברור איתה מספיק? אולי לא תקף?יש לי פחד פנימי תמידי שהנוכחות שלה בצורה הזו בחיינו תהרוס לנו. אני מצידי מנסה לעשות הכל. מגלה בגרות רבה!!!אני זקוקה לדעתך, מה עליי לעשות, האם שוב לדון בכך?מה אתה חושב שגורם לזה?תודה!בר

חשוב לי להוסיף ולומר, שאני מאוד מנסה גם להבין והוא רואה את ההשתדלות שלי ומעריך אותי על זה מאוד. העניין הוא שיש לי כל כך הרבה חרדות "שייקחו" אותו ממני בגלל כל מה שעברתי אז (בגידות ותמיד הייתה מישהי אחרת). אני סופסוף מרגישה שאני במקום הראשון, היא ממש לא מאיימת עליי. אבל העבר לימד אותי שיש כנראה "כוח" לקשרים מהעבר, לאקסים ואקסיות. אני כולה חדשה בחיים שלו, אין לי וותק, אין לי פז"מ.עיקר החשש שלי הוא ברגעים האלה שהיא מזכירה לנו שהיא קיימת וקצת מערערת אותי. אני גם לא יודעת מה זה עושה לו בפנים...אם זה מעורר אצלו רצון מסוים.לגבי עניין נוסף, אני אכתוב לך בהודעה נפרדת.תודה

בר יקרה,
את כותבת על שני מרכיבים בבעייה, שניהם קשורים לאקסים, ושניהם מעצימים אותה. האחד - הקושי של האקס של בן זוגך להיפרד, והאובססיביות שלה שמנכיחים אותה בקשר שלכם למרות רצונו. השני - הנסיון הלא מוצלח שהיה לך עם שני האקסים שלך, שגם הוא מנכיח עצמו בקשר הנוכחי שלך, דרך חוסר הביטחון שלך בבן הזוג. וזאת - למרות שאת מבינה ורואה שהוא אחר, מתחשב ומכבד.בסופו של דבר, שני הדברים מתמצים בבן הזוג שלך, ובביטחון בו. ביכולת שלו להתמודד עם בת זוג שסיים איתה את הקשר, כשבעצם ההבנה שלו צריכה להיות אולי אפילו ברורה יותר שהיא אינה טיפוס פשוט. לכאורה, ואולי זה מה שמפחיד אותך, שהנוכחות העיקשת שלה אולי מצביעה על עד כמה שהיא רוצה אותו, אבל אם הוא אדם חכם ומבין, ומחפש קשר של שלווה, שם אין לו את זה, וכנראה גם לא יהיה לא את זה אם ינסה שוב. איתך, לפי האיפוק והבגרות שלך, הוא יכול לראות שזה אחרת. האם הוא "אחר"? כלומר, כזה שיימנע מלפגוע בך, בניגוד לאקסים האחרים שלך? הנסיון הקודם שלך אינו מוצלח, והוא אולי גם מערער את הביטחון שלך בעצמך. אבל אם תנתחי את העניין בראש שקול, תוכלי לדעת שבעצם מה שהכי מאיים עליך זה הפחד שהוא יחזור למי שרוצה אותו כל כך. לא בטוח שהוא רוצה, אבל אם את יכולה להראות לו גם את שאת רוצה בו, באופן שקול, מתון ומכבד, ובנתינה קשובה, נעימה ולא מעיקה, יתכן שבזה תפתרי את החשש שהוא ירצה אותה רק כי היא רוצה אותו. זה כשלעצמו לא מספיק, אבל זה גם משהו שאת יכולה לעשות, וכנראה באופן שהוא נכון יותר. הקושי היחיד אולי, הוא שכדי שתוכלי לעשות את זה תצטרכי להיות מוכנה להוריד מעט הגנות שלך, ולהתמסר יותר לקשר הזה, וללא פחד. כן, זה מפחיד, אבל אם זה קשר טוב, והבחור שווה את הסיכון, כדאי לנסות ולהראות לו שאת באמת מעוניינת, ושאת סומכת על כך שמה שאת רואה זה גם מה שיש.- ולא הבנתי מה כתבת לגבי העניין הנוסף... :)

היי דר אורן,תודה לך על המענה. בהחלט, הוא שווה מאוד את "הסיכון" הזה של לתת לעצמי להוריד את ההגנות, והאמת שזה קורה לי גם מבלי שיש לי שליטה על זה כל כך. בסופש האחרון היו התפתחויות, הוא התוודה בפניי על רגש של אהבה שקיים אצלו כלפיי. הוא לא אמר את זה כמה פעמים, אמר את זה פעם אחת ואמר את זה שוב בדרכים אחרות כמו "אתה חשובה ויקרה לי מאוד", "אנחנו כאן כדי להישאר".אז הבטחון שלי התחזק מעט מהפעם ההיא שכתבתי לך בשבוע שעבר.לגבי האקסית...אני יודעת שהוא לא רוצה אותה ולא יהיה איתה. היא מזכירה לו תקופה מאוד חשוכה בחייו. הוא סיפר לי קצת על מה שהיה לו. הפחד שלי נעוץ בחרדה הזו שהשתרשה בי עם הקשרים הקודמים שינטשו אותי או יעזבו אותי. יש בי מעין חוסר בטחון בעובדה שכאילו לא מגיע לי משהו טוב למרות שאני יודעת שמגיע לי. אני סופסוף חווה אושר טהור, רוגע ושלווה בקשר שאני באמת לא מכירה. עד כדי כך שאני מרגישה עילוי לפעמים. אז אני נכנסת למחשבות של "אוקיי, אין סיכוי שכל כך טוב לי. מתי הכל יתפוצץ לי בפנים". זו מחשבה מפחידה ואני סוחבת אותה איתי על אף המאמצים שלי להיפטר ממנה ולהכניס לעצמי לראש ש"דנה, את מהממת, בחורה נדירה, הנה....תהני מהסוף הטוב שלך כי זה מגיע לך". כאילו שאני רואה את זה רק מהצד שלי, שרק אני אמורה להיות אסירת תודה. כשלמעשה...ממש לא! הצד השני צריך להיות (והוא כן) אסיר תודה לא פחות על כך שהוא זכה להיות חלק מחיי.אז התובנות האלה שלי:1. שקיים אצלי חוסר בטחון בי, בעצמי.2. שאני לא מעריכה את עצמי מספיק וכנראה שמים לב לזה.3. שיש לי משקעים מהעבר שאני עדיין סוחבת איתי.4. שיש אקסים כמו בכל קשר והם לא צריכים להוות איום.הן תובנות שאני צריכה לדעת איך להתמודד איתן ולא לתת להן להרוס לי.השאלה- איך דר אורן? איך לחיות את ההווה והעתיד מבלי לחיות את העבר תוך כדי?

בר יקרה,
יכול להיות שאת בעיקר חוששת שתתקשי להתמודד עם מצב שבו הקשר הזה בסופו של דבר לא יצליח, בין אם זו תהיה החלטה שלך, ועוד יותר אם זו תהיה החלטה שלו. וזה נכון. זה מפחיד, אבל זה הפחד שאיתו את אמורה להתמודד - ונכון אמרת, דרך הגברת הביטחון העצמי שלך, כדי להרגיע את עצמך. אבל זה רק חלק מהתמונה. החלק האחר, זה חוסר הביטחון שלך להתמודד עם אכזבה קשה. ועל זה את צריכה לדבר עם עצמך אחרת. שימי לב שבכל מה שכתבת, לא התייחס לזה, למרות שבדרך כלל זה הגורם העיקרי לחרדות בקשר.בדקי עם עצמך את העניין. ראי איך את מתמודדת עם האפשרות שאולי זה לא יהיה זה, בסופו של דבר. זה לא פשוט, כי את רוצה להיות שם, ובאופן מלא וללא הגנות, ובאותה עת, גם לומר לעצמך שתסתדרי אם זה לא יהיה. זה מאד קשה לעשות ביחד. איך חיים את העבר וההווה, מבלי לפחד מפני העתיד? (כן, טוויסט קטן של מה שכתבת...)את בקשר חדש יחסית, וככל שיימשך, כך אמור להיות קל יותר מכאן והלאה. אם זה יישאר קשה לך, חשבי על טיפול לזמן מה - שזה אומר למספר פגישות, עד שתרגישי יותר בטוחה בסימנים של מה שיש, ואולי גם תוך כדי שיחה ריאלית על הפחדים שלך, ועל הכוח הפנימי שלך.

היי שוב ד"ר!האמת שאני ממש מנסה לשמור את עצמי עם רגליים על הקרקע ולעשות את מה שאתה אומר...לחשוב על התרחיש של "אם זה לא יצליח" שאני כן אוכל להתמודד עם זה. אבל אני חייבת להודות שזה נורא לחשוב על זה. מצד אחד, אני רוצה להתרכז במה שטוב, בדבר החיובי הזה שסופסוף, סופסוף קורה לי. אך מצד שני, אני צריכה להיות בשליטה ולא לתת לעצמי להיכנס לאופוריה חס וחלילה, כי אולי זה ייגמר.אז אני נמצאת פה בקונפליקט עם עצמי...כי בסהכ ביקשתי להיות קצת יותר חיובית (ואני לא אדם שנוטה להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז בשבילי זה הישג). זו הפעם הראשונה שהרגשתי כל כך בטוחה ושאני נמצאת במקום הנכון ובדיוק היכן שרציתי להיות. אז... איך זה בכלל ייתכן שאולי זה לא זה? אני בעצם אומרת שהאופציה הזו היא בכלל לא בגדר אופציה בעיניי...אז אולי זה באמת לא מציאותי לחשוב כך.ובעניין האחר- האקסית. גם הלילה הייתה התפתחות וחייגה בשעה מאוד מאוחרת בלילה לטלפון של בן זוגי. אני מניחה שזו היא כי החיוג היה ממס חסום וגם בשעה מאוחרת. אז אני שואלת אותך (ובעיקר את עצמי)- מה אני יכולה לעשות בנידון?הוא יודע שזה מטריד אותי, אבל מצד שני הוא לא שולט בה. אז האם הוא באמת לא שולט בזה? האם יש משהו שאני יכולה לדרוש ממנו לעשות?המצב הזה לא תורם לביטחון שלי...זה כל פעם גורם לי לרצות להתכנס בתוך עצמי מחדש ולשים שיריון של מגננה ולהתרחק כדי לא להיפגע ממה שאולי עלול לקרות (לעזוב אותי).מה אתה אומר ד"ר אורן?

בר יקרה,
אני קורא את דברייך, ונראה לי שאנחנו מתחילים לחזור על עצמנו. אני מחזיר אותך לפיסקה האחרונה בתשובתי האחרונה. קראי הכל, אבל קחי בחשבון שהפעם אני שם דגש חזק יותר על הפיסקה האחרונה הזו.

דר אורן,אמרתי בהודעה הראשונה שלי כאן, שאני רוצה לכתוב לך על נושא נוסף. החלטתי להמשיך כאן כדי שאת הרקע אתה כבר תכיר פחות או יותר. הנושא הזה הוא דיי רגיש לשיחה ולכן אני צריכה את ההכוונה שלך פה כי אני לא יודעת מה לעשות.כמו שאמרתי, שנינו אנשים צעירים (29), אוהבים את החיים ונמצאים במקום מאוד טוב בזוגיות שלנו. העניין הוא שאנחנו כמעט ולא מקיימים יחסי מין. יש פעמים בהם בן זוגי ממש מעוניין ורוצה ואנחנו חופשיים אחד עם השני, אבל לרוב כאילו הוא בכלל לא מוביל לזה. אני מרגישה ממש חסרת בטחון במקום הזה וזה מפליא אותי, מאחר ואני מאוד פתוחה ובמערכות יחסים קודמות זה היה חלק מאוד חשוב והיה קורה לעיתים מאוד קרובות.לדוגמא, בשבועיים האחרונים, יצא שקיימנו יחסים פעם בשבוע ביום שבת בלבד.אולי באופן כללי זה תקין, אך מבחינת מה שאני רגילה זה קצת מוזר לי. אני בחורה יפה ומושכת ואני "יודעת את העבודה" במילים קצת בוטות. אני מנסה לרמוז לו ואפילו פעם אחת קיבלתי סירוב.אני רוצה לדעת מה קורה שם, אם בכלל קורה שם משהו...אבל אני לא יודעת איך לפתוח את זה ולדבר על זה בצורה שלא תפגע. אני מרגישה שזה ממש חסר לי, אני לא יודעת איך לומר לו את זה. אני גם לא יודעת איך הוא לא שם לב לזה שאנחנו כמעט ולא עושים כלום.בבקשה דר אורן...עזור לי בעצה טובה, אני באמת צריכה לדעת מה אני עושה.תודה!בר

בר יקרה,
זהו באמת נושא אחר. ואולי אני טועה, אבל נדמה לי שגם בו את נותנת לחרדות שלך להוליך אותך. אבל אולי אני טועה. כמובן, אם את רואה שהוא לא מאד להוט לקיום אינטימיות מינית, ואת יודעת שזה שונה ממה שאת רגילה אליו אצל בני זוג קודמים ואולי בכלל מה שאת יודעת על גברים, זה מערער את הביטחון שלך. כלומר... רגע, אז מה הוא רוצה? הוא כן רוצה להיות איתי, או לפחות כך זה מוצג, אבל לא נמשך אלי? מה זה אומר? האם אני בטוחה?אז כך... יתכן שבן זוגך מיני פחות מגברים אחרים שהתרגלת אליהם. כלומר, הדרישה שלו בתחום המיני, והצורך שלו בתחום המיני, פחותים. ברגע הראשון לפחות, זה נראה מפחיד. זה אחרת, וזה מרגיש כאילו שהוא לא נמשך אליך ולא "באמת" רוצה אותך. אבל זה לא מחוייב להיות המציאות, וכנראה לא המציאות. ואז... אז מתחיל דואט זוגי אחר. אולי איתו את לא מחוייבת ללכת על מינון של יחסים מיניים שאולי היה קצת כפוי עליך עם בני זוג אחרים, כי רצית לשמור עליהם. אולי איתו אתם בעצם באותו מקצב פחות או יותר, ואת לא צריכה לשחק אותה, וגם לא "לדעת את העבודה", כי זו לא עבודה אלא הנאה כאשר זה מתאים לכם וכאשר אתם רוצים את זה.אני מבין מהיכן את מגיעה אל השאלה, ומה זה מרגיש לך. אבל את צריכה לבדוק עם עצמך אם זה בעצם לא יותר טוב. אצל זוגות רבים, כשהגבר "רוצה יותר", מתישהו, לפחות בזמנים מסויימים, כמו למשל אחרי לידה, או בזמנים של לחץ, הוא יכול להיות זה שילחיץ אותך עוד, כי הוא מרגיש מוזנח. איתו זה לא יקרה. הרבה תלוי מהו הצורך המיני שלך. וכאן אני מדבר על הצורך שלך, ולא על הצורך לרצות את הצד השני. חשבי על זה היטב, קצת לפחות, לפני הפאניקה. אבל גם, קחי בחשבון שאם הצורך המיני שלך הוא תקין, ולא עצום ורב, עניינים שונים כמו לחצים, כעסים ועייפות מפריעים לך להיות שם. אם הצורך המיני שלו הוא דומה, כלומר גם כן לא רב מאד, אבל קיים, יתכן שלחצים, כעסים ועייפות יפריעו גם לו.