חרדות בזוגיות: מה עובר עליך?

אורן שלום,אני כותבת בכאב לב ענק. אני נשואה כחמש שנים מתוך 7 שנים שאני ובעלי יחדיו. יש לנו 2 בנות מקסימות בנות 4.5\2. מתחילת הזוגיות שלנו היה ברור שקצב המריבות לא סביר יחסית לשנת קשר ראשונה ואז לאחר שאיימתי בעזיבה, הצד השני עמד על כך שזה נגמר. איכשהו, לאחר הפרידה גיליתי שאני בהריון והגעתי אליו על מנת לשתף אותו(לא להכריח אותו בשום אופן) והא אמר שהוא אוהב אותי ושכמובן הוא רוצה להיות איתי. התחתנו כשהייתי בחודש חמישי. היו מריבות על הכל..אם ניקח ספקטרום של רגש, אנחנו בדיוק בצדדים המנוגדים. אני מלאת רגש אילו הוא, שחווה בית אלים, שרצה לברוח ממנו למד להתנתק, לברוח מחוץ לבית. ככל שכעסתי יותר על מה שאיני מקבלת ממנו, כך הוא התרחק יותר בהתאמה. לימים נכנסתי להריון שני, הוא הפציר בי להפיל אילו אני ששמעתי דופק בעת בדיקת אולטרסאונד לא הייתי מסוגלת להישמע להנחייתו המפורשת, ילדתי את ילדתי השנייה. שנה ושלושה חודשים גידלתי תינוקת עם רפלוקס על מנשא. הוא לא היה חלק ועשה רושם שגם לא ממש מעוניין להיות חלק. הרי אני הבאתי את זה ל עצמי. במהלך הקשר חוויתי ביטויי אלימות מילולית ופיזית. בראש השנה האחרון, כעס על כך שהבית אינו מסודר לפתע נזרקו עליי זוג נעליים מול הילדה הגדולה שלי. אני לא יכולה לתאר את תחושת ההשפלה שמלווה אירועים כאלו. הניסיון להפחית או לבטל את קיומם..כשחזר מערב ראש השנה שאותו חגגנו בנפרד בעקבות המקרה, הצהיר כי מרגע סיום החוזה אנחנו עוברים לבתים נפרדים ומתגרשים. אני לקחתי את זה מאוד קשה. אני הייתי שם כל השנים האלו, הוא התקדם(מהנדס חשמל במקצועו) אני נעצרתי בשני תארים ראשונים בביולוגיה. רוב הזמן אני טיפלתי בבנות במסירות אינסופית ואילו הוא היה שם כשמסתדר ולא באופן עקבי. העניין הוא, שאחרי הכל ולמרות הכל, אני אוהבת אותו. בשלב הראשון האשמתי את עצמי..שאם לא הייתי כעסת עליו כל הזמן ומבקרת אותו על התנהגותו עם הבנות אז אולי הדברים היו נראים אחרת..ואז הבנתי שהחלוקה היא חלוקה שווה..דרושים שניים לבנייה ולהרס. יש ליין שהלכנו למספר מפגשים אל יועצות זוגיות, אך הם לא צלחו. או שעזבנו ברגע שיה מעט מעט שיפור או שבפעם האחרונה כל אחד מאיתנו הלך בנפרד פעמיים ועוד לפני שהגענו למפגש משותף, הוא הצהיר כי הוא עוזב. הבעיה היא...שכבר התרסקתי ואז איכשהו יצא ששכבנו כבר פעמיים, כמובן שאני היא היוזמת והוא זה שאיכשהו נכנע..חשבתי שזה יקרב אותו באיזו דרך, אבל לא...הוא נשאר החלטי. אמר לי השבוע לאחר שהתחננתי שננסה עוד פעם אחת, שניסינו המון פעמים ושהרגש לא הוביל אותנו לשום מקום טוב, שהוא איבד את שפיותו בשנים האחרונות, שהוא רווי, עייף, מותש וחסר יכולת להמשיך. שאולי עוד שנתיים...ואילו אני המשכתי במסע השכנועים.. שיש בנות ושכמובן אף אחד לא ישתנה, אבל התפיסה שלנו עשויה להשתנות וכו..הוא אמר שבכל מקרה, אנחנו נחתום על חוזה גירושים ללא תאריכים וברגע שדברים לא יעבדו הוא ישר יגיש לקבלת גט כי הוא בטוח שהדברים לא יעבדו. אז שאלתי אותו, אז מה הטעם אם אתה כל כך בטוח? אז הוא אמר שהוא בטוח שזה לא יעבוד אבל אולי פתאום יהיה לו טוב? הוא אמר שבוע שעבר שהוא לא רוצה להשלות אותי, מד שני הבוקר שכבנו..בערב דיבר בורה קורטית. אני מבולבלת...ובעיקר אני יודעת שאם יעשה חוזה שכזה, הוא יגרום לסכסוך ביננו מאחר והוא לא יסכים לחלק מהדברים שעומדים לעלות על הפרק, גם כי הוא קמצן ובעיקר דואג לעצמו ולבנות. (למרות שאומר פעם אחת שדואג לי..ופעם אחרת שלא אהיה עליו נטל). אני מוטרדת מאוד מהבנות...מההיבט הרגשי. אני מודאגת גם שלא אתגבר עליו, הרי בכל זאת הוא ימשיך להיות חלק מחיי..ובכלל המחשבה על נחישותו לפרק גורמת לכאב עז. אני לא יודעת כמה אני מאמינה בפרק ב לגביי..אולי כל גבר שאכיר אתאכזב ממני ויעזוב בסופו של דבר? אולי אני אישאר לבד? בינתיים, המצב הוא כזה שהוא עושה רישיון ג' ומעוניין לקנות קראוון ולגור בו (חלום שלנו מפעם שמעוניין להגשים בעצמו), מישהי אחרת אין לו...אבל כן יצא לו לצאת עם חבר רווק ובכלל להיחשף לבחורות חדשות. הוא אומר שזה לא מעניין אותו..האמת שהוא לא פלרטטן או אחד כזה שמתעסק בנושא הזה. הרגשתי שהיה נאמן לי. היו לנו תקופות קצרות שבהן היה טוב. כשטוב אז טוב, אבל הטוב קצר. הוא לא זוכר את הטוב..מרוכז רק במה היה רע. האם נתקלת במהלך שנותיך בתחום בגבר שלהוט עד כדי כך לסיים את הזוגיות עם אישתו וחוזר בו? האם יש מקום לתקווה כלשהי במקרים מהסוג הזה? מה אתה חושב באופן כללי?

סתיו יקרה,
אני מרגיש שאת בעיקר חרדה מפני מה שיקרה, ויותר מזה - שאתהרבה זמןחרדה מפני מה שיקרה. אולי אפילו מתחילת הקשר. ושכל הזמן הזה את נלחמת - יותר מאשר לשמור עליו - לשמור על עצמך מפני הפחד הזה, כי קשה לך מאד להכיל אותו. לכן, נראה לי שסביר שהכעסים והמאבקים שלך מולו היו כדי להשיג התנהגות וראיות לכך שהוא אוהב אותך ורוצה להיות איתך ושלא יעזוב אף פעם - כדי שלא תצטרכי לחשוש, וכדי שהפחד הזה ייעלם, ואת זה לא הצלחת להשיג. אולי גם בגלל הבדלים באופי - כי כפי שאת אומרת, הוא לא רגשי, ומתקשה להפגין את הרגשות שרצית שיפגין, והעדר הפגנת הרגשות והעובדה שהוא לא נלחם עליך כשרצית שיעשה זאת, הפחידו אותך. כך שנוצר קונפליקט ביניכם שהלך וגדל, אולי גם בגלל שאת ניסית להיאבק כדי שלא תצטרכי לפחד, והוא (ואת זה אני מנחש, כי לא כתבת) ניסה להאבק בך כדי להשיג יותר שקט ושלווה (ואולי גם עצמאות מסויימת?).אולי עכשיו, כשאת עדיין מחפשת סימנים לכך שהוא רוצה אותך ושיש לכם עתיד ביחד, אולי את רואה בכך שאתם שוכבים סימן שגם הוא אוהב אותך. יתכן שהוא אוהב אותך. את בודאי מבינה מזה שהוא מוכן לשכב איתך, אבל הוא, מצידו, מנסה לומר לך שזה לא סימן לכך שהוא יישאר איתך, ושלא תשלי את עצמך. יתכן שהוא אוהב אותך, אבל גם ובאותה עת ויתר על האפשרות שתהיו ביחד. זה יכול להיות נכון אם הוא חושב שאיתך הוא לא יצליח להיות בקשר זוגי שמתאים לו. מכאן שכאשר הפחדים שלך אכן מתממשים, אין ספק שזה קשה לך. הם הרבה יותר מוחשיים עכשיו מאשר בעבר. והנה, עוד לפני שהספקת להכיר את הקשר הבא שלך, ולפני שקרה משהו או אפילו שביב של משהו, את כבר עוסקת באותו פחד ישן שלך בלבוש חדש, ושואלת "אולי כל גבר שאכיר את יתאכזב ממני ויעזוב בסופו של דבר? אולי אני אשאר לבד?"החשש הזה שלך מפריע לך להתנהל בשקט יותר בתוך הקשר, ואולי יפריע לך להתנהל בשקט בקשר הבא שלך. אולי הוא גם ביטוי לכך שאת חושבת שכל זה לא הוגן, וגם זה מכעיס. זה משהו שאת צריכה, למענך, למען השקט הנפשי שלך, ואולי גם למען השקט איתו (אם תהיה לו סבלנות, ויתכן שכבר לא), או למען תחזוק הקשר הבא שלך, לעבוד עליו.אני לא חושב שאת צריכה להאשים את הכעס שלך. הוא נובע מהיכן שהוא, וההיכן שהוא הזה הוא החרדות מפני כך שתישארי לבדך, ולדעתי זה אותו משהו שעליו את צריכה לעבוד. נכון שיש שניים לטנגו, והצד השני הוא אי היכולת של בעלך להרגיע את החרדות האלה. בעבודה זוגית, אלו שני הדברים שצריך לעבוד עליהם, ולא תמיד זה פשוט וקל. אולי הכי נכון עבורך עכשיו הוא קודם כל לקחת אחריות על מה שאת צריכה לעשות.ראי בבקשה גם את מה שכתבתי עלטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ועל מחשבות אוטומטיות שליליות, ואולי זה יוכל להתחיל לכוון אותך בצד הטיפולי. למרות העניינים המאד מיידיים שיש לך על הפרק, ואני באמת מבין אותם, כדאי שתתחילי לחשוב גם, ואולי במקביל, גם על הטווח הרחוק.

היי אורן,בהמשך להתכתבותנו הקודמת, ישנה התפתחות חדשה שאני לא לגמרי מבינה...בעלי אמר לי שקודם כל נחתום על הסכם גירושין וכך כל אחד ידע היכן הוא עומד מבחינת ההפסד הכלכלי ובכלל. לאחר מכן, אם אני רוצה הוא יהיה מוכן לנסות שוב ואם זה לא יעבוד אז כל אחד ידע מה קורה איתו. השיחה החלה באנחנו לא מסתדרים ולכן אנחנו נפרדים, יש פעמים שאני לא מסוגל לסבול אותך ולא מתחשק לי לחזור הביתה...והסתיימה אי שם בכך שהחלום שבתחילת הקשר שלנו הועלה מידו, מגורים באוטובוס\קראוון נגרר עומד על הפרק עכשיו. הוא אמר שאם אני עוברת איתו אחרי ההסכם ובסיום השכירות בדירה הנוכחית אז הוא יקנה אוטובוס ואם הוא יעבור לבד אז הוא יקנה קראוון. אני מרגישה שאני כבר חיה בסוג של חלום בלהות...הוא אמר שלו אכפת רק לקבל שקט. כל דרך שתוביל אותו לשקט המיוחל זו הדרך שיבחר בה. לא אכפת לו לדבריו מנשים אחרות. אכפת לו רק מהשקט, שלא יתעצבנו עליו. בו זמנית מצהיר שלא ילך יותר לאף מטפל ושזה לא עוזר לו. או שהוא מנותק, או שהוא מביע רגש ואומר שכל זה קשה גם לו ושהוא בקושי מתפקד בעבודה..אי אפשר להבן כבר כלום חוץ מהדבר הברור היחיד שהוא חוזר עיו בעקביות ונחישות, הוא רוצה חוזה חתום.

סתיו יקרה,
בהחלט יכול להיות שהוא מכין לך פתיון לחכה. הפתיון הוא האמירה שהוא נותן סיכוי לקשר. הקרס של החכה הוא הפרידה הפורמלית, כלומר, הגרושים. אולי כי הוא מרגיש שאם יילך ישר לגרושים, את תנהלי מולו מאבק, שאולי הוא רוצה להימנע ממנו. יותר קל לעצב את הקרס קודם, את הסכם הגרושים, ואחרי שתבלעי את הפתיון, ברגע שירצה יוכל, ללא מאבק נוסף, להרים את החכה כשאת כבר בקרס, כלומר, חתמת על החוזה. הוא מתכנן כרגע עמדת המראה קלה, שתמיד תהיה שוט מעל לראשך, שאם לא תהיי בסדר כלפיו, הוא ימריא, כי כבר נתת לו רשות. התלות שלך בו רק תגדל.הוא לא מבטיח לך דבר. אם לא תלכי לפי בקשתו, הוא כנראה יחזור לתוכנית הראשונה שלו, של פרידה, מתוך הבנה שאת תאבקי איתו שלא לעשות את זה. אולי גם מוסרית הוא ירגיש טוב לאחר שכבר חתמת, כי תמיד יוכל לומר לך "ידעת על מה את חותמת", וזה ייקל עליו בתחושה שהצדק איתו. כשאת נאבקת בו, יתכן שיותר קשה לו להרגיש מוסרי וצודק.אבל כך או כך - את מתנהלת לפי הצרכים שלו. אני מבין שאת רואה זאת כאילו שהצרכים שלך הם להישאר ביחד, נקודה. בגלל שאת רואה זאת כך, לכאורה את מוכנה לחיות ביחד בכל מחיר, גם כשהנישואים כבר מזמן אינם נישואים מוצלחים גם עבורך. התוצאה היא שאת נגררת אחר התנאים והרצונות שלו, ומאבדת את היכולת שלך לנווט את החיים שלך לפי מה שטוב לך. אם תקבלי את ההבנה שהחיים איתו א. אולי לא יוכלו להיות כי הוא לא רוצה, וב. שגם אם כן יהיו, הם כנראה יהיו לא טובים, כי הוא לא רוצה אחרת, אז אולי תתחילי לחשוב איך הכי נכון לך להיפרד ממנו, ולהתחיל לתכנן את חייך בעצמך, במקום שהוא יתכנן לך אותם. אין לי שום כוונה לייאש אותך, אלא לומר לך שחשוב לך לחפש דרכים שבהם את תהיי היוזמת, בין אם לחיים משותפים ובין אם לא. ונראה לי שכדאי שתשקלי ברצינות טיפול, כי כרגע, לפי מה שאני קורא מדברייך, את צריכה לשכנע אותי שאת יכולה לקחת את היוזמה לידיים שלך, ואני לא משוכנע.