קשר זוגי: התמודדות עם בריחה מהזוגיות

אני בת 31 נשואה +2 אני כרגע בחופשת לידה. בעלי חוזר מהעבודה לקראת השעה שבע בערב. הילדים הולכים לישון לקראת השעה שמונה. כלומר יש לו משהו כמו שעה ביום איתם. ולכן תמיד מבקשת שיחזור בזמן ויהיה עם הילדים לפחות שעה לפני שינה. ואז מגיע הסופש שכל כך חיכיתי לו...ובעלי פשוט תמיד מוצא מה לעשות.... פעם להתעסק בגינה יום שלם, או לעזור לאביו במשהו, או לשבת ולהעביר זמן עם בן דוד או חבר... הכל חוץ מלהיות איתנו בבית. אין לו רצון עצמי להעביר זמן עם משפחתו, אלא אם כן אני דורשת כבר. הוא טוען שאני מנסה להחזיק אותו קצר ולא נותנת לו אויר...ומידי פעם בא לו להיות גם עם חברים וקצת פנאי בשבילו. ומה איתי ? אני יום שלם עם הילדים ומרגישה עייפה ומתוסכלת כבר. הוא בעל טוב... אבל כרגע מרגישה אבודה. מה אוכל לעשות כדי שיהיה שותף בגידול הילדים... וללמד אותו שאיתנו גם אפשר לבלות וזה לא כזה סבל

הדר יקרה,
אכן, זה מאד מתסכל שהוא בורח מהזוגיות אל עניינים אחרים. יש לך גם צאצא/ית חדש/ית, והוא לא ממש שותף. מצד אחד, אין ספק שאת כבר לא הכייף שהיית פעם. את עייפה יותר, את רוצה אותו יותר בתור מי שיתחלף איתך בהורות ויוריד מעלייך עול, והוא מתקשה לעשות זאת. קצת קשה בתנאים הללו גם לבקש ממך ליצור אוירה יותר כייפית בבית, כך שירגיש שהוא מעדיף אתכם על הדברים האחרים שלו. האם הוא לא מתחבר לילדים כי הוא לא יודע ולא יכול רגשית ומנטלית לעשות זאת?או משום שאת מלחיצה אותו ותובעת ממנו ועיקר המאבק שלו הוא איתך? - אני לא יכול לדעת. בשבילך, כל עת שהוא ביחד אתכם הוא טוב יותר מאשר בלעדיו, ולכן את רואה בזה כייף. אני לא בטוח שהוא שם, כי הוא חופשי יותר דווקא בלעדיכם, והוא יכול קודם כל כי הוא עובד ונמצא רוב הזמן מחוץ לבית.יש לך בן זוג שמתקשה ליצור את הקשר הרגשי, ומתקשה למצוא בעצמו את המחוייבות. אולי חשוב שתתחילי דווקא ביצירת קשר איתו לבד, בלי הילדים. למצוא את הזמן, ואת הבייבי סיטר בין אם לאיזה בוקר בשבוע לשבת באיזה מקום עם בעלך, או מדי פעם לאיזה ערב או שעתיים בשבת שתשאירי את הילדים אצל המשפחה ותצאו לאנשהו להתחבר מחדש. אולי זה מה שיאפשר לו אחר כך להרגיש אמפתיה אליך גם מרצונו הטוב, ולא כי את כופה את זה עליו.