קשר זוגי: בלבול, ציפיות ורגשות

שלום רב .
....אני ממש נואשת לעצה ועזרה ,הבן זוג שלי טס לחו"ל לפני כחודשיים בענייני עבודה לחודש שלם והיה לי מאוד קשה עם העניין לפני כשבועיים גיליתי שהוא קיבל הצעה לטוס פעם שניה לחודש ימים והוא לא רצה לעשות זאת כי ידע את התגובה שלי כי אחרי הפעם הראשונה שחזר אמרתי לו במידה שיטוס שוב פעם אני לא יסבול את זה לכן הפעם הוא לא רצה לטוס אבל הרגשתי צורך להגיד לו כן לנסוע כי זאת הזדמנות בשבילו ולא רציתי להרגיש ייסורי מצפון בעתיד שבגללי הוא לא טס חשוב לי לציין שאני עוברת תקופה מאוד קשה בחיים שלי ואני הכי זקוקה לתמיכה שלו עכשיו וזה שהוא בחו"ל שובר אותי מאוד ... הוא טס לבסוף ששכנעתי אותו לכך אבל מה שמאוד מוזר לי שהוא מצלצל אלי משם הוא אמר לי שהוא טס ליעד אחר והשיחות טלפון על הצג מראות לי מספר לגמרי אחר בנוסף לכך בגלל שאני נמצאת בתקופה כל כך רגישה התחלתי להרגיש שהוא לא שם בשבילי .... הגעתי למצב שאני ממש פגועה וכועסת וציפיתי איפשהו שהוא לא יטוס כי אני זקוקה לו ..... יש לציין שאני מאוד אוהבת אותו .. קרה משהו מאוד מוזר בימים האחרונים הוא היה מצלצל הרבה לא הייתי עונה לו כעסתי מאוד והגעגוע ברגע שאני מדברת איתו הורג אותי בימים האחרונים בכלל לא אכפת לו הוא בקושי מצלצל אני לא עונה לו ... אבל פעם שהוא היה יודע שאני פגועה או שקורה לי משהו היה אכפת לו והוא היה שולח לי הודעות עכשיו כאילו כלום .. אני מרגישה שהוא באמת הפסיק לאהוב אותי כואב לי מאוד אני מצד אחד רוצה פשוט לשכוח ממנו כי נפגעתי מצד שני הלב שלי יותר מידי אוהב ומרגיש שהוא לא מה אני אמורה לעשות איך ממשיכים קדימה ???.

שירלי יקרה,
לא כתבתי לי כמה זמן אתם ביחד. אני לא יודע עד כמה זה משמעותי בעניין הנסיעה לחו"ל, אבל זה משמעותי בעניין עוצמת הקשר שביניכם והביטחון זה בזה. לא כתבת גם מהי התקופה המאד קשה שלך, ועד כמה הוא מבין או לא מבין זאת, ובכלל, מה הוא מבין מזה על הצרכים הרגשיים שלך, ואם הוא מקבל זאת בהבנה.עשית שיקול לא קל בכלל, ומאד מוערך, של הצרכים האישיים שלו שאינם נוגעים לך, לבין ההתמודדות שלך, והחלטת. אלא שלא הצלחת לעמוד בהחלטה הזו לאורך זמן. ואולי בעצם מעולם לא החלטת שאת באמת מוכנה לכך שייסע שוב, והציפיה שלך היתה שהוא יוותר בכל זאת. אין ספק שבכך הטעית אותו לחשוב אחרת. הוא לקח בחשבון שהחלטת שאת בסדר שייסע, כי את מעריכה שתוכלי להתמודד עם זה, אלא שהתברר בדיעבד שזה לא נכון. מנקודת המבט שלו, או שעשית לו "מבחן" והוא נכשל בו, ואף אחד לא אוהב מבחנים מהסוג הזה, או שאת עצמך לא מעריכה נכון את רגשותייך, וגם זה עלול להרתיע אותו, כי זה יוצר חוסר יציבות מסויים. כך או כך, זה נראה כאילו היה חשוב לך בעיקר לצאת "בסדר", כי את מאפשרת לו לצאת, ושכל זה היה עובד, והעובדה שאת בסופו של דבר באמת לא בסדר, לא היתה מתגלה, אם הוא היה "עומד במבחן" ולא יוצא. אם זה היה קורה, היתה נותרת עמימות מסויימת באשר ליכולת שלך להתמודד עם זה, והיית מקבלת את הביטחון שאת חשובה לו (אבל גם את הידיעה שהוא מבין שאת כנראה לא יכולה להתמודד עם זה). וכל זה מתערבב זה בזה, כדי ליצור בלגן בתהליכי קבלת ההחלטות שלך ושלו.אני לא יודע באיזה אופן הוא מטלפן אליך, יש דרכים שונות לחסוך בכסף, ולא אכנס לעניין הטכני הזה שיכול להיות עדות למשהו ויכול לא. מבחינתי, כרגע, זו לא אינפורמציה, אלא מקור לחרדה עבורך, שכן זה עוד מקום לחוסר ודאות, שאת לא רוצה להעלות כדי שלא להיראות בעיניו חרדתית ומאשימה עוד יותר.אבל בסופו של דבר, את כועסת שהוא לא מטלפן אליך, למרות שאת עצמך מלמדת אותו שלא לטלפן, בכך שהוא מנסה הרבה ואת לא עונה. אך טבעי הוא שהוא ילמד את מה שאת מלמדת אותו. וזה רק עוד מבחן מבלבל מאד שאת מעמידה אותו בו. גם הוא נפגע כשאת לא עונה, ואולי מעדיף להפסיק את הכאב שהוא מרגיש ואת הכעס, בכל פעם שאת לא עונה.שירלי, כשאת נפגעת את מתנהגת, מבחינתו, באופן מבלבל, שכנראה נובע מהצורך שלך לקבל ממנו "סימנים גדולים" של אהבה ומסירות (אלו הם המבחנים שאת עושה לו),וגם מכך שאת חוששת לתדמית שלך בעיניו, ומחוסר הביטחון שלך בו.אם אתם זמן רב ביחד, אם אתם בטוחים באהבה שלכם זה בזה, כדאי שתלכו לייעוץ זוגי כדי ללמוד להתמודד עם הכל. אם את לא בטוחה, ואם את רוצה גם להבין עם עצמך מה קורה, ואיך להתמודד עם סערת הרגשות שלך, אולי כדאי שתלכי לטיפול פרטני. הוא יכול להוסיף לך גם במסגרת הקשר הזה.

אנחנו שנה ביחד.....אני כועסת מאוד על השקר שלו ... זה מה שגורם לי לבלבול ... קודם הוא משקר שהוא נוסע למדינה מסויימת לאחר מכן אני מגלה שהוא בכלל במדינה אחרתאחרי זה אני רואה שגם לא אכפת לו שהבנתי שהוא משקר הוא כבר לא מצלצל בכלל למרות שהוא יודע שהוא שיקר ויצא לא בסדר איתי .....מה אני אמורה לעשות מה לחשוב ????את עזרתך

שירלי יקרה,
אני יודע שאת כועסת. רואים. אלא שכאשר את כועסת, את גם מרחיקה, ואולי אפילו מפסיקה להקשיב, כי את עסוקה בכאב שלך, בפגיעה שלך ובכעס שלך, ופחות פנויה לראות מה עובר על אחרים. התוצאה היא שאת עלולה לגרום לתגובה שהיא הפוכה מזו שהיית רוצה - ולו רק כי את מתקשה בזמן הזה להבין מה עובר על הצד השני, ולו רק כי באותו רגע זה גם לא מעניין אותך. כדי ליצור הבנה לצרכים שלך, את צריכה גם להראות שאת מוכנה בעצמך להבין מה עובר עליו. אחרי הכל, זוגיות נבנית דרך סיפוק צרכים של שני הצדדים. אני מבין שזה קשה כשאת כועסת, אבל בלי זה קשה להשיג הישגים. אני מציע לך בכל זאת, לשוב ולקרוא לכן את תגובתי הקודמת. כי נראה לי שגם אותה היה לך קשה לקרוא עם מלוא הסבלנות ותשומת הלב, והקבלה. אלא שזה מה שאני יכול לעשות במסגרת המצומצמת הזו. אני יכול לתת לך אמפתיה, אבל היא כשלעצמה לא תועיל לך. את צריכה, מעבר לזה, גם את הדרך ליצור משהו ביחד. אחרי הכל, בשביל להיפרד ממנו את לא צריכה אותי. אולי קצת, בשביל להרגיש שלמה עם זה. אבל אני מנסה להוליך אותך בדרך אחרת, שהיא בכל זאת לשמור על הזוגיות שלכם, ואם תרצי בה - קראי שוב את תגובתי הקודמת.