קשר בתחילתו: מה לעשות?

שלום רב
!אני אפתח בסליחה, הסיפור שלי קצת מסובך וארוך, אך אני כבר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות.אני בת 28 ובעלי בן 30, לפני שהתחתנו יצאנו כחצי שנה (ההצעת נישואין הגיע לאחר 3.5 חודש), אני רוצה לציין (וזה חשוב) אני חולת אפילפסיה, אך בעלי ידע זאת עוד לפני שהיתחתנו.כל חיי קיבלתי כדור הנקרא דפאלפט 1000 מ"ג ביום, ובעקבות זאת לא קיבלתי התקפים כ-10 שנים, בשנה האחרונה לקחתי דפאלפט כרונו 1000 מ"ג ביום הייתי מאוזנת מאד.לאחר שהיתחתנו רצינו להיכנס להריון, ובעקבות זאת הייתי צריכה לעבור לכדורים המתאים להריון.בתחילה לקחתי טגריטול 1200 מ"ג ביום, אך הכדורים עשו לי פריחה בכל הגוף, כאשר בעקבות הפריחה הגעתי פעמיים לבית החולים.אח"כ עברתי לאפנוטין 300 מ"ג ביום, אני חייבת לציין שעברתי כדורים ביום אחד, ואז טסנו ל"ירח דבש", לאחר 3 ימים משעברתי כדורים, קיבלתי התקף באמצע הלילה ובאותו יום התקף באמצע היום במקום סגור, בעקבות זה מכוון שהייתי בחו"ל העלתי את הכדורים על דעת עצמי ל500 מ"ג ביום (+200 מ"ג), לאחר כשבוע קיבלתי שוב התקף באמצע שנת צהריים בביתי והתקף שני בערב כאשר ישבנו בבית הוריי, היה כבר לילה.* ברצוני לציין שאני יודעת מהו התקפיי האפילפסיה שלי, כל ההתקפים הנ"ל קראו במצבים מאד מוזרים וגם ההתקפים היו שונים.כאשר נלקחתי לבית החולים (לאחר ההתקף הרבעי), הנורולוג אמר לבעלי ולי כי האפנוטין פגע בי מאד גופנית ושהכדורים גרמו להתקפים אלו, הנורולוג החליף לי את הכדורים ללמיקטל, אני לוקחת אותם, כל שבוע אני מעלה ב-25מ"ג, עד 175 מ"ג ביום שני הקרוב אני נפגשת עם נורולוג מומחה לנשים באפילפסיה, חשוב לציין שכיום אני מרגישה טוב מאד.בקשר לבעלי, לאחר חודש בערך לאחר שהיתחתנו בעלי גוייס לצו 8 לצפון (למילחמה כידוע) הוא היה שם 26 יום, לאחר שחזר ממילואים, הוא הרגיש שאנחנו חייבים לצאת לירח דבש, חשוב לציין שתחננו ירח דבש בארצות הברית, טיול גדול אך ביטלנו אותו מכוון שבעלי גוייס למילואים בדיוק שבוע לפני הטיסה.כמו שסיפרתי בהתחלה, ב"ירח דבש" שלנו ביום הראשון קיבלתי 2 התקפים, ביום השלישי הוא הרגיש שכל הגוף שלו נתפס הוא לא יכל לשכב, לשבת, ללכת ובקושי נשם (חשבנו שזה דלקת בשרירים) וביום החמישי פרקתי כתף כאשר נגמר בבית חולים והחזרת כתף בהרדמה מלאה ואישפוז יום אחד.כאשר חזרנו מה"ירח דבש" הגענו לבית חולים עם בעלי, כאשר לבסוף אובחן לו חיידק שהיה בראות והוא עבר ניתוח, הוא אושפז בבית החולים שבוע וחצי.ברצוני לציין שבזמן שהוא היה מאושפז, אני הייתי מגיעה בבוקר והולכת בלילה, לא היה לי אכפת מה קורה איתי, היתלבשתי ללא אכפתיות דיי מרושל, לא ניקיתי את הבית, מבחינתי הדבר הכי חשוב היה לטפל בו, רחצתי אותו, דאגתי לו, טיפלתי כמו אישה אוהבת ומסורה.לאחר סיפור הרקע הארוך, הבעיה: לאחר שקיבלתי את ההתקף הרביעי בעלי התרחק ממני, הוא לא ישן איתי, לא ישב לידי, לא דיבר איתי (רק דברים מחייבים) ולא נדבר על סקס.בכיפור האחרון עברנו בבית (יש לציין שגרנו ביחידת דיור אצל אמא שלו, ההורים גרושים), כאשר כל אחד בשלו, אני ישבתי בחדר ובעלי זז בין המחשב לטלויזיה (מזל שאני מכינה אוכל ככה ישבנו לאכול יחד), יש לציין שאחותו (היחידה קטנה ממנו ב8 שנים והם בקשר מאד טוב, אין לי בעיה עם זה אני מאד אוהבת אותה) היתה אצלנו כל הכיפור ולא ממש היה לנו זמן ביחידות. סוף הכיפור הוא טען שהוא צריך זמן לחשוב מכוון שהוא רוצה להיפרד, אני חזרתי לבית הוריי, כבר שבועיים.המצב הנוכחי שאני גרה בבית הוריי, הוא גר בבית עם אמא שלו ואחותו. מדיי פעם מדברים בטלפון כאשר אני יוזמת את השיחות.אני מאד אוהבת אותו ואין לי שום ספק שהוא מאד אוהב אותי, למרות שבשיחות שלנו הוא טוען שהוא מרגיש ריקנות וטוב לא ככה (מאנשים שקרובים אליו שמעתי בדיוק ההפך), לא היו לנו מריבות משמעותיים, אולי רק וויכוחים קטנים שנגמרו בצחוק וכמובן בסקס טוב.ב"קיצור" אני לא יודעת מה לעשות אני רוצה אותו בחזרה חשוב לי שנחזור להיות ביחד ובאושר, אני יודעת שהוא יתרחק מכוון שאני חולת אפילפסיה (להזכיר הוא ידע שאני אפילפטית), אני ממש מיואשת, ביקשתי ממנו שנלך לייעוץ זוגי מטעם אגודת אי"ל (אגודה לחולי אפילפסיה) ששם גם הפסיכולוג מבין במחלה ויוכל להסביר לו מהי המחלה ואייך להיתמודד עם הפחד אך הוא לא מוכן לשמוע על זה.אני שוב מתנצלת על המגילה שכתבתי אך חשוב לי להעביר את כל המידע האפשרי על מנת לקבל את הייעוץ הטוב ביותר.אני אשמח לקבל תשובה ממך ד"ר אורן חסון, וגם מהקוראים בפורום,אני מאד נואשת כבר נמאס לי לבכות ולחיות בחוסר ידע לגבי עתידנו.תודה רבה על תשומת הלב וההקשבה.בתודה מקרב לב,מיטל

מיטל יקרה,
עברתם מסכת של פגיעות ומפגעים הדדיים, וזה יכול לפגוע בכל קשר, ובודאי בקשר שנמצא בתחילתו (ואתם עדיין די בתחילתו). לדעת, כפי שהוא ידע, שאת חולת אפילפסיה (ועשר שנים ללא התקפים), זה שונה מאשר לראות את זה, ולחוות ארבעה התקפים בתקופה קצרה. בהחלט יכול להיות שזה השפיע עליו לרעה. היה באמת יכול להועיל, לו היה מגיע איתך לברור העניין אצל מומחה, כדי לדעת במה דברים אמורים. אלא שיכול להיות שהחוויות שעבר איתך היו לו קשות מדי לעיכול, והוא לא רוצה להכנס לזה יותר. אם זה המצב, אז למרבה הצער את לא יכולה להכריח אותו. את יכולה לנסות ולדבר עם מי שכן יכול להשפיע עליו, כדי לשכנע אותו לפחות לשמוע, כי מגיע לך לפחות היחס הזה גם בשל האהבה שהיתה לו אליך, וגם בשל ההשקעה שלך בו. אבל אם זה לא יעבוד, למרות הצער, תצטרכי מתישהו לשים את הגבול לעצמך, ולהגיד שהחיים ממשיכים, לסיים את הפרק הזה, אולי גם ללמוד ממנו לפעם הבאה (איך להציג בפני בן זוגך את הדברים, ואולי, כשהדברים כבר יהיו רציניים ביניכם, עם שיחות על חתונה, להביא אותו לשיחה עם מומחה כדי שיידע מראש לאן הוא נכנס – כי בסך הכל ידע הוא כוח, והוא מניעה מפני נפילה למצב בלתי מוכר).