קשר במצוקה: התמודדות עם אובדן

אני בת 19. יצאתי עם מישהו 4 חודשים. היינו מדברים כמה פעמים כל יום, הוא היה מתקשר ויוזם. כמה ימים אחרי שהחלטנו לקחת את הקשר צעד קדימה, אביו התאשפז שבועיים בבית החולים ונפטר לפני חודשיים וחצי. בתקופה הזאת התקשרתי מדי פעם, הוא לא ענה, אמר כי הוא לא מסוגל לדבר. מדי פעם סימסתי לו שאני אהיה לצידו אם יצטרך. באותו היום שהשבעה הסתיימה הוא התקשר אליי ולאחר מכן רבנו ואחרי שבוע השלמנו. נפגשנו שבוע אחרי השבעה, דיברנו פעם אחת אחרי, נפגשנו שוב, ומאז אנחנו מדברים, מצליחים לאזור אומץ רק כשאחד מאיתנו משתכר. לפני שבועיים אמרתי לו שיש לי רגשות כלפיו וזה מכאיב לי שאנחנו מדברים רק כשאנחנו שיכורים, וכדאי שנפסיק. לא דיברנו שבוע, ואז הוא יצר איתי קשר לפני שבוע, כשהיה שיכור. רבנו בהודעות הרבה זמן ונראה לי שהפעם הוא כן הבין, אמרתי לו שהוא לא הבחור שהכרתי ושטעיתי לגביו.אני נלחמת בעצמי לא לדבר איתו, הוא גם שכן שלי מה שמקשה עליי יותר, אני יודעת שאני חשובה לו, והוא כן רוצה בקרבתי אבל כרגע, לדבריו, לא מתאים לו חברה, ואני יכולה להבין את זה.כדאי לתת לזמן לעשות את שלו? אני לא רוצה סתם להיות במחשבה שאולי הוא ירצה מתישהו קשר. למה אתה חושב שבכל פעם שאני מתרחקת הוא חוזר, וכשאני מתקרבת הוא מתרחק? יכול להיות שהוא פוחד להרגיש אחרי מה שקרה לו?

מתוסכלת יקרה,
אבדן הורה הוא פעמים רבות זמן מאד לא טוב לקשר גם כזה שכבר קיים זמן רב, אבל בעיקר לקשר שהוא בתחילתו. יתכן שהוא זקוק לזמן שלו לבדו. יתכן שהוא לא מרגיש מספיק קרוב אליך כדי לחלוק איתך את עוצמת רגשותיו וכאביו. זה משהו לא קל לחלוק עם מישהו אחר, ובעיקר אם אתה לא רגיל לעשות זאת. כנראה שכאשר את מתרחקת הוא מרגיש לבד, ולכן הוא מנסה להתקרב אליך, וכאשר את מתקרבת הוא מרגיש שזה יותר מדי – כי הוא עדיין לא מוכן לחשיפה הרגשית.יכול להיות שזה מה שקורה לו, ולך כרגע אין הרבה מה לעשות אלא להיות סבלנית. יתכן שבסופו של דבר הוא יהיה מוכן ליצור קשר רגשי קרוב איתך, ויתכן שזה ייקח לו יותר מדי זמן עד שיהיה מוכן, ובינתיים ירגיש מנותק ממך רגשית או את ממנו, כי משך הזמן יהיה ארוך מספיק והנתק ארוך מספיק כדי שלא תהיה תחושה של מחוייבות.אני לא יודע אם יש הרבה מה לעשות. אתם בכל זאת עדיין בתחילת הקשר, ו הקשר ביניכם נמשך עד שמחלת אביו התגלתה רק כחודש, אם אני עושה נכון את החשבון. זה לא מספיק כדי ליצור קשר רגשי עמוק, אלא רק, במקרה הטוב, ציפיות גבוהות. אולי הקשר יצליח להתחדש ביניכם, אבל גם אולי לא. קחי את שתי האפשרויות בחשבון.

אם אני אתרחק, ואז הוא יתקרב שוב, איך להגיב?בדרך כלל אני מגיבה בכעס מכיוון שזה מבלבל אותי וגורם לי להרגיש כאילו הוא מזלזל בי, ואז הוא צוחק ואומר שהוא לא מזלזל.אני בהחלט מבינה את מה שאתה אומר, שהוא מרגיש לבד ואז חנוק אם מתקרבת בחזרה,כי אני מתגעגעת אליו וקשה לי לעצור את עצמי.להיות נחמדה אליו באותה השיחה, ואז לא להתקרב שוב אם הוא לא יוזם?אי אפשר להמשיך ככה הרבה זמן, זה לא בריא ל-2 הצדדים. כבר אמרתי לו שזה מבלבל, שזה מכעיס אותי. מה עוד אפשר לעשות? אפשרות של לא לענות היא לא בסדר, כי הוא כן צריך אותי באיזשהו מקום, לא?

מתוסכלת יקרה,
זה לא קל, ואני מודע לזה, גם משום שאת מחבבת אותו וחשבת, ואולי עדיין חושבת שיש לקשר איתו סיכוי, וגם בשל רגשי האשם שלך כאשר הוא נותן לך סימנים שהוא זקוק לך. מצד שני, נדמה לי שאת מבינה שקשר כזה, ובעיקר – כפי שאמרת – שהוא אמר לך שכרגע לא זקוק ולא רוצה חברה, אינו מתאים לך. בודאי לא בצורתו הנוכחית, ואולי גם לא משום שאת שואלת את עצמך – אם לא "חברה" אז מה הוא כן רוצה ממני? ואני לא בטוח שאת אוהבת את התשובות שאת נותנת לעצמך.למרות המצפון שלך ורגשי האשם, ואולי החמלה שיש לך כלפיו, את בכל זאת צריכה לדאוג גם לעצמך. הקשר ביניכם כנראה טרי וגם לא מבוסס מספיק כדי ליצור גם בו מחוייבות אמפתית ורצון משמעותי לשמור עליך, ולכבד את צרכייך, והוא אולי עסוק מדי רגשית בעצמו מכדי לחשוב על צרכים רגשיים וכבוד של מישהו אחר. ולכן, המשימה לשמור עליך היא המשימה שלך. שזה אומר שאם את מעריכה שהוא לא שומר עליך, שהוא מבלבל אותך ושהוא פוגע בך – לדעת לשים את הגבולות, ולהתנתק לחלוטין אם את לא יכולה ללכת באיזו שהיא דרך ביניים. כך או כך, הגבולות שתשימי לעצמך, כפי שאת אולי כבר מרגישה, גם מרחיקים אותך רגשית ממנו כי גם אם את מרגישה משיכה ראשונית כלפיו, את גם מרגישה שהוא מסוכן לך, והריחוק הרגשי הזה הוא חלק מההגנה הטבעית על עצמך.